"אלוהים, חם פה." מאווררת את עצמי בעזרת מניפה.
"תשתקי ותעזרי לי עם הארגז האחרון." אחותי התיזה בי.
גנחתי כמחאה אבל בכל זאת עזרתי לסחוב את הארגז האחרון אל הבית, עייפה מידי מכדי להתאמץ לפתוח מריבה. אני בכל מקרה ידעתי שאני לא אנצח אותה. אבא יכול לבוא ולהיות בצד שלה כמו תמיד, ואני עלולה בסוף להיות מקורקעת ביום הראשון בסידני.
"הנה," אמבר אמרה, משפשפת את ידייה. "הכול בתוך הבית עכשיו, אנחנו רק צריכות לפרוק ולארגן.."
"עבודה טובה בנות," אבא שלנו נכנס פנימה. "הרהיטים באוטו. כמה שכנים נחמדים הציעו לעסור עם סחיבת הרהיטים. לכו ותעבדו על עיצוב החדרים שלכן אם אתן רוצות."
בדיוק אחריי שאבא אמר, שני בחורים גבוהים, בערך בגילי, נכנסו פנימה. העפתי מבט אל אמבר כדי לראות אותה מזילה ריר.
האחד עם השיער המתולתל והבנדנה האדומה חייך אלי ואני יכולתי להרגיש את עיניי הלייזר של אמבר שורפות אותי.
רק הנהנתי הנהון קצר אליו והלכתי למצוא את החדר שלי. אני בחרתי את האחד שבסוף המסדרון, רחוק מהכול.
אחריי שהבאתי את כל הארגזים שלי, קודם רציתי לעשות לי מיטה מה שהיה הדבר היחיד בחדר. היה ארון בפינה, ושירותים למטה. זה היה הרבה יותר נחמד מהבית שלנו במלבורן.
אנחנו עברנו לסידני אחרי שאבא קיבל העלאה ענקית מהעבודה וברור שהוא לא היה יכול לסרב, ממילא לא היה לי אכפת. גם ככה לא הייתי כזאת טובה במציאת חברים, או שהייתי לפניי כל הקטע של המסיבות. אבל זה היה בעבר. בסידני אף אחד לא ידע כלום עליי, אז יכולתי להתחיל הכול מההתחלה.
אמבר קטנה ממני בשנה שלמה, אז זה לא משהו שאני צריכה לדאוג לגביו. אנחנו חיות חיים שונים לגמריי. היא יפה ובלונדינית, אני לא חברתית עם שיער חום ותחת שמן. חמוד, לא?
בכל מקרה, אני מסתכלת קדימה ובדרך חדשה. אני שנאתי להידחף מתלמיד לתלמיד בבית ספר הקודם, הייתי מוכנה לסיכויים גדולים בחיים.
נשמע חריקת דלת מאחוריי ואני הסתובבתי. שני הבחורים ממקודם עמדו שם, מחזיקים את הארון בגדים שלי.
"איפה את רוצה שנשים את זה?" הבלונדיני שאל.
אני משכתי בכפתיי והזכרתי את הפינה שמול המיטה. הם סחבו את זה עד לשם והניחו. הבלונדי הרים את ידו.
"אני לוק."
"אדי," השבתי, משקשקת את ידו. זה היה מתוק אבל עשיתי מאמץ לא להראות את זה.
"אני אשטון," הבחור השני אמר. היה לו שיער מעט מתולתל ועיניי הייזל.
לא היה ספק ששני הבחורים היו חתיכים. שלא נדבר על זה ששניהם היו בחדר שלי ואני כבר הקמתי את המיטה שלי, אם אתם תופסים את הלכלוך שלי.
"היי."
"אז את הולכת ללמוד באקדמיית סידני?" לוק שאל.
אני הנהנתי, "מתחילה ביום שני. הם נותנים לנו כמה ימים לסיים לפרוק ולסדר."
"איזה כיתה את?" אשטון התעניין.
"י'א. ואתה?"
"אני י'ב ולוק י'א. בית ספר זה לא כזה נורא אם יש לך את האנדים הנכונים להסתובב איתם. למזלך, יש לך אותנו. וזה רק מוסיף שאת די מושכת," אשטון אמר.
