כאשר ריק חזר לביתו הוא הופתע לראות את אביו פונה לקראתו מבלי הודעה מוקדמת. הוא ישב בשולחן שבסלון, שתה קפה וקרא עיתון, כאילו היה בכלל בוקר. הדבר המוזר ביותר היה שהוא בכלל נמצא בבית. לרוב הוא מגיע מאוחר כי יש לו עוד הרבה עיסוקים נוספים אחרי שהמשרדים נסגרים.
ריק עדיין זכר שאביו הציע לו לבוא לעבוד אחרי בית הספר איתו, כשעוד היו בתהליכי מעבר הדירה. הוא אמר לו שיוכל ללמוד שם הרבה לקראת הלימודים שלו באוניברסיטה, ואולי אפילו לקבע שם מעמד שייתן לו משהו בעתיד. אביו הרי בין המצליחים בתחום שלו, והוא היה שמח מאוד אילו ריק היה מצטרף לעזור לו. ריק השיב לו שיראה מה יהיה עם בית הספר, כי השנה האחרונה עלולה להיות לחוצה, ובגלל כל ההתנדבות (שבעיני אביו הייתה מיותרת) זה לא קרה.
הוא מעולם לא אמר לו את זה, אבל עם כל הרמזים, שניהם ידעו שריק קלט די מהר מה התוכניות שלו לגביו. היות ואלייז'ה מתעניין במדעי הנפש והחברה וג'נה מתעסקת ב... השד יודע מה היא עושה עכשיו, זה היה ברור שריק יהיה האחד שיאלץ ללכת ללמוד מנהל עסקים בשביל לשמור על השם של החברה בבעלות משפחתו. הוא היה המוצא האחרון בשבילו, מלבד אולי, כל העובדים שלו שבאמת עוסקים ומתעניינים בנושא.
בכדי לסכם את כל הסיבוכים הנוספים, אפשר לומר שאביו פשוט רואה בו את היורש שלו. כמה חבל שהיה היחיד. ריק לא התעניין בניהול העסק, ואמו הסכימה שאם הוא לא רוצה שלא יעשה זאת. אבל אביו היה עקשן, והוא דרש ממנו קודם כל לנסות לפני שיאמר לא.
ריק היה צריך לצפות שהשיחה הזאת תגיע בקרוב, ואיזה זמן הכי מתאים מאשר כמה ימים לאחר יום ההולדת השמונה-עשרה שלו?
"ריק," אביו סימן לו לבוא אליו, מבטו חתום ומתכנן רבות. ארמן מקליין היה איש בעל חזות מפחידה שאף אחד מבני משפחתו לא ניכן בה. היו לו כתפיים רחבות, וכפות ידיים גדולות וזקן של זיפים שחורים ולבנים משיערות שיבה שצצו פה ושם. שיערו הכהה היה בדרך כלל מסורק ועיניו הירוקות הכהות נצבעו בגוון מיוחד מאוד. אמא שלו אמרה לו פעם שהעיניים שלו היו הדבר הראשון שתפס אותה בו, וריק השיב לה שהוא ממש לא מעוניין לשמוע עוד פרטים כי אז הראש שלו יתחיל לגשת לרעיונות משונים. הפעם הוא לא היה לבוש בחליפה מהודרת. הפעם לבש אפודה ארוכה וכהה ומכנסי טרנינג שחורים, מה שהיה הכי נוח לו בבית. "בוא רגע." הוא ביקש בקולו הנמוך.
כתפיו של ריק נפלו בחוסר רצון אך הוא ניגש אליו במילא, ותוך כדי הוריד מגבו את התיק והניח אותו על הרצפה. "כן?" שאל.
"אני רוצה לדבר איתך." הוא אמר את הדבר הברור מאליו.
"אם זה קשור לעניין הזה של לרשת את מקומך או משהו, אז כבר אמרתי לך, אבא, אני לא מעוניין." ריק ניגש ישר אל העיניים. גבותיו של אביו התקמטו והוא נאנח.
"אני מציע את זה לטובתך." הוא אמר, ואיכשהו, ריק לא הופתע שלא האמין לו. "אני מאמין שאתה תצטיין בתחום, כמו שאני מצטיין בזה, ויש בעבודה הזאת כסף גדול וביטחון כלכלי ותוכל להתקדם לזירה של הגדולים."
YOU ARE READING
ביש מזל | LGBTQ+ (משוכתב)
Teen Fictionרגע אחד של חוסר תשומת לב מפיל את ריק מקליין לבור שממנו יהיה קשה לצאת. "אה, אני מצטער, ילדה." הוא אמר בחיפזון כשנתקל בנערה שהסתתרה מאחורי דלת הארונית שלה במסדרון בית הספר. שיערה האפרסקי הקצר הוסת הצידה מתנופת מבטה הנוקב עליו. עיניה החומות הכהות רשפו...
