אהבה כואבת

פרק 5

ביקשנו אישור יציאה מהדאד לצאת לבית החולים והוא הסכים לנו לצאת מהבית לבית החולים ויצאנו ביקשתי מהפקידה את מספר החדר של קים "כן חדר 130 מחלקת נשים קומה ב כניסה ו" "תודה רבה" לין אמרה ורצנו לשם נכנסו לחדר שלה וראיתי אותה שוכבת שם מחוברת למכונות עם תחבושות ויד חבושה וכתם כחול בידה איפה שהחזקתי לה הרגשתי רע עם עצמי היא פתחה עיניים וצעקה שאני אעוף מפה ושהיא לא רוצה לראות אותי בצעקה חלשה וקול שבור לין רצה אלייה וחיבקה אותה חלש בלי להכאיב לה והיא בכתה על כתפה היא ביקשה עזרה לקום וקמה להקיא ויצא לה דם אני כל כך מת להרוג את עצמי לאבל שגרמתי לה אני כל כך מרגיש מגעיל עם עצמי הלכתי וחיבקתי אותה חזק חזק כל כך כאילו הייתה הילדה הקטנה שלי ועם כל הפצעים שיש עלייה היא עדיין הילדה הקטנה הכי יפה שיש בעולם הזה ושום דבר לא ישנה את זה אבל אני עדיין שונא אותה וזה לא משנה לי מה תגידו תאמת אני יגיד לכם אני שמתי עין על מיטל היא פשוט מושלמת באמת אני חושב שיכול להיות איזה קליק היא גם יותר שקטה מספיר החופרת הזאת טוב היא אחלה בתור זיון לא מעבר... באתי אל מיטל "אפשר אותך רגע?" "כן בטח מאמי" "אני אוהב אותך" ונשיקתי אותה "גם אני בייבי" "דיירים תראו מי חזרה אלינו" וראיתי את קים יפה מתמיד עם גבס על ידה אך עדיין נראת טוב "היי" "היי" "אני מצטר" "זה בסדר באמת" אמרה ולין ונוי רצו אלייה "בייבי" מיטל צעקה "אני בא בייב" "אתם ביחד?" "כן" "יפה"
נ.מ קים
קצת התבאסתי אני לא אשקר אני לא יודעת למה אבל תמיד אמרו לי שהכבול כל כך דק בין אהבה לשינאה וזה בסדר אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו אני מרגישה אליו משהו אבל זה לא אהבה ואני לא יודעת גם איך אחרי מה שעשו לי .
נ.מ דניאל
"בייבי שלי את באה לישון?" "כן מאמי בוא"

למוחרת בבוקר-
קמתי והערתי את מיטל בנשיקות בוקר קטנות וראיתי את קים מסתכלת עלינו ואיחלתי לה בוקר טוב והיא החזירה לי היא הייתה יפיפייה בבוקר הלכתי להעיר את ג'ייסון ההומו בזמן האחרון התרחקנו מאוד בגלל מיטל "קום קום נקבה" "קם קם אבל קודם תביא לי נשיקת בוקר טוב" "לך לך הומו" וצחקנו "מאמי בוא דחוףףף" "באא" כולם התחילו בשאלות אם אנחנו יחד ואמרתי שכן וספיר דפקה לנו מבטים מגעילים והלכה למיטל וצעקה עלייה "יחתיכת בת זונה בוגדת אתם ביחד אין לך בושה היית החברה הכי טובה שלי העיקר שכבת איתו ואיתי הייתי בטוחה שאנחנו הכי טובות ידעת שאני אוהבת אותו ובכל זאת עשית את זה" כולם התחילו בהתלחששיות אבל אותי ואת מיטל זה לא עניין אנחנו יודעים את האמת שלנו ואוהבים אחד את השנייה ראיתי שמיטל טיפה עצובה לקחתי אותה לצד ודיברנו כי היא באמת לא עשתה כלום עודדתי אותה הכנו גלידה ופנקייקים ביחד.
לקחתי אותה אל המקום שלי שמצאתי אכלנו צחקנו שכבנו ישנו צחקנו צחקנו ונרדמו שמיטל עליי.
כעבור 3 חודשים:
אז אני ומיטל עדיין יחד היא דביקה כמו דבק שלא משחרר וזה טיפה מציק אבל אני עדיין לא אמרתי לה שאני אוהב אותה כי אני בעצמי לא יודע אבל זה לא מפריע לה אני מספק אותה.
שואלים לגבי קים אוקיי,
קים נהינו ידידים טובים בזמן האחרון אבל לא מעבר לא מרגיש אלייה משהו מעבר היא הידידה הכי הכי הכי טובה שלי ואני חולה עלייה בתור ידידה היא מצחיקה אנחנו עדיין בבית האח הגדול נוי הלכה הביתה ספיר הלכה הביתה זה נשאר אני אושרי לין קים גייסון ומיטל וזהו ככה שאני יהיה מאושר שכל אחד מאיתנו ישאר נשאר חודש עד הגמר.

19:30 בערב
"מאמי תעזור לי רגע אני חושבת שאני אוהבת את גייסון" "אז תגידי לו את זה"אמרתי בקור ואדישות" "אתה חושב שהוא גם?" "איך אפשר שלא?" ומחצתי לה את הפרצוף "פיס דיי תפסיק זה כואב" היא אמרה בפרצוף חמוד( פיס ופוס זה השמות חיבה של שניהם  הם בסטים הם לא יחד) "פוס את צריכה לדבר איתו ואני צריך ללכת למיטל קבעתי איתה" "ביוש פיסס" "ביי פוס"

נ.מ קים
"ג'ייס" "היי פוס" "אפשר לדבר?" "ברור תמיד מה קרה?" "כלום הכל טוב פשוט אני חושבת שאני אוהבת מישהו ואני לא יודעת איך אומרים לו את זה יש לך רעיון?" "פשוט תבואי אליו ותגידי לו שאת מרגישה אליו משהו" "אתה חושב שגם הוא?" שאלתי עם חיוך מושלם והוא כבר הבין שזה הוא "אני בטוח" הוא התקרב אליי לאט לאט הרים אותי על השיש ונישק אותי וכל הדיירים עמדו ומחאו כפיים שתינו היינו מובכים ולין רצה אליי וצעקה לי למה לא סיפרתי לה ועמדתי עדיין מובכת מכל הסיטואציה אבל היחידים שלא היו שם היו דניאל ומיטל שדי התבאסתי כי התחברנו כולם...