הפעם הראשונה ששלחתי תמונות לאשטון הייתה בסוף שבוע במרץ. הוא היה מקורקע כי הוא הבריז מבית הספר איתי בשבוע שלפניי, ואני הייתי בחדר שלי עם שום דבר לעשות.
'הי בייבי' הוא סימס לי.
'היי' שלחתי בחזרה.
הוא שלח לי תמונות ראשון, עם קוביות בטן חשופות ותחתוני בוקסר עם בליטה מתחת.
'אני מתגעגע אלייך' שלח ביחד עם התמונה.
אני הורדתי את החולצה שלי וצילמתי תמונה של החזה שלי עם חזייה מעל.
'יפהפיה' כתב.
אשטון שלח עוד תמונה, עם היד שלו מקדימה לתחתוניי הבוקסר.
חישבתי את זה כסימן להוריד את המכנס שלי, משאירה את גופי עם חזייה ותחתונים. הרמתי את הפלאפון שלי מעל הראש וצילמתי את הגוף שלי מהצוואר ומטה ושלחתי את זה אליו מצורף לסמיילי.
התמונה הבאה שלו הייתה תמונת עירום מלא, עם יד שעוטפת את גופו.
'צריך אותך' צירף ביחד עם התמונה.
שלחתי לו תמונות של החזה שלי. שלחתי לו תמונות שלי נוגעת בי בשבילו. שלחתי לו הכול, גם את הכבוד שלי. לא חשבתי מה יכול לקרות אם מישהו אחר יראה את התמונות שנועדו רק לו.
אז ביום שני הבא הוא הסיע אותי לבית הספר, התעלמתי מהגיחוכים שנשמעים מהמושביים האחוריים של לוק ומייקל.
ליד הלוקר שלי, אשטון נישק אותי נשיקות ממושכות וחזקות יותר מבעבר. אז אני נישקתי אותו באותה כמות של עוצמה. כשהתנתקנו, העיניים של כולם היו עליי. התעלמתי מהם ורצתי לכיתה, ברצון של לא לאחר.
בכיתה, כולם נתנו לי מבטים. היו לחישות של כולם עם החברים שלהם. לא היה אדם אחד שלא דיבר עליי, חוץ מקאלום.
הוא ישב בשתיקה לידי כמו תמיד, משחק עם שולי הג'קט הבלויים שלו. נתתי לו עיפרון ודף כמו תמיד, אבל הוא עדיין המשיך להתעלם ממני.
כששאלתי את אשטון על הלחשושים, הוא משך בכתפיו והמשיך לנשק אותי. זה עיצבן אותי שלא היה לו אכפת מכלום יותר. סקס היה כל מה שהוא רצה.
אז אמרתי לו שזה נגמר. אמרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו יותר, ושנמאס לי להיות בובת הסקס שלו. הוא רק לגלג ואמר שאני עושה טעות ענקית. אני הבטחתי לו שאני לא, והוא קרא לי כלבה מטומטמת והלך.
בערך שבוע אחריי שנפרדנו, אני הוקראתי לבוא לחדר המנהל בזמן השיעור הראשון.
"גברת האנדרסון," המנהל אמר. "ישנם כמה תמונות שמסתובבות בבית הספר," המשיך, "נמצאת בהם אישה שלפי שמועות היא את. את יודעת משהו על התמונות האלה?"
הראש שלי התחיל להסתחרר. הוא לא יכול לדבר על התמונות ששלחתי אל אשטון, הוא לא יכול. אשטון לא יעשה לי את זה.
"אני.."
"את רוצה לראות אותם קודם?" שאל.
אומייגד, הוא ראה את התמונות? מה הוא חושב עליי?
"לא," אמרתי. "אני לא רוצה לראות אותם. כן, זאת אני בתמונות. אני מצטערת."
המנהל שיחרר האנחה ארוכה. "אדי, את מבינה את ההשלכות של זה בבית הספר? מתקשרים אליי הורים זועמים שאומרים שהילדים שלהם מסתכלים בתמונות פורנוגרפיות ושזאת אשמתי שאני לא מנהל פה בית ספר עם סביבה בריאה."
