-Tell me what is love-

-part-14-

נ.מ טאהיונג

"תודה דוד!" הודתי לו וניפרדתי לשלום, מנתק את שיחת הטלפון.
היום זה יום ההולדת שלי.
בעבר היה לי סיבה מאוד בולטת למה לשנוא את היום הזה, בכל זאת, לחגוג לבד אף פעם לא היה מהנה.
לא היו לי חברים כי דודי לימד אותי לא לסמוך על כל בן אדם, כולם רק רוצים את הכסף שלי.
אז למדתי בבית, הייתי בבית, נשמתי רק את הבית.
אך זה השתנה,
פגשתי את ג'ימין שהיה החבר הראשון שהכרתי ומפה הכל כבר מסופר.
עכשיו אני רק רוצה לחגוג עם חבורת הסתומים שבניהם בן זוגי נימצא,
ג'ון ג'ונגקוק.
התקדמתי לכיוון ביתי.
פחדתי מאוד כיוון שנתתי לג'ימין להישאר בביתי בזמן שיצאתי לריצה ולא יכולתי לשכוח שחיסל לי את המטבח כשניסה להכין חביתה.
אך,
לא יכולתי שלא לחייך מהמראה.
הרגשתי שהכל היה סיפור כזה, סיפור שלפני חודש לא האמנתי בו בכלל.
"א-אני לא מאמין." פלטתי עם יבבה קטנה,
"תירגע, הוא לא הציע לך נישואים או משהו." ג'ימין הרס ויכולתי לראות את ג'ין מחטיף לו בכעס-
"שקט, קוקי אירגן לו מסיבת יום הולדת! זה ממש רומנטי." הוא אמר וכולם ציחקקו,
"תודה." פניתי לבן זוגי שהיה מזועזע ממה שהלך שם וסובב את ראשו אלי.
"בכיף טאה." הוא נשק לשפתי ברכות ואני רק חייכתי וזרמתי עם מעשיו.
"אממ, סליחה שאני מפריע אבל מתי נאכל עוגה?" הוסוק שאל וכולם נאנחו,
"אוקי, בואו נאכל עוגה."

"אתה חתיכת נעל מעצבן!" צעקתי על ג'ימין והסתכלתי על בגדי,
אלוהים אני שונא את הילד הזה!
"תירגע זה רק עוגה, זה ירד בכביסה." הוא השיב לי ברוגע ואני רק נאבקתי בידיהם של יונגי וקוקי שאחזו בי בחוזקה על מנת לסקל ניסיון רצח.
"חשבתי שסיכמנו שלא עושים את הקטע עם העוגה יותר!" קולי היה כבר צרוד,
"לא, לא סיכמנו. אתה סיכמת עם עצמך ואני המשכתי לשחק במחשב בשתיקה." פארק פאקינג ג'ימין אמר לי ורתחתי יותר-
"זה היה הסכם בשתיקה!" אחרי הדבר שאמרתי כולם התחילו לצחוק בקול.
"יא זין אנושי!" ניצלתי את העובדה שכולם צחקו והשתחררתי מכלא הידיים שיצרו לי, רץ לכיוון הילד המפגר,
"אהה תעצרו אותוו!" הוא צרח בבהלה ואני הייתי במרחק נגיעה ממנו עד שצילצול בדלת קטע אותי.
"יש לך מזל חתיכת זבל."

-
נ.מ כללית

"מי את שוב?" הוסוק שאל ונעמד מאחורי טאהיונג,
"אני? סתם מישהי. רק רציתי לתת לך מתנה אופפה." הילדה חייכה וטאהיונג חייך בחזרה, אוסף בידיו את המתנה.
"אחותי שלחה לך את המתנה, היא ממש אוהבת אותך." הילדה הקטנה נופפה לשלום ורצה משם.
טאהיונג הסתכל על הוסוק שהביט בו גם, מנסים להבין מה היה עכשיו.
"אתה אמור להיות מוטרד מיזה שילדה קטנה באה לבית שלך?" הוסוק שאל בחשש, לא באמת יודע מה עושים ברגעים כאלה.
"לא.. אני מניח שזה בסדר כל עוד קיבלתי מתנה." טאהיונג חייך והלך לכיוון חבריו, לא שם לב שהוסוק יצא מהבית בדממה.
"תפתח את המתנה שלה!" ג'ין האיץ בטאהיונג שלשם שינוי הקשיב ופתח את המתנה, מחייך כשרואה מבחר עניבות שמאוד אהב.
"איזה ילדה מתוקה, אני מחבב את זה." הוא הבטיח לעצמו שינסה כבר להגיד לילדה תודה והניח את המתנה בצד, מוציא מעטפה שג'ימין חטף לו במהירות.
"אתה לא קורא עכשיו מכתבים של אחרים! זה זמן חברים!" ג'ימין קיפל את המעטפה והכניס לכיס מכנסיו.
"אבל-"
"שום אבל! תפתח את המתנה המהממת שלי." ג'ימין חייך במרשעות,
"ממש לא."