"ג'ונגקוק-אה!" הוסוק רץ במסדרון הארוך, קורא לחברו הטוב על מנת להסב את צומת לבו מהרצפה בה בהה זמן ממושך. "אייש," הוא התיישב על הכיסא לצד ג'וגנקוק, מתנשף מהריצה שרץ עכשיו. הוא הסתכל על חברו שאפילו לא העיף לכיוונו מבט. "מעולם לא חשבתי שרצפה כל כך תעניין אותך." הוא מלמל לעצמו, תופח על כתפו של ג'ונגקוק.
הוסוק הגיע לבית החולים באמצע הלילה לאחר שגילה מג'ימין את מה שקרה. הוא ידע שג'ונקוק זקוק לו יותר מתמיד והגיע עד בית החולים בשביל לתמוך בחברו ולקוות יחד איתו שהכל יסתדר. ג'ונגקוק הרים את מבטו העייף לכיוון הוסוק, עיניו היו אדומות מבכי. "הוסוק.." מלמל ג'ונגקוק בעייפות.
"אני כאן, ג'ונגקוק." חייך הוסוק ברכות. ג'ונגקוק היה מרוסק והוסוק הבין את זה. הוא הבין שעכשיו, הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות למען החבר הכי טוב שלו זה להיות שם לצידו, והוא לגמרי היה מוכן לזה."שוב לא נתת לי לישון בשקט, פרחח קטן." צחקק הוסוק, פורע את שיערו של ג'ונגקוק וגורם לו לחייך מעט, כי הגיע לו לחייך יותר, אך הוא קיווה שהוא לא יהיה היחיד שישמח את ג'ונגקוק. "איפה ג'ימין?" הוא התעניין לפתע, נזכר שהחבר הכי טוב שלו הוא לא היחיד שעבר היום סיוט.
"הלך לראות מה קורה איתו לפני שרצת לכאן, כי לא נותנים לנו להיכנס." ענה ג'ונגקוק בשקט. אולי בגלל כאב לו לדבר, אולי בגלל שפחד לדבר ואולי בגלל הכל ביחד. מה שעבר עליו כרגע לא היה ניתן להסביר במילים. זה היה יותר מידי, מעל ומעבר לכל רגש שהרגיש בעבר. זה קרע את הלב לחתיכות בצורה איטית ומשגעת, זה גרם לו לסבול יותר מתמיד. ג'ונגקוק לא רצה שככה זה ייגמר, הוא לא רצה שככה חייו של טאהיונג יגמרו. ואם זה יקרה, ואם ככה הכל ייגמר, אז ג'וגנקוק יאשים את עצמו בזה למשך כל שארית חייו. וזה כבר לא משנה מי אשם באמת, כל עוד ג'וגנקוק הרגיש שזה קרה בגללו, אז האמין שזה בגללו.
אם ככה זה ייגמר, אם ג'ונגקוק לא יזכה שוב לראות את האדם שאוהב, אם אלו הם השעות האחרונות של טאהיונג... אז אלו גם השעות האחרונות שלו.
"ג'ונגקוק!" קיראתו של ג'ימין מהצד השני של המסדרון השיחה את דעתם של השניים. "ג'ונגקוק הוא התעורר!" ג'ימין צרח, גורם לג'ונגקוק לעמוד על רגליו ולרוץ לכיוון האחר.
השלושה הגיעו לחדר של טאהיונג, בה היו מספר רופאים שעדיין לא אפשרו לגשת אליו. ג'ונגקוק הסתכל עליו, סוקר את הבחור הצנום ששכב על מיטת בית החולים הלבנה. הוא לא יכל להוריד ממנו את העיניים, הוא לא רצה להוריד ממנו את העיניים, הוא פחד שאם יעשה את זה, אז טאהיונג יעלם מחייו. לנצח.
לפתע, מבטיהם נפגשו. התחושה הזו, התחושה שאתה יכול להסתכל בעיניים לאדם שאתה אוהב, היא תחושה שונה לגמרי מלשלוח לו תמונות ארוכות שלך. לעמוד מול טאהיונג, להסתכל על טאהיונג ולדאוג לטאהיונג מכל הלב זה שונה לגמרי מלהתחזות לאישה ולשלוח זה לזה הודעות.
"אתם יכולים להיכנס." הודעתו של אחד הרופאים גרם לג'ונגקוק להיכנס לחדר, לצמצם את הפער בין השניים. כל הרופאים שטיפלו בטאהיונג קודם לכן כבר יצאו, נותנים לג'ונגקוק גישה מלאה אל האחר. אל האחד שאהב. ג'ימין והוסוק נתנו לשניים את המרחב שלהם, מחכים מחוץ לחדר לייתר ביטחון, רק בשביל לוודא שהשניים לא ינסו להרוג זה את זה.
אפילו שעמוק בפנים הם ידעו שאין להם סיבה לדאוג, כי זה סוף סוף יהיה ג'וגנקוק וטאהיונג, ולא ג'אהיון וטאהיונג. זה סוף סוף יהיה פנים מול פנים, לא דרך הודעות וואצאפ.
זה סוף סוף יהיה מלא באמת.
YOU ARE READING
LIES / VKook
Fanfiction"אני חייב להוציא אותו מהחיים שלי לא בגלל שהוא לא חשוב לי, אלא בגלל שלא אכפת לו ממני." ג'און ג'ונגקוק ההומו התאהב נואשות בקים טאהיונג הסטרייט. הוא כל כך נואש שמחליט להשתמש ביכולת הפוטושופ שלו בשביל להתקרב אל האחד שהוא אוהב. הוא מתחזה לבת, מתקרב אל טא...
