התגלות הקסם (ספר 1)

פרק 30 | ברוכים הבאים לרוזנסול

הדלת נפתחה, ומעברה הגיעו שני נערים. טנא חש בהקלה מתפרצת בכל גופו.

"כל הכבוד, ווקר!" קאלין הרים את ידו מול שיי, ושיי הסתכל עליו בעין עקומה. קאלין שמט את כתפיו. הוא תפס בידו של שיי והרים אותה כדי שתכה את ידו שלו, משלים את המחווה שתכנן לעשות.

שיי היה מבולבל, אך לא נתקע כך יותר מדי זמן. הוא הסתכל אל טנא ונופך אליו בחיוך.

טנא נופף אליו חזרה בחיוך פחות בטוח.

שני הנערים התקרבו לכיוונם בצעדים זריזים. זוקו התקדם בשביל לאחל להם שלום. קאלין חייך אליו בהתחלה, אך המבט המרוצה על פניו הפך קר יותר ככל שהמשיכו להתקרב. הוא חזר ובחן את האוויר עם אפו, ואז עיקם את מבטו בצורה מרירה.

טנא שמע גיחוך גרוני שהגיע ממקומו של מאל. "לא אמרת לנו שקאלין הזה הוא איש זאב."

"זה היה הכרחי?" טנא שאל, מיתמם במכוון. הוא דווקא עשה את זה בכוונה. הוא ידע שאנשי זאב וערפדים לא מפורסמים ביחסים הטובים שלהם. הוא לא רצה להגיש להם ריב במגש של כסף.

"תלוי." מאל משך בכתפיו. "עד כמה חם מזג איש הזאב הזה?"

"כרגע, מאוד." קאלין השיב לו בקול שחוק ומאופק. "ועכשיו, אחרי שמצאנו אותך, אפשר ללכת למצוא את איילין." הוא אמר ולקח את רגליו. הוא חתך את המסדרון בהליכה קצרת רוח, עובר על פניהם וחוזר אל האולם ובו היו כל השולחנות.

טנא עוד לא הספיק לחשוב מה יעשו הלאה, וכבר הותקף באזהרה חדשה.

"לא, אנחנו צריכים לצאת מפה עכשיו!" שיי קרא ורץ לקראתם, ובגסות דחף את כולם חזרה אל האולם הגדול. הוא מעולם לא היה נמרץ כל כך. הוא אפילו הרים את קולו.

"מה? למה?" מאל שאל, מתחמק הצידה מהדחיפות של שיי לאחר שעבר בדלת.

"מה קרה?" טנא שאל בנוסף, פונה אל שיי ומשפשף את זרועו מהמכות הקשוחות שהביא לו כשהבריח אותם מהמסדרון.

שיי טרק את דלת המסדרון בכוח, על פניו עלתה הבעה חרדה. "הם מתעוררים. החיילים מתעוררים. עוד מעט נכלא שוב אם לא נצא עכשיו."

טנא פנה אל מאל. "לא אמרתם משהו על – "

"לא אמרתי שזה יחזיק הרבה זמן." מאל קטע אותו בתשובה. לפי ההבעה שהייתה על פניו, הוא לא יהסס ללכת אחרי שיי החוצה.

"לא, אני לא יכול לעזוב עכשיו, אני צריך למצוא את איילין!" קאלין התנגד נחרצות. הבעותיו התנודדו בין כעס לתסכול, ואגרופיו היו קפוצים בכוח.

"אתה לא תצליח." שיי אמר לו. "אם תישאר כאן כל מה שתעשה יהיה לחזור לתא. נצא ונחשוב על דרך פעולה אחרת, כשלא נהיה במיעוט."

"אני תומך ברעיון הזה." מאל אמר, כפי שטנא ציפה. הוא סימן עם ראשו לכיוון הדלת ממנה הוא וניר הגיעו. "ואנחנו יודעים לאן בדיוק ללכת כדי לצאת, אז בואו נזוז."