HOPES DIE LAST

פרק ראשון

*אמסטל 2012 .יום הפרדה*

הנה אני .שוב יושבת ליד העץ האהוב שלי .אני שמה לב שאת רוב חיי אני מבלה פה ,כמובן שמצאתי את העץ הזה בסיטואציה הכי חשוכה בחיי כשחזרתי הביתה וראיתי את הדודים שלי יושבים בסלון ושותקים .ברחתי עד שהגעתי לפה.

כל אותו הזמן מלמלתי לעצמי הכול בסדר הם סתם פה , אבל בלב ידעתי שמשהו קרה להורים שלי , הדודים שלי אף פעם לא באו לביקור .אף פעם !

כמובן שצדקתי. אחרי זה חזרתי לכאן עוד מספר פעמים בחיי כשהכלבה שלי מתה ,נשיקה ראשונה ,בעיות בבצפר והיו פעמים שסתם להיות לבד. והיום, אחרי שנפרדתי ממישהו שהיה לצידי במשך השנתיים האחרונות -כריס ,רק בגלל שסבא שלי מגיע לפה 10 שנים אחרי שהוא פשוט זרק אותי לרחוב כשהורי מתו.הוא חוזר בטענה שאני צריכה לעזוב את הכול שאנחנו עוברים דירה רחוק יותר ממה שאני חושבת . כבר לא הקשבתי לו טרקתי את הדלת ויצאתי.

גרתי אצל דודה שלי מצד האימא ,היא היחידה מכל המשפחה שהייתה מסוגלת לטפל בי . אף פעם לא הבנתי למה המשפחה שלי מתעלמת ממני .תמיד חשבתי שככה זה צריך להיות.

הסתכלתי לשמיים .השעה 7 ,זה אומר שאלכס צריך לעבור פה עם הכלב שלו .

אלכס זה הידיד הכי טוב שלי ! לפני כמה חודשים גיליתי בטעות שהוא דלוק עלי ומאז אני מנסה להעמיד פעמים שאני לא יודעת כלום.

הסתובבתי אחורה ובול באותה השנייה ראיתי משהו גדול ופרוותיי קופץ עלי .אני אוהבת את הכלב הזה ,מאוד. אבל למה אנחנו תמיד צריכים לעשות את טקס ה"בוא נקפוץ אל שנון ונפיל אותה אל הרצפה".

"מי כלב חמוד מי ?מי? בטח לא אתה עם תמשיך לצרפת לי את הלחי "ואז הרגשתי שגוש שומן יורד מעלי ואני חושבת שאלכס עזר לי לקום.

"את בסדר" שאל הקול המתוק של אלכס "כמו תמיד " עניתי בזמן שאני מנקה את עצמי .

הרמתי את מבטי להסתכל אל אלכס הוא יסתפר היום ועדין לא ראיתי אותו ,אבל בשנייה שהרמתי את הראש נחנקתי מהרוק של עצמי כתוצאה של אצירת צחוק .

הוא היה נראה פשוט מדהים , התספורת החדשה עמדה בצורת קוצים מתוקים והצבע החדש שלו, החום, גרם לו להיראות רזה יותר.

הוא לבש את המשובצת שקניתי לו לפני שנה ליומולדת וג'ינס שאמא שלו מתעקשת שיזרוק . הוא גבוה ופעם ראשונה מאז אני מכירה אותו וזה כאילו ,מתמיד , שמתי לב שהוא באמת ניראה טוב ! כניראה שזווית הראיה הזאת פוגעת בכושר האבחנה שלי.

נפגשנו בים ביזמן שבניתי ארמון מחול והוא פשוט בא והרס לי אותו . הייתי בת 4 והתגובה הראשונה שצפוי שתהיה לי הייתה לבכות ,אבל לא אני ,הוא גדול ממני בשנתיים ובכל זאת זרקתי עליו חול עד שההורים שלנו שמסתבר שישבו ממש קרוב אחד לשני באו להפסיק את מלחמת החול שפרצה .