יוגיאום נכנס למזכירות בית הספר החדש בו ילמד את שתי שנותיו האחרונות בתיכון בצעדים איטיים. הוא ניגש אל המזכירה שישבה מאחורי שולחן עץ עמוס דפים וקלסרים. המזכירה נראתה מפוזרת וחסרת סבלנות, מה שגרם לו לתהות מה היא בעצם עושה שם.
"היי," הוא אמר. "קוראים לי קים יוגיאום, אני תלמיד חדש."
המזכירה הרימה במהירות את ראשה מהמחשב והביטה בו בעייפות. "כיתה י'א?" היא שאלה.
"כן." יוגיאום הנהן.
המזכירה הורידה את ראשה והסתכלה בכמה מהדפים שעל השולחן, מבלגנת אותו אפילו יותר. "אתה בכיתה י'א השניה." היא אמרה לבסוף.
"הממ..." מבט מובך עלה על פניו. "איך אני מגיע לשם?" הוא שאל.
המזכירה הביטה מאחוריו. "באמבאם!" היא קראה. נער שיוגיאום ניחש ששמו הוא באמבאם נכנס למזכירות. יוגיאום השפיל את מבטו ולא הביט בו. הדבר היחיד שיוגיאום יכול היה לדעת הוא שהנער לובש בגדים מהודרים ואופנתיים ביותר והיה לו ריח עדין של וניל.
"איך אני יכול לעזור לך?" שאל הנער.
יוגיאום אפילו לא היה צריך להסתכל עליו בשביל לדעת שהוא מפלרטט. יוגיאום אף פעם לא הצליח להבין את הילדים האלה שהיה להם מספיק חוצפה ואומץ להתחיל עם אנשים שיש להם סמכות עליהם. ליוגיאום בקושי היה מספיק אומץ בשביל להתחיל עם ההשתקפות שלו במראה.
"יש ילד חדש בכיתה שלך," אמרה המזכירה, בקולה היה שמץ של שובבות. היא פלרטטה עם הנער הזה בחזרה. יוגיאום תהה האם יש בינה לבין הנער איזשהו רומן אסור. "אני צריכה שתיקח אותו לכיתה."
"בשבילך," השיב באמבאם, קולו כאילו נמרח בדבש, "הכל."
המזכירה גיחכה והסמיקה. "תודה." היא אמרה ואז פנתה בחזרה ליוגיאום, "לך עם באמבאם." היא אמרה לו וסימנה להם ללכת. יוגיאום הנהן, עדיין לא מרים את מבטו מהרצפה. הוא עקב אחר הנער אל מחוץ למזכירות. באמבאם הוביל את יוגיאום אל מעלית זהובה. בעודם עומדים במעלית, מחכים שתיפתח ותיקח אותם לכיתתם, באמבאם פתח את פיו ראשון. "אתה יכול להרים את הראש מהרצפה," הוא אמר. "אני מבטיח שלא תתחרט על זה."
"אתה מפלרטט גם איתי עכשיו?" שאל יוגיאום כלא מאמין, מרים את ראשו רק מעט, לא מספיק בשביל לראות את פניו.
"אני מפלרטט עם כולם," השיב באמבאם בגיחוך. "אתה חדש אז אתה עוד לא יודע את זה."
"למה אתה עושה את זה?" שאל. יוגיאום הרגיש את ידו של באמבאם נוגעת בו והוא נסוג לאחור.
"אני לא אפגע בך," גיחך באמבאם ושלח את ידו בשנית, הפעם יוגיאום לא זז. "אני מפלרטט עם כולם," באמבאם הניח את ידו על סנטרו של יוגיאום והרים את פניו באיטיות, גורם לו להביט בו. "כי אני יכול."
