"אני בבית." יוגיאום קרא כאשר הוא נכנס לביתו, הולך ישירות למטבח, מוצא שם את אימו.
"גיומי?" אימו הביטה בו וחייכה.
"היי אוממה." הוא אמר.
"איך היה בבית הספר היום?" היא שאלה.
"היה מוזר." הוא אמר.
"למה מוזר?" שאלה.
יוגיאום הניח את תיקו על הרצפה והתיישב על כיסא רנדומלי. "שניים מהחברים שלי התחתנו היום."
"מה? מה זאת אומרת?" היא הביטה בו בשאלה.
"כמה ילדים בארוחת הצהריים היו משועממים אז הם ארגנו חתונה לשניים מהחברים שלי." הסביר.
"והמורים לא אמרו משהו?"
"אני חושב שהמורים בבית הספר הזה רגילים לדברים מהסוג הזה."
"זה שונה מבית הספר הקודם שלך." אימו חזרה להביט בסירים שעל האש.
"כן, זה שונה."
בבוקר שלמחרת לא נשאר שום סימן למה שקרה שם יום קודם, השולחנות חזרו למקומם, הפרחים נוקו לחלוטין ואף אחד לא דיבר על זה. בית הספר הזה היה שונה כל כך מהבית ספר הקודם שבו יוגיאום למד. בבית ספר הקודם המורים היו עוצרים אותם עוד לפני שכל התלמידים היו מבינים מה קורה, בעיקר אם מדובר בזוג בנים. בבית הספר הקודם היו מסלקים את מארק וג'קסון אם היו יודעים שהם יוצאים. כנל לגבי באמבאם, שהשכיב חצי בית ספר. זאת גם הייתה הסיבה למה הוא שמח כל כך כאשר אמא שלו הודיעה לו שהם עוזבים לסיאול. לאחר שהוא יצא מהארון, כמה מהתלמידים גילו את זה והחליטו לעשות לו חיים קשים. יוגיאום היה יכול לספור על יד אחת את כמות הימים בהם לא הציקו לו. בית הספר החדש היה פתוח ומקבל, מוזר לחלוטין, אבל מקבל, וזה כל מה שיוגיאום היה צריך.
היום עבר במהירות, לא היה שום דבר מיוחד. הדבר היחיד שהיה מוזר ליוגיאום היה שבאמבאם לא הגיע לשיעור האחרון, מה שלא התאים לו. הוא ניחש שהוא כנראה מצא לו מישהו רנדומלי להתמזמז איתו איפשהו. האם היה אכפת לו? כן. האם הוא הראה את זה? ממש לא.
"אתה בא איתנו?" שאל יונג ג'אי את יוגיאום כאשר השיעור האחרון נגמר.
"לכו בלעדיי, אני צריך לסיים כמה דברים ואז אנסה להשיג אתכם." אמר יוגיאום.
"איך שאתה רוצה." יונג ג'אי יצא מהכיתה יחד עם שאר התלמידים. יוגיאום נשאר אחרון בכיתה. הוא סיים את שיעורי הבית שהמורה נתנה מוקדם יותר ואסף את חפציו באיטיות. כאשר כל ספריו היו בתיק הוא יצא מהכיתה אך רגע לפני שנכנס למעלית הוא שינה כיוון ופנה לשירותים. הוא נכנס לשירותי הבנים וקפא במקומו, מביט בשני הנערים שהתמזמזו עמוקות על השייש הלבן. הוא גיחך לעצמו. עוד שני ילדים שנואשים לסקס. המראה שלהם הזכיר לו את באמבאם, שכנראה היה עושה דברים כאלה פעמים רבות ביום אחד. הילד הזה לא נח הרבה, היה אפשר לראות את זה על פניו בכל בוקר. או בכל פעם שנרדם בשיעור. יוגיאום תהה למה הוא ממשיך את זה אם זה כל כך מתיש אותו. הוא לא באמת מקבל על זה כסף, אין סיבה שיפסיד חומר חשוב רק בשביל קצת סקס ממישהו רנדומלי. הדלת נסגרה ברעש מאחורי יוגיאום ושני הנערים מיהרו להתנתק. רק אז הוא יוגיאום הבחין שלאחד מהם יש שיער אדום. יוגיאום מצא את עצמו בוהה בפניו של באמבאם במבט המום ומאוכזב.
"יוגיאום-" באמבאם התחיל להגיד אבל יוגיאום מיהר לצאת בריצה מהשירותים. הוא לא היה בטוח למה הרגיש כל כך נבגד. באמבאם היה זונה קטנה, הוא ידע את זה טוב מאוד. ומעולם לא היה בניהם שום דבר חוץ מהפלרטוטים המתמשכים של באמבאם, וטוב, היה את העניין של הנשיקה, אבל יוגיאום ממש לא רצה לחשוב שהיא השפיעה עליו. אז למה הלב שלו צובט אותו כל כך?
יוגיאום לקח את תיקו מהכיתה ורץ אל מחוץ לבית הספר.
היום למחרת עבר בערפול על יוגיאום, הוא התחמק מבאמבאם כל היום. הוא עבר באופן זמני לשבת ליד ג'ונגקוק, כי השותף לשולחן שלו לא הגיע באותו יום. בארוחת הצהריים יוגיאום ישב ליד ג'יניונג ויונג ג'אי, והתעלם מכל הנסיונות של באמבאם לדבר איתו. רק בסוף היום, כאשר יוגיאום היה עייף מדי בשביל לשים לב, באמבאם תפס את ידו ומשך אותו איתו אל אותו חדר קטן בסוף המסדרונות הארוכים של בית הספר.
YOU ARE READING
The Prettiest Guy
Fanficבאמבאם הוא הנער הכי יפה שיוגיאום ראה כל חייו. יותר כל מכל אחד או אחת. ברגע שיוגיאום רואה אותו הוא נשבע להפוך אותו לשלו. אבל עד מהרה מתברר ליוגיאום שבאמבאם לא כל כך מעוניין בקשר רציני. הוא יותר בקטע של לסובב אותך ואז לזרוק על הרצפה. האם זה גורם ליוגי...