ניסיתי לא להסמיק. הוא פלירטט איתי או שרק ניסה להיות נחמד?
"את רוצה עצה? אל תאכלי בקמפוס. האוכל של הקפיטריה גרוע. כיתות י'א ו-י'ב יכולים לצאת מחוץ לגבולות הקמפוס ולאשטון יש מכונית. בדרך כלל אנחנו הולכים אל טאקו בל,"
"טאקו בל כל יום? איך אוכל להתנגד?" חייכתי.
אשטון צחק. "את חמודה ומצחיקה. אני מחבב אותך."
אני הסמקתי הסמקה אמיתית והוצאתי חתיכת שיער שנחתה על פרצופי. "אמ, תודה?"
"עדיף שנמשיך להביא דברים," לוק אמר, יורד למטה במדרגות.
אשטון הפנה את ראשו בחזרה אליי לשנייה, "יש לך פלאפון?"
הנהנתי. "כן, למה?"
"את יכולה להביא לי את המספר שלך? למקרה, את יודעת, שתצטרכי טרמפ לבית הספר או משהו. אני אוכל להראות לך את המקום, את מבינה?"
"אמ, כן, ברור." שלפתי את הפלאפון שלי ונתתי לו אותו.
הוא רשם את המספר והביא לי בחזרה, "יופי. נתראה בקרוב, אדי."
"כן.. נתראה בקרוב." הנהנתי.
אוקיי, עברה רק שעה מאז שבאתי לבית החדש וכבר קיבלתי מספר פלאפון של בחור לוהט? המקום הזה מדהים.
אני הסתכלתי וראיתי שאשטון שמר את עצמו בתור 'אשטון ❤' וצחקתי. הוא חמוד, ללא ספק. אני תוהה מה הוא רואה בי. בטח העיניים שלו לא רואות טוב או משהו.
-
כמה שעות לאחר מכן החדר שלי היה די מאורגן, כל מה שנשאר לי זה לתלות פוסטר של אול טיים לואו אבל היה חסר לי דבק סלוטייפ. אני ירדתי למטה במדרגות וראיתי את אבא ואמבר במטבח.
"אז אתן רוצות שנזמין פיצה?" הוא שאל אותה.
היא הנהנה. "כן! פפרוני!"
"אני לא אוהבת פפרוני," אני אמרתי, עומדת בפתח.
אמבר התנשפה. "ברור שאת לא. את תמיד חייבת לעשות דברים כל כך מסובכים. לעזאזל, אד."
גלגלתי את עיניי. "שיהיה, לא אכפת לי. אני לא רעבה בכל מקרה."
"אנורקסית פריקית," היא מלמלה.
"אמבר, זה מספיק." אבא אמר.
"אבל זה נכון, לא כך? אבל בכל מקרה, חשבתי שאנורקסיות אמורות להיות רזות," היא אמרה.
"אמר, תפסיקי!" אבא הרים את קולו.
צחקתי במרירות, "ואני חשבתי שבנות פופולריות אמורות להיות יפות. כנראה שלא."
אחריי דבריי, אני הסתובבתי וחזרתי לחדרי. אולי המעבר הזה לא יהיה טוב אחריי הכול.
אוקיי אז תודה לכל הקוראות (ואם יש- קוראים) אני מקווה שאהבתם את הפרק ואני מאוד אשמח אם תמליצו על הפאנפיק כי לדעתי הוא ממש ממש יפה :)
טוב אז נתראה בפרק הבא ❤❤❤
YOU ARE READING
Rejects | Calum Hood (hebrew)
Fanfictionאדי עוברת לסידני עם אבא שלה ואחותה הקונה והמעצבנת בתקווה להעלים את הרושם הגרוע הקודם שלה בבית ספר במלבורן. מיד היא פוגשת את השכן החמוד, אשטון, ומתאהבת בו בהרף עין. אבל יש משהו בפרטנר שלה במתמטיקה , קאלום, שגורם לה להיות סקרנית. אולי זה בגלל שכשהכול...