יוגיאום היה משותק. יופיו של באמבאם היה עוצר נשימה. הוא היה גבוה כמעט כמו יוגיאום, גופו מפוסל כאילו אמן סרטט אותו על אבן. פניו היו חלקות ולבנות, שיערו אדום, מעט ארוך, פוני כיסה את עינו השמאלית. עיניו היו שחורות, נוצצות בשובבות. ליד עינו הייתה נקודת חן קטנה שהוסיפה לו מראה מעט ילדותי, מה שגרם ליוגיאום לחבב את המראה שלו אפילו יותר. ושפתיו... וואו. שפתיו היו מלאות ואדומות, . יוגיאום רצה לטעום אותן. באמבאם הבחין במבטו וגיחך, נושך את שפתיו באיטיות.
"אתה חתיכת זונה קטנה, הא?" שאל יוגיאום קורע את מבטו משפתיו.
"למה קטנה?" חייך באמבאם.
"ואתה גאה בזה?"
"דא, אין סיבה שלא."
"אתה מוכר את הגוף שלך. אתה לא מרגיש זול?"
"לא," השיב באמבאם בחיוך. "אני יקר. מאוד יקר."
"מצחיק." יוגיאום גלגל את עיניו.
דלת המעלית נפתחה. "הנה הקומה שלנו." באמבאם יצא מהמעלית, יוגיאום מיהר אחריו.
באמבאם הצביע על דלת זהובה לא רחוקה מה זזמעלית. "זו הכיתה שלנו." הוא אמר.
"יופי, תודה." יוגיאום פנה לכיוון הדלת והתכוון לפתוח אותה, אך באמבאם הניח את ידו על כתפו ועצר אותו.
"לאן אתה בורח?" הוא שאל. "אתה חושב שאתה יכול להיפטר ממני בכזאת קלות? אנחנו באותה כיתה, אידיוט."
"קיוויתי לשכוח." השיב יוגיאום.
"אאוץ'. אמרו לך שאתה כזה רגיש?" שאל באמבאם.
"אמרו לך שאתה כזה מעיק?" ענה יוגיאום.
"כן, אני די בטוח שמארק אמר לי משהו כזה, אחרי שפלירטטי עם הבן זוג שלו."
"אתה מפלרטט עם אנשים שיש להם בני זוג?"
"הי, ג'קסון הוא אקס שלי. מותר לי לפלרטט איתו. וגם הוא וגם מארק יודעים שזה בצחוק. אני זה שנפרד ממנו. אין לי רצון לקבל אותו בחזרה."
"ובכל זאת..."
"למה זה מפריע לך? מקנא?"
"מה? לא!"
"אל תתבייש, התור שלי קצת עמוס כרגע אבל אני יכול לפנות לילה בשבילך."
"איכס, למה לעזאזל אתה חושב שאני רוצה לבלות לילה איתך?"
"אתה נראה לי כמו מישהו שלא יזיק לו קצת סקס."
"אתה נראה לי כאילו בכלל לא יזיק לך קצת שכל. בעצם הרבה."
"אאוץ'." צחק באמבאם. "אתה טוב."
"אני יודע."
"נראה שאני לא היחיד עם הרבה ביטחון עצמי..." שרק באמבאם.
"אל תשווה אותי אליך." אמר יוגיאום.
"התדמית הקרה הזאת שלך מתחילה לעצבן אותי." באמבאם משך את יוגיאום לתוך הכיתה, ידו עדיין על כתפו.
"יונג ג'אי היונג!" קרא באמבאם כאשר הם נכנסו. נער עם שיער שחור מבולגן הרים את מבטו לעברם.
"ילד חדש?" הוא שאל. באמבאם הנהן. "ברוך הבא לסיוט מתמשך שנקרא בית ספר."
"אתה יושב לידי." הכריז באמבאם.
יוגיאום הסמיק למראה כל המבטים שהביטו בו, חלקם בקנאה, חלקם בשנאה וכאלה גם ברחמים. "אני חייב?" הוא שאל.
"כן." באמבאם הושיב אותו ליד אחד השולחנות בקצה הכיתה, מאחורי הנער שבאמבאם קרא לו קודם יונג ג'אי. באמבאם הבחין שיוגיאום לא מרגיש בנוח בגלל כל המבטים שננעצו בו. "על מה אתם מסתכלים?" הוא שאל.
