-Tell me what is love-

-part-1-

-פרק ראשון, אני אעלה בקרוב עוד 4 פרקים היום זה בגלל היום הולדת שלי ושל kimshali
מזל טוב אהובה💜💜-

"ג'ימין תקשיב, אני שמח שאתה אוהב-"
"מאוהב*."
"אוקי, 'מאוהב' ביונגי אבל שוב, אני לא מאמין בזה." טאהיונג השקיף מהחלון של החנות, מקנא לראות איך כולם רצים כשהוא יושב בנחת עם חברו ולוגם מידי פעם מהקפה החם שלו, רוצה גם לעסוק במשהו שיגרום לו לרוץ.
"אני לא מצליח להבין אותך, אני אוהב אותך אבל לא מבין." טאהיונג הינהן, רגיל לשמוע את זה ומוצא את עצמו מחייך קלות בכל פעם.
"יונגי עוד מעט בא," ג'ימין חיכה לתגובה מהבחור האדיש אך נאנח מהחוסר תגובה והמשיך-
"עם חבר שלו."
"חשבתי שאתה חבר שלו." טאהיונג אמר באטימות וג'ימין הרגיש שמחובתו להחטיף לבחור מולו, לא מקבל תגובה מיוחדת.
"לא כיף איתך. בכל מקרה, אתה הולך להכיר את ידיד שלו ואולי גם להתאהב." טאהיונג הניח את כוסו והביט על ג'ימין בחוסר עיניין.
"מצטער מתוק אבל אתה לא הטעם שלי, אה רגע, אין לי טעם." הפעם טאהיונג ציחקק כשראה איך הבוגר ממנו ניסה לא לשלוף סכין ולהרוג אותו.
"לא התכוונתי אלי!"
"תירגע אני צוחק, אבל אני עייף מלהסביר לך שאני לא מאמין בדבר השולי הזה של החיים." טאהיונג חזר להביט על האנשים שהמשיכו לרוץ כיאלו היו תלויים בזמן.
הוא שנא את העובדה שהכסף בא אליו בקלילות אבל אנשים אחרים רצים בשבילו.
הוא שנא שדודו לא נתן לו לעבוד כי חיכה לרגע הנכון לצרף אותו לחברה.
הוא פשוט התבטל בזמן שאחרים נילחמו על כספם.
"דבר שולי? אהבה זה הדבר הכי גדול בעו-"
"שולי." טאהיונג קטע את הבוגר שנאנח.
"אני רוצה שתאהב, שתרגיש שמח." ג'ימין אמר בעצב וטאהיונג חייך.
"אל תדאג, אני שמח בידיעה שהלב שלי רק שלי, אבל אני שמח בשבילך." לג'ימין לא הייתה תגובה- הוא פשוט הינהן.
טאהיונג, טאהיונג יכל להיתפרש כבחור סנוב פשוט וחסר רגשות אבל לא, טאהיונג היה בחור עם לב טוב שמנע מעצמו להתאהב בתירוץ שאין כזה דבר.
הוא היה חידה, חידה שלא כולם ניסו לפתור.
הוא היה כל כך שמח אבל בו זמנית עצוב,
הוא היה מלא תקווה אבל עם זאת הרגיש שאין לו דרך לצאת משום דבר.
דיכאון ושמחה, כעס ומחילה, פחד ואומץ.
תנסה לפתור את זה וגם אם לא תצליח תגלה דברים נוספים.
תסתכל על החידה מהצד ותישאר סקרן.
טאהיונג נתן לאנשים את הבחירה בלי לשנות את עצמו, קבל אותי כמו שאני ואם לא, לך לחפש בן אנוש אחר.
טאהיונג הסתכל על העולם בצורה שונה, הוא לא בכה מול אנשים כי לא היה חלש מולם, טאהיונג חזק.
טאהיונג לא מאמין באהבה= טאהיונג לא ניפגע.
טאהיונג חידה לא פתורה.

"היונג עזוב אותי!" ג'ימין הרים את ראשו בהתרגשות לעבר הקול בעוד טאהיונג בבילבול.
"יונגי! ג'ונגקוק!" ג'ימין עטף את שני חבריו עם ידיו, מבריח נשיקה לבן זוגו, יונגי.
"היי אהוב." יונגי חייך אבל עדיין אחז בחוזקה בג'ונגקוק.
"אתם פאקינג כופים עליי דייט!" ג'ונגקוק צעק, הורס את השקט של ה-'בית מאפה'.
"תפסיק לצעוק כאילו אונסים אותך." ג'ונגקוק עצר את ניסיון הבריחה שלו והביט על הנער הבלונדיני שהיה ניראה נינוח.
"אז אתה טאהיונג?" טאהיונג הינהן.
"אתה הדייט שלי?" הפעם טאהיונג נחנק, מהאוויר? או מהרוק של עצמו? לא ידוע, אבל הוא נחנק.
"צר לי כוסון, אבל התבלבלת." טאהיונג הרים את הכוס קפה שלו כדי לשתות והתאכזב לגלות שניגמר.
"לעזאזל." הוא הניח את הכוס קפה והרים את עיניו כדי לפגוש בעיניים נינעצות בגופו.
"טוב יקירי אתה בוהה, ג'ימין בפעם הבאה שתקבע לי דייט אני אתלוש לך את הזין מהמקום." טאהיונג קם ועמד מול ג'ונגקוק.
"אני לא מאמין באהבה." טאהיונג אמר בפשטות והתכוון לצאת מהחנות אך יד חזקה עצרה בעדו.
"טוב יפיוף, עכשיו אני סקרן למה." ג'ונגקוק חייך וחשף גומה שטאהיונג מצא כחמודה.
"אתה סקרן לדעת למה ולא חושב שזה מוזר?" טאהיונג חייך, הבחור בעל החיוך הארנבי מצא חן בעיניו, בקטע של ידיד, כמובן.
"גם אני לא מאמין באהבה, גם לך מציקים בגלל זה?" ג'ונגקוק הרגיש משועשע, הוא לא יוצא לדייט אלא מכיר חבר חדש.
"אז אין דיי-"
"טאה בבקשה! בשבילי!" טאהיונג הסתובב לג'ימין שידיו היו שלובות בהתחננות.
"אבל ג'ימין," טאהיונג נאנח,
"אתה צריך להבין, אני לא יודע, אני לא יודע איך זה לאהוב.
אני לא מאמין בדבר הזה- 'אהבה'
אני לא רע, אני פשוט לא מאמין."

