"אני מצטער." אמר ג'ונגקוק. "אני באמת מצטער על זה... באמת. אני לא התכוונתי שהכל ייצא ככה, לא התכוונתי לפגוע בך כל כך." הוא ניסה להסביר את עצמו, אך הדמעות הבוגדניות איימו לזלוג. "אני מצטער שזה קרה, מצטער שהגעת לכאן בגללי.." כתגובה טאהיונג שתק, כאילו מעכל את המילים ומפנים אותם עמוקות. "אני לא רציתי להכאיב לך כל כך חזק, לא רציתי שכל זה יהפוך ל... זה. רציתי לאהוב אותך ושהאהבה הזו תהיה הדדית, אבל הכל נהרס." ג'ונגקוק שפך אל לבו בכאב, מודע לכך שאולי זו ההזדמנות היחידה שלו לדבר עם טאהיונג בפתיחות כזו. "אני באמת אוהב אותך והאהבה הזו אשמה בהכל."
"הלוואי והייתי יכול להפסיק לאהוב אותך." טאהיונג אמר, מביט באדישות לכיוון ג'ונגקוק, אדישות שהייתה רק קליפה קשיחה סביב האישיות שלו שעמדה להתפורר בכל רגע. "הלוואי והייתי יכול להוציא אותך מחיי, לשלוח אותך לעזאזל ולשנוא אותך לשארית חיי, אבל... אני לא מסוגל." טאהיונג הרגיש שהקליפה הקשיחה מתפוררת. מבטו התמקד על עיניו של ג'ונגקוק שהביטו בו בצורה אוהבת ומסוקרנת. "רציתי לאהוב את ג'אהיון, אבל ברגע שהבנתי שאני אוהב אותך הרגשתי אבוד. לא הבנתי מה נכון ולא נכון, לא הבנתי מה האמת ומה השקר, רק ידעתי שאני מאוהב. הרגשתי כאילו התקוות האחרונות שלי... נשברות לי מול העיניים." הוא אמר. "רציתי לברוח ממך, לברוח מהרגשות כלפייך, לא רציתי להתקיים בעולם בו אתה קיים." והדמעות פרצו, זולגות על לחייו הקרות בכאב. "רציתי להשתחרר מהשקרים האלו!" טאהיונג צעק בבכי, מראה את הצד השברירי ביותר שלו לג'ונגקוק.
טאהיונג השפיל את מבטו ועצם את עיניו בחוזקה, מנסה לעצור את הדמעות הבוגדניות שלא הפסיקו לזלוג כשלפתע הוא הרגיש שמשהו עוטף את גופו הקר. זוג זרועות ארוכות משכו אותו לחיבוק חם, מלא בביטחון ואהבה. ג'ונגקוק הניח את ראשו של טאהיונג על כתפו, נותן לו להתפרק לידו, נותן לו להרגיש אמתי לצידו. טאהיונג השברירי, העדין והכו קטן - על הטאהיונג הזה הקליפה הקשיחה הגנה. ועכשיו, כשהיא איננה, ג'ונגקוק יכול לראות במו עיניו, להרגיש במו ידיו, את טאהיונג האמתי אשר אהב בכל לבו.
"אני מצטער על זה שגרמתי לך להרגיש ככה.." ג'ונגקוק לחש, מלטף את גבו של טאהיונג בתנועות מעגליות. "הייתי אגואיסט וחשבתי רק על הרגשות שלי, אבל ככל שהכרתי אותך יותר... רציתי ממך יותר. סקרנת אותי וכל שיחה איתך הייתה מעניינת, מצחיקה ואמתית. בגלל שיצרתי דמות לא אמתית בניסיון למשוך יותר צומת לב... זה נהרס." דמעות התחילו לזלוג גם מעיניו של ג'ונגקוק.
"אם לא הייתה מנסה למשוך צומת לב בעזרת דמות, אז כל זה לא היה מתחיל." לחש טאהיונג, נשאב לתוך הבטיחות בתוך זרועותיו של ג'ונגקוק, נשאב לעבירה לצד ג'ונגקוק.
"יש בזה משהו." ג'ונגקוק גיחך בעצבות.
"ומה אם אנחנו נהיה אמתיים?" לפתע שאל טאהיונג בשקט, מרים את ראשו לכיוון ג'ונגקוק ומסתכל לתוך עיניו. "מה אם ניתן לאהבה הזאת הזדמנות, אבל הפעם בלי שום שקרים?" הוא הביט לתוך עיניו בתקווה, תקווה שפרצה בגופו בזכות ג'ונגקוק.
ג'ונגקוק חייך, מנגב את דמעותיו של האחר ונושק לשפתיו של האחר. "אני אוהב אותך טאהיונג." הוא אמר, מביט היישר לתוך עיניו של טאהיונג.
"גם אני אוהב אותך, ג'ונגקוק." אמר טאהיונג, מצמיד את שפתיהם שנית, הפעם לנשיקה ארוכה יותר. לנשיקה מלאה בכאב ואהבה, לנשיקה שפתחה דף חדש בחייהם והזדמנויות חדשות. נשיקה שתמשיך את סיפור האהבה שלהם, אך הפעם בלי ג'אהיון ובלי שקרים.
וזה כבר לא משנה שלסיפור קוראים "Lies".
YOU ARE READING
LIES / VKook
Fanfiction"אני חייב להוציא אותו מהחיים שלי לא בגלל שהוא לא חשוב לי, אלא בגלל שלא אכפת לו ממני." ג'און ג'ונגקוק ההומו התאהב נואשות בקים טאהיונג הסטרייט. הוא כל כך נואש שמחליט להשתמש ביכולת הפוטושופ שלו בשביל להתקרב אל האחד שהוא אוהב. הוא מתחזה לבת, מתקרב אל טא...