כל הכיתה מיהרו להסב את מבטם, מספר בנות המשיכו להגניב אליהם מבטים מידי פעם.
"עם כמה מהם היית?" שאל יוגיאום.
באמבאם סרק את הכיתה במהירות. "רובם." הוא השיב.
"ולמורים זה לא מפריע שאתה משכיב את כל בית הספר?"
באמבאם צחק ופנה אל יונג ג'אי. "היונג, הוא שאל האם זה מפריע למורים שאני משכיב את כל בית הספר. רוצה לספר לו מה המורים בבית הספר עושים בקשר לזה?"
יונג ג'אי גיחך, מה שגרם ליוגיאום להבין שמשהו כנראה ממש דפוק בבית הספר הזה. "למורים אין זמן להציק לו על זה, הם עסוקים בלחכות לתורם ברשימה שלו."
"אין מצב." אמר יוגיאום.
"למה לא?" שאל באמבאם והעביר את ידו בשיערו תוך כדי שהוא נושך את שפתיו. "אני לא מספיק יפה לדעתך?"
"יא, באמבאם. עזוב את הילד, הוא עדיין לא התרגל לזנותיות שלך." אמר יונג ג'אי וצחק.
"אל תדאג, בייבי." אמר באמבאם והעביר את אצבעו על שפתיו של יוגיאום, "אתה תתרגל מהר."
יוגיאום מיהר להעיף את ידו של באמבאם ממנו ולהתרחק קצת לכיוון הקיר. "שלא תעז לגעת בי שוב ככה." הוא אמר בקול מאיים.
"תרגע נמר, שלא תנשך אותי או משהו." באמבאם צחק.
יוגיאום רצה לענות אבל בדיוק אז המורה נכנסה לכיתה.
"בוקר טוב תלמידי כיתה י'א, ברוכים לשנה החדשה שלכם בבית הספר."
"את מתכוונת בכלא." העיר אחד התלמידים וכל הכיתה צחקה.
"מאוד מצחיק, ג'ונגקוק." השיבה המורה. "יש לנו תלמיד חדש השנה, יוגיאום, תעמוד ותציג את עצמך."
הוא נעמד לאט וקד בפני הכיתה. "היי," אמר. "קוראים לי קים יוגיאום, עברתי לסיאול מנמיאנג ג'ו לפני חודשיים."
"ואתה הסטוץ החדש של באמבאם." אמרה תלמידה שישבה בקצה השני של הכיתה.
"לאליסה," אמרה המורה. "זה לא מצחיק."
"מה," גיחכה הנערה. "את מקנאה כי הוא רק הגיע והוא עוקף אותך בתור?" הכיתה צחקה.
"עד כאן, צאי ברגע זה. את לא חוזרת בלי פתק שהיית אצל המנהלת."
הנערה קמה ממקומה. "למסור לה שגם התור שלה נדחה?"
"צאי!" המורה כמעט צרחה.
הנערה צחקקה ויצאה מהכיתה, לא לפני שהיא שלחה נשיקה באוויר לבאמבאם וקרצה ליוגיאום.
"אני מצטערת על ההפרעה, יוגיאום. אתה יכול לשבת."
יוגיאום התיישב בחזרה בעודו מסמיק בשקט. באמבאם חייך אליו. "אל תדאג," הוא אמר. "אתה עוד תתרגל למה שהולך כאן."
YOU ARE READING
The Prettiest Guy
Fanfictionבאמבאם הוא הנער הכי יפה שיוגיאום ראה כל חייו. יותר כל מכל אחד או אחת. ברגע שיוגיאום רואה אותו הוא נשבע להפוך אותו לשלו. אבל עד מהרה מתברר ליוגיאום שבאמבאם לא כל כך מעוניין בקשר רציני. הוא יותר בקטע של לסובב אותך ואז לזרוק על הרצפה. האם זה גורם ליוגי...