"גם אני."

"ובכל זאת, תנסו?" יונגי סוף סוף פצה את פיו.
הוא מכיר את ג'ונגקוק כימעט כל חייו ונימאס לו לראות אותו לבד.
הוא יכל להגדיר את ג'ונגקוק בלי למצמץ ותוך שניות ספורות.
"קוקי בבקשה ממך, תשכח ותמשיך הלאה." יונגי הוסיף וטאהיונג בחן איך הבעתו של שחור השיער-ג'ונגקוק משתנה למעוצבן.
"אמרתי לך היונג, שחררתי מהעניין הזה ממזמן!" טאהיונג לא ידע שאפשר לעצבן בן אדם כל כך מהר, הוא רצה לדעת במה מדובר.
"ג'ימיני~" טאהיונג סימן לשני לבוא לצד.

"ספר." טאהיונג ציווה וג'ימין הפליק לראשו.
"א. אתה לא יכול להגיד לי מה לעשות כשאני גדול ממך.
ב. תיהיה ברור כדי שאבין."
"קודם כל אני יכול להגיד מה שאני רוצה, דבר שני מה קרה לילד?" טאהיונג שאל בסקרנות וג'ימין משך בכתפיו.
"מאיפה לי, הוא רק חבר של הבן זוג שלי." ג'ימין ניכנס חזרה לחנות, נותן לטאהיונג לצעוק עד כמה שהוא חסר תועלת.
"אין לי מה לשכוח! כבר אמרתי לך שלא אכפת לי ממנה יותר! אני פאקינג לא מאמין באהבה- אלוהים היונג מתי תעזוב את זה? אני רוצה להיות חסר אהבה." ג'ונגקוק משך בשיערו הכהה כשעצבים ניצברו בגופו.
"אני עושה את זה בשבילך." יונגי נאנח, הוא שונא לריב עם חברו הטוב אבל הוא באמת לא רצה שהוא יהיה לבד יותר, הוא רצה שיקבל אהבה כמו שהוא עצמו מקבל מג'ימין.
"אני לא צריך את זה!"
-שתיקה-
"אוי אלוהים אני מצטער!" ג'ונגקוק אחז בפניו של טאהיונג לאחר שנתן לו מכה עקב תנועות ידיים מוגזמות.
"זה בסדר." טאהיונג צחק ורק אז פתח את עיניו, מביט לעיניו השחורות פחם שבאופן מוזר שידרו לו שלווה.
"לא מאמינים באהבה, אה?" לפתע מלצר קטע את המתרחש.
"זה לא זה, נתתי לו מכה בטעות." ג'ונגקוק תירץ וגירד את ראשו, מתרחק מהבלונדיני.
"הוסוק היונג, תשאל את ג'ין היונג אם אפשר את העוגה עם הקטיפה האדומה." ג'ימין חייך והביט על ג'ונגקוק המוסמק וטאהיונג המבולבל.

-

"אני אמור להרגיש לחוץ מהעוגה הזאת?" ג'ונגקוק הביט על העוגה בחשד.
"העוגה הזאת מסמלת זוגיות, ג'ימין פשוט-" טאהיונג מנע מעצמו לקלל והביט על ג'ונגקוק שנאנח.
"יונגי תקוע על מה שקרה לי, אני באמת לא- לא מאמין באהבה בגלל זה, זה לא זה." ג'ונגקוק אכל מהעוגה באנחה צרופה לה.
"אהבה זה דבר כל כך שולי בחיים." טאהיונג פער את עיניו כששמע את דבריו של השני,
"זה בדיוק מה שאמרתי לג'ימין!" טאהיונג חייך כשג'ונגקוק צחק.
"בוא נכיר כמו שצריך, מהו שמך?"
"ג'ון ג'ונגקוק, ושלך?"
"קים טאהיונג."

-

-הפרקים של הסיפור יעלו באותו קצב של פעמים או פעם בשבוע, לפי עומס הלימודים.-

דעתכם?