"אני מצטערת." אמרתי שוב. "לא חשבתי שהוא יראה את התמונות למישהו."
"מי?" המנהל שאל.
"אשטון," השבתי. "הוא שלח לי תמונות גם. מחקתי אותם עכשיו, אבל זה היה בהסכמה."
הוא הנהן, חושב. "מה שם המשפחה של הבחור?"
"אירווין." עניתי. "בבקשה אל תכריח אותי לדבר איתו."
"אני לא יכול להבטיח כלום, אדי. זה עניין לא קטן. את קטינה שמפיצה פורנוגרפיה, זו למעשה פורנוגרפיה של ילדים."
צמצמתי את עיניי. "בבקשה אל תספר לאבא שלי."
"אני לא צריך," אמר. "הוא כבר יודע. שלחתי מישהו שיאסוף את החפצים שלך. אבא שלך יגיע לכאן בקרוב כדי לקחת אותך לבית המשפט."
אני הולכת לכלא. זהו זה, אני אמות בכלא על זה ששלחתי תמונות בעירום. החיים שלי נגמרו. תודה רבה.
.
"100 שעות של שירות לקהילה. התיק נסגר."
השופט דפק בפטיש שלו ואני נאנחתי והסתובבתי אל אבא שלי. הוא לא הסתכל לי בפרצוף.
"בואי נלך," אמר.
הצלחתי להשתחרר עם 100 שעות של שירות לקהילה. בהתחלה חשבתי שהם ישימו אותי אצל שירות לאנשים קשישים או להאכיל הומלסים, אבל לא, הוכרחתי להשתתף בבית ספר בסוף השבוע. נכון שזה נשמע מהנה?
ובכל זאת אני צריכה ללכת גם לבית הספר רגיל, ששם כולם ראו אותי עירומה. מעולם לא הרגשתי כל כך מושפלת. אני לא מאמינה שאשטון בגד בי ככה. הפלאפון שלי צלצל כמו משוגע עם הודעות, אז כיביתי אותו. לא יכולתי לעמוד בדברים המרושעים שכולם אמרו לי. הם קראו לי זונה וכלבה, וחלקם עשו צחוק מהגוף שלי.
אבא שלי היה עד כדי כך כועס שהוא לא היה אפילו מוכן לדבר איתי. הוא לא הביט בי או היה מוכן להכיר בי. אמבר הייתה מעוצבנת ממני כי הרסתי לה את המוניטין. היא כנראה לא הייתה רוצה להיות מוכרת כאחות של הנערה שמצולמת בתמונות עירום.
אני נשארתי בחדר שלי רוב הזמן, מגניבה אלכוהול מארון המשקאות של אבא שלי. אני מניחה שהוא לא שם לב למשקאות שלו נעלמים, אבל אם הוא כן היה שם לב, הוא בטח לא היה אומר כלום. קיוויתי שהוא יאמר משהו, בדרך כלשהי. זה היה מוכיח שעדין אכפת לו ממני. כי עכשיו, הוא ממש מתכחש להיותי הבת שלו.
בפעם הראשונה שבאתי לבית הספר בסוף שבוע איחרתי. המורה, שלא אכפת לי אפילו מה השם שלה, הושיבה אותי מול מחשב.
היא דיברה ואמרה לי הוראות, אבל אני בכלל לא הקשבתי. עיניי היו על הנער שלידיי.
עורו בצבע זית, שיער כהה, ובהה בידיו שהיו מולו.
YOU ARE READING
Rejects | Calum Hood (hebrew)
Fiksi Penggemarאדי עוברת לסידני עם אבא שלה ואחותה הקונה והמעצבנת בתקווה להעלים את הרושם הגרוע הקודם שלה בבית ספר במלבורן. מיד היא פוגשת את השכן החמוד, אשטון, ומתאהבת בו בהרף עין. אבל יש משהו בפרטנר שלה במתמטיקה , קאלום, שגורם לה להיות סקרנית. אולי זה בגלל שכשהכול...
