במהלך הלילה מירה לא הפסיקה לחשוב על הכתבה ששידרו בחדשות. אל ראשה חזרו התמונות שראתה בטלוויזיה, הדברים שפרופסור פאוור אמר לכתב. הוא דיבר על עולם נסתר שאף אחד מבני האדם לא מכיר כיוון שנקבע בשבילם שלא לראות אותו, הוא דיבר על שקרים חבויים שאנשים שאתה אמור להכיר מסתירים ממך, ועל הדאגה שצריכה להיות חלק מהחיים של כולם בעקבות אותם יצורים בעלי כוחות על-אנושיים.
הוא הצליח להפחיד אותה מאוד, ומירה לא מרבה לפחד. היא כן דואגת לפעמים, היא כן כועסת לפעמים, אבל נדירות הפעמים בהם היא באמת חוששת, והפעם – הפעם היא חששה. היו בה ספקות. בהתחלה היא חשבה שהאיש מדבר שטויות, עד שהוא הציג לפני כולם את הוידאו ובו דמות של אדם משנה את צורתה לזאב אימתני.
"אילו שטויות." אביה צחק על דברי הפרופסור כשישבו בסלון. "הוא באמת חושב שאנשים יאמינו לסיפורים האלה?"
"מה? זה נראה ממש אמיתי!" צ'ייס, אחיה הצעיר של מירה, רק בן שלוש-עשרה, העיר לפניו. הוא היה הכי דומה לה מבין כולם – היו לו אותן שיערות אדמוניות בהירות כמו שלה, אותן עיניים ירוקות ואותו חיוך מתרגש שהרבה לבקר אותו. כמוה, גם הוא היה סקרן ונחוש מאוד, ואם הייתה מטרה מול העיניים שלו הוא היה עושה הכל כדי להשיג אותה. כמוה, גם הוא התקשה להאמין שהסרטון מפוברק.
"צ'ייס, ילד מלא דמיון שלי, מפלצות לא קיימות, ומי שחושב שכן הוא משוגע. כמו הבחור הזה." אביהם הצביע אל המסך, שם הפרופסור המשיך להסביר על הגילויים המפוקפקים שלו.
"אני חושבת שזה יהיה מעניין." אמם העירה ממקומה על הספה תוך כדי שפתרה תשבץ בעיתון. היא לא הסתכלה על המסך, רק הקשיבה.
"אלי, אל תעודדי את הילד." אביהם ביקש מאשתו והיא פשוט צחקה.
"בחייך, מה כבר יקרה? קצת אקשן בחיים המשעממים האלה? קצת יותר אנשים יתחילו להישבע שהם ראו חייזרים או ביגפוט וישגעו את מערכת החדשות למשך כמה ימים, ואז זה ידעך שוב והכל יחזור לשגרה. לפחות זו לא מלחמת עולם שלישית."
"את לא יכולה לדעת." אביהם אמר.
"מה את חושבת, מירה?" צ'ייס פנה אליה לבסוף. הוא ראה עד כמה שקטה הייתה כאשר בהתה בקיר סתם ככה. עיניה כבר תרו מכיוון המסך באימוץ מחשבות אחרות.
"הא?" היא הקפיצה את ראשה כאשר שמה עלה בקולו.
"את חושבת שיש מפלצות?" אחיה שאל אותה.
"אני חושבת שאתה צריך ללכת לישון. הדיבורים האלה יעשו לך סיוטים." היא אמרה וצחקה, וצ'ייס נהם בזעף.
"עכשיו חופש. אני יכול להישאר ער עד מאוחר ולחכות שמייקל יחזור." צ'ייס אמר. הוא דיבר על אחיהם הבכור, מייקל, שמאז שהבין שנשארה לו עוד שנה אחת עד שיעזוב את בית הספר החליט לתפוס את עצמו בידיים ולעבוד שעות נוספות במסעדה שבה הוא ממלצר. זו הסיבה שבימים האחרונים הוא מרבה לחזור אפילו בחצות הלילה. מירה התרשמה מאוד מהנחישות שלו, שכנראה זרמה בדם של כל אחד מבני משפחתה, אבל ידעה שלעולם לא תוכל לגרום לאנשים לטרטר אותה על הרגליים כל כך הרבה שעות, אפילו בשביל כסף. את הכוח שלה היא משקיעה בדברים שחשובים לה, למשל, בשביל לעזור לאבא שלה בחנות במקום שיצטרך להשקיע עוד כסף בשביל משכורות לעובדים. או בעצם... לעובד, האחד היחיד שהיה שם.
YOU ARE READING
התגלות הקסם (ספר 1)
Paranormalטנא הוא מכשף. הוא לא ממש עושה קסמים ואין לו מושג ירוק בלחשים, אבל הוא מסוגל להזיז חפצים מבלי לגעת בהם והאינטואיציה שלו תמיד ניצבת חדה. ככה היה מאז ומתמיד, לפחות עד כמה שהוא זוכר. כל השנים בהן הוא חי כבר התבלבלו לו אחת באחרת. הו, כן, הוא גם חי למעלה...
