"היי," היא אמרה. "אני פארק יונמי, אתה קים יוגיאום, נכון?"
יוגיאום הנהן.
"אני שמחה שפגשתי אותך כאן," היא אמרה. "אתה לא יודע כי אתה חדש, אבל אני המלכה של בית הספר הזה."
"יופי לך." אמר יוגיאום, עדיין לא מבין מה היא רוצה ממנו.
"מה שאומר," היא המשיכה. "שאני יוצאת עם הבנים הכי שווים, ופשוטי עם כמוך לא יכולים לעמוד בדרך שלי."
עכשיו הוא הבין מה היא ניסתה להגיד. היא אמרה לו להתרחק מבאמבאם. "חשבת לשאול את באם אם הוא בקטע שלך לפני שאתה באה אליי בטעות?" יוגיאום לא ידע מאיפה האומץ לדבר אליה ככה. לפני שנה הוא היה מתקפל בפינה, מסכים עם כל מה שהיא אומרת ומקווה שלא תהרוג אותו. אבל עכשיו הוא מצא את האומץ להגיב לה בחוצפה. אולי להיות בחברת באמבאם וליסה כל כך הרבה זמן משפיע עליו.
"אני לא צריכה לשאול מישהו אם הוא בקטע שלי, כולם בקטע שלי. אבל לפעמים יש ג'וקים קטנים שמפריעים לי בדרך, אז אני נפטרת מהם ואז הולכת כמו על מסלול דוגמניות ישר אל הגבר בר המזל שהיה יפה מספיק בשביל להיות בליגה שלי."
יוגיאום הביט בה ועיקם את אפו. "אני בטוח שבאם ישתף פעולה אם ה...מה שאת לא אומרת כרגע."
חיוכה נמחק ובמקומו הופיע מבט מאיים. "תקשיב לי ותקשיב לי טוב, באמבאם יהיה שלי אם תרצה ואם לא, אני רק מציעה לך לזוז לי מהדרך אם אתה לא רוצה שאני ארמוס אותך." דלת המעלית נפתחה והיא צעדה החוצה, מיד לאחר מכן שני נערים בשנה האחרונה בבית הספר נכנסו למעלית.
"חבר'ה," ג'קסון קטע את השיחה בין מארק לבאמבאם. "אני לא רוצה להיות ההורס מסיבות, אבל נראה לי שפארק יונמי צועדת ברגע זה לכיוון שלנו. והבגדים שלה מעידים שהיא הלכה מכות עם דוב."
באמבאם פער את עיניו והסתובב לאחור, מבחין בה צועדת לכיוונם. "חשבתי שנפטרתי ממנה." הוא אמר.
"נראה שלא." אמר מארק.
"מה היא רוצה הפעם?" שאל יונג ג'אי.
"אם היא מעיפה אותנו מהשולחן עוד פעם אחד, אני אחנוק אותה." אמר ג'יניונג.
"אני מסכים עם ג'יניונג." אמר ג'ייבי.
"אם היא תציע לי לצאת עוד פעם אחת, אני אחנוק אותה." אמר באמבאם.
"היי, בנים." יונמי חייכה את חיוכה המפורסם, זה שגרם למאות בנים ליפול לרגליה ולהתחנן לתשומת ליבה. זה שפעם באמבאם אהב והיום העלה בו דחייה וצורך להקיא.
"מה את רוצה, יונמי?" שאל באמבאם בקול קר.
יונמי הביטה בו, חיוכה לא נמחק מפניה עדיין. "ככה מברכים חברה, באם?"
"את לא חברה שלי, אל תקראי לי באם." השיב.
"אני יכולה לדבר איתך לבד?" היא שאלה והביטה בחבורה במבט שאומר 'עופו לי מהעיניים, לוזרים'. ג'יניונג שלח לה מבט רצח וקם מהשולחן יחד עם האחרים.
"מה?" שאל באמבאם בקוצר רוח.
"עדיין מעמיד פני קשה להשגה?" היא גיחכה ונשכה את שפתיה, מנסה למשוך את תשומת ליבו.
"עדיין מעמידה פנים שיש לך מוח?" הייתה תגובתו, הוא אפילו לא הביט בה. "איזה חלק מהמשפט 'לא רוצה לצאת איתך', לא הבנת?"
"אתה לא נחמד, אתה יודע?" היא צחקה.
"יש לי חבר, יונמי. עזבי אותי בשקט." באמבאם גלגל את עיניו וקם מהכיסא, מתחיל ללכת.
"קים יוגיאום?" היא שאלה. באמבאם הסתובב בחזרה אליה, מקווה שהיא לא הולכת להגיד את מה שחשב שהיא תגיד. יונמי חייכה כאשר היא ראתה שמשכה את תשומת ליבו. "אם הוא הבעיה, אז כבר אין בעיה, טיפלתי בו." חיוכה התרחב כאילו זה כל מה שהייתה צריכה לעשות כדי שבאמבאם ירצה אותה.
"מה עשית לו?" באמבאם חזר אליה במהירות.
"אני? שום דבר," יונמי העמידה פני תמימה, משחקת בקצוות שיערה הארוך. "רק לימדתי אותו לא לעמוד בדרך שלי." היא העיפה את שיערה לאחור בגאווה.
YOU ARE READING
The Prettiest Guy
Fanficבאמבאם הוא הנער הכי יפה שיוגיאום ראה כל חייו. יותר כל מכל אחד או אחת. ברגע שיוגיאום רואה אותו הוא נשבע להפוך אותו לשלו. אבל עד מהרה מתברר ליוגיאום שבאמבאם לא כל כך מעוניין בקשר רציני. הוא יותר בקטע של לסובב אותך ואז לזרוק על הרצפה. האם זה גורם ליוגי...
