יעוד הדרקון • Mate To The Dragon

דריוס

אני מרים את ראשי כשאני שומע קול נפץ עמום. אני מחפש באופק את הכיוון ממנו נשמע הקול ופניי נופלות.

להבה אדומה ובוהקת נורה בשמיים, בצידו השני של הרי זיידן. לפתע כאב לבן וצורב פועם בגולגולתי ואני מתמוטט על ריצפת היער.

השני בפיקוד שלי רץ אליי, מטלטל את כתפי אבל אני לא שומע מילה ממה שהוא אומר. אני יכול להתרכז רק במחשבה בודדה כשהכל מחשיר. לייזה.

***************************

אני פוקח את עיניי למישהו קורא בשמי. פניה של אנג'ל מרחפות מעליי, מלאות בדאגה. היסורים נעלמו עכשיו והוחלפו בחוסר תחושה מוזר.

"דריוס אתה בסדר?" אחותי שואלת אותי ברכות. אני מתיישב, מסתכל סביב החדר בבלבול.

"מה קרה? כל מה שאני זוכר זה הבזק אדום.." אני אומר, מבולבל וחסר כיוון.

אנג'ל מתרחקת, מכרסמת את שפתה התחתונה כמו שהיא תמיד עושה כשהיא לחוצה. אני נוהם מעט. "מה קרה אנג'ל?"

פניה מתעוותות בהבעה כאובה. "זאת לייזה, הרופא של הלהקה אומר שהיא מתה, ושהתמוטטת כשהקשר נשבר," היא אומרת, קולה בקושי מעל לחישה.

"לא, זה לא הגיוני. אם היא היתה מתה אז אני הייתי מת," אני אומר בנחישות. אנג'ל נרתעת מעט, מטלטלת את ראשה.

"אני מצטערת דריוס," היא ממלמלת ואני נעמד עם נהמה.

"המיועדת שלי לא מתה!" אני צועק, יוצא מחדרי וטורק את הדלת.

היא לא יכולה להיות מתה, איבוד של מיועד הורג אותך. אבי מת מספר שבועות בודדים לאחר שאימה של אנג'ל מתה ואני זוכר מה קרה לו.

הוא פחות או יותר השתגע, וניסה להרוג את עצמו כמה פעמים. אימי לא היתה המיועדת האמיתית שלו, אבל אימה של אנג'ל כן היתה.

אני מוצא את עצמי הולך למשרד שלי איפה שהשני והשלישי בפיקוד שלי מחכים. הם מסתכלים בתערובת של רחמים ועצב.

"אני מצטער כל כך דריוס," מייקל ממלמל.

"אם לייזה היתה מתה הייתי יודע את זה. משהו בהחלט קרה, ואני חושב שלאור האדום בשמיים היה קשר עם זה," אני אומר לשלישי בפיקוד שלי בתקיפות.

הוא מהנהן בראשו לחיוב במהירות, מתנער ממצב רוחו הקודר. הוא מצביע על מפה שנפרשה על שולחני.

"התחלנו לבדוק לגבי זה אחרי שאיבדת הכרה. אנחנו חושבים שזה הגיע מהטריטוריה של הדרקונים אז רצינו לחפש משהו לגבי זה בספר שלייזה מצאה," הוא אומר.

ומה מצאתם?" אני שואל. הם מחליפים מבט שאני לא מבין.

"אוקיי, אנחנו - אה, הדבר הוא - אנחנו לא מצאנו אותו," קדיין אומר. אני מרים את גבתי.