הילה מעצבת מתחילה/ספר עיצובים ישן

נערת הפרפרים+הודעה רצינית

החלטתי לעבוד על ליצור רקע מופשט לא מופשט כזה כי אני מרגישה שאני צריכה להשתפר בזה.

משום מה אני הכי אוהבת את העיגול הבהיר.

פתחתי את האתגר ״תן לה סיפור״ והוא יתחיל רשמית בראשון לינואר! אשמח אם תעיפו מבט(;

ולהודעה הרצינית~(והיא ארוכה, אז אני אדגיש את הקטעים החשובים למען בעלי הפרעות הקשב בינינו-ואני ביניכם. רמז-בעיקר בסוף.)
גם אני בזמן האחרון חושבת לקחת הפסקה, פשוט כי נדמה שבאתי הכי בטוב וב״הנה ביקורת כדי להשתפר״ ומי שמכיר אותי טיפה יותר יודע שהביקורות שלי הן לא ירידה ולא שחיטה, אלא ביקורות מושקעות. מנגד, כבר שלוש פעמים רק בחודש האחרון לקחו את הביקורות שלי לכיוון ממש רע. הרגשתי ממש חלק מהקהילה פה במשך הרבה זמן, אבל עכשיו מרגיש לי שהרבה אנשים מחפשים איפה להיפגע ולוקחים ביקורת בצורה הרבה פחות מקבלת. יש עוד המון המון אנשים מדהימים פה, שהייתי מתה לפגוש(ועם כמה שאני נשמעת זקנה-ללחוץ יד), חלקם אפילו לחבק. אבל כל הדרמה הזו מעייפת אותי נורא, מורידה לי מהרצון להשקיע ולתת, גורמת לי לתפוס את ווטפאד בצורה הרבה פחות חיובית ומעוררת מחשבות של ״האם באמת שווה להשקיע?״
אני גם מרגישה כאילו הכתיבה שלי נהייתה הרבה יותר בנאלית, שווטפאד ״מחנך״ לכתיבה מסוג נורא מסוים-פרקים ארוכים, הרבה תיאורים, הכנה לפני הכתיבה וכל ההנחיות הכלליות שכולכם מכירים. אני רואה את מה ששלחתי לכותבת החודש אי שם ביוני, שלא כזה רחוק מקטעים קצרים אחרונים שכתבתי, ולמרות שהוא הרבה פחות ״תקין״, הוא טוב יותר לטעמי. דווקא כי הוא כזה גולמי, יש בו קווים מאפייני סיפור שהם יותר מקוריים בעיניי, והוא בנוי אחרת לגמרי מרוב הסיפורים הקצרים שאני כותבת היום, שהם, בהתאם ל״חינוך״ האיכותי, יותר בסגנון של מונולוג על מה שקרה מנקודת מבט מאוד מעורבת מאשר חצי קריינות/חצי נקודת מבט.

ואחרי הנאום הזה, אני מודיעה שאני אקח הפסקה קצרה. אני אפעיל את התחרות תן לה סיפור כי אני באמת רוצה לאתגר אנשים ולעזור להם להשתפר, ואני אמשיך להשתתף בתחרויות שאני בהן כרגע כי התחייבתי ואלא אם כן יש נסיבות אישיות רציניות(שהיו, למען האמת, בזמן האחרון) אני לא נרתעת מהתחייבות.
אבל מעבר לזה אני חושבת שבשבועיים הקרובים אני לא אהיה באופן שוטף בווטפאד. מקווה שתבינו, ואני אוהבת את כולכם. אני יודעת שכולם כותבים את זה, אבל באמת שאני זוכרת באופן ספציפי כל אחד מכם שליווה אותי בדרך, גם אם בקצת ממנה.

תודה רבה ולהתראות כמעט לחלוטין בשבועיים הקרובים,
הילה סוף.