התחלתי לעצב כריכות לפי רעיונות שלי כדי לממש חלקית את החזון.
מקווה שתאהבו!
אני אשמח לביקורת בונה, אני רוצה להשתפר כמה שאפשר.
הכרתי את התחום רק עכשיו והתאהבתי בו לגמרי, אז אני אפרסם לעיתים קרובות. כרגע אני מפרסמת כל יום.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״רוחות הנהר יודעות שעליהן להסתתר מבני האדם. כולן שמעו את סיפור האימה הנורא והעתיק, על רוח הנהר והאיכר שהתאהבו. ברגע שנגעו זה בזו, רוח הנהר נדבקה באנושיות שלו ואיבדה את כוחותיה לעד.
רוחות הנהר לא שנאו בני אדם, הן חשבו שהם די מצחיקים, במיוחד הילדים שביניהם. בני האדם התקדמו עם השנים, בנו סירות מוצלחות יותר ולבשו בגדים מוזרים יותר. סיפור האימה הפך לאגדה שנכונותה מוטלת בספק. בכל זאת היה איסור על רוחות הנהר להתקרב לבני האנוש, בעיקר בגלל שבני האדם הם לא צפויים ויכולים להזיק להן.
בני האדם סקרנו את לו, רוח נהר צעירה. מילדותה היא חיבבה במיוחד משפחה ששטה בנהר בסירות קיאק כל שבוע, באופן מסורתי ממש. היא צפתה בשני הבנים הצעירים גדלים מילדים רכים לנערים חסונים, ואף בתוספת התינוק הקטן למשפחה, ששיערו התפרע לכל הכיוונים לא משנה כמה ניסתה משפחתו לסדר אותו. כל חברי המשפחה לבשו תמיד אפודות הצלה.
יום אחד לו התקרבה לדופן הסירה כדי לצפות במשפחה החביבה מקרוב, והתינוק הבחין בה. כל שאר המשפחה הייתה עסוקה בחתירה, אבל התינוק בהה בה בעיניים פעורות ופה פתוח, מפיל את המוצץ שלו. כשלו הבינה שנתפסה היא נעלמה חזרה לתוך המים. התינוק הסתקרן לאן היא נעלמה, אז הוא נשען קדימה וחיפש אותה. הסירה התנגשה קלות בסלע והמשיכה הלאה, לא משהו רציני, אבל הדחיפה הקטנה הזו הספיקה כדי להפיל את התינוק למים. חליפת ההצלה שלו נחתכה על ידי סלע משונן, והוא שקע לקרקעית הנהר. בני משפחתו קפצו למים וניסו לשחות לעברו בכל כוחם, אבל הזרם היה חזק מהם עשרות מונים. הם נסחפו הרחק בנהר והתינוק שכב על הקרקעית. בהחלטה של רגע לו צללה לעברו, תפסה אותו והניחה את התינוק הרך על האדמה שבצדדי הנהר.
