The Prettiest Guy

הבחור הכי יפה\2

אחרי נצח, שיעורי הבוקר הסתיימו והתלמידים נהרו אל מחוץ לכיתה.
"בוא," אמר באמבאם ליוגיאום. "שב איתנו בקפיטריה."
"אני חייב?" שאל יוגיאום.
"לא, אבל אם לא תשב איתנו תהיה חייב לשבת לבד ואני מבטיח לך שזה לא כיף לשבת לבד בקפיטריה. זה קריאה מושלמת לבריונים."
"נכיר לך את החבר'ה שלנו." הוסיף יונג ג'אי. "אתה תאהב אותם, הם מקסימים."
"טוב, אני מניח שזה לא יכול להזיק." יוגיאום אסף את הספרים שלו והלך אחרי באמבאם ויונג ג'אי אל המעלית מחוץ לכיתה. האנשים שעמדו ליד המעלית היו רבים אז יוגיאום הניח שיקח להם הרבה זמן לפני שיגיעו לקומת הקפיטריה, אבל כל התלמידים מיהרו לפנות את הדרך לבאמבאם ברגע שהגיע.
"אופפה," נשמעה קריאה של אחת התלמידות. "אני יכולה לבוא איתך במעלית?"
באמבאם חייך אל התלמידה. "לא היום," הוא השיב. "יש לי כבר עם מי לרדת." הוא הניח את ידו על כתפו של יוגיאום שרצה להרביץ לו על כך שגרר אליו תשומת לב. אנחה עצובה נשמעה מהתלמידה.
"מה איתי?" הנערה החצופה מהכיתה, לאליסה קראו לה אם יוגיאום זכר נכון, עקפה את כל התלמידים ונעמדה מול באמבאם.
"את תמיד מוזמנת לרדת איתנו, ליסוש." חייך באמבאם.
"שלא תעז לקרא לי ככה!" היא הרביצה לו.
באמבאם צחק. נראה היה שהם חברים טובים, אף על פי ההערות העוקצניות שלה.
"אנחנו מחכים לעוד מישהו?" היא שאלה.
"לא." השיב יונג ג'אי והזמין את המעלית.
"אתם באמת כל כך מקובלים עד שנותנים לכם לקחת את המעלית לבד?" שאל יוגיאום.
"זה לא ברור?" גיחכה. "אגב, אני ליסה."
"יוגיאום." השיב.
"כן שמעתי בכיתה. מצטערת על ההערה שלי, זה פשוט היה מחייב." ליסה עברה לעמוד לידם באמבאם והניחה את ראשה על כתפו.
"המחנכת שלנו די נואשת." אמר באמבאם והשעין את ראשו על ראשה.
"שמתי לב." השיב יוגיאום. המעלית הגיעה והרביעיה נכנסו פנימה ולחצו על קומת הקפיטריה.
"ג'קסון והאחרים כבר נמצאים למטה." דיווח יונג ג'אי בעודם מחכים שהמעלית תפתח.
"את יושבת איתנו, ליסה?" שאל יוגיאום.
"לא, אני יושבת בשולחן אחר עם חברות שלי." היא השיבה.
"יש לך חברות?" שאל באמבאם. ליסה הרביצה לו והוא צחק.
"אתם כל הזמן רבים?" שאל יוגיאום.
"כן," השיבה ליסה.
דלת המעלית נפתחה והם יצאו ממנה. נער עם שיער שחור ופוני ארוך נופף אליהם. ליסה נפרדה מהם והתיישבה ליד שולחן שישבו בו עוד שלוש בנות, אחת בלונדינית, אחת עם שיער חום ארוך ואחת עם שיער שחור קצר. הבנים המשיכו אל שולחן בקצה הקפיטריה לידו ישבו ארבעה נערים. כאשר הם התקרבו, יוגיאום שם לב ששניים מהם כמעט אוכלים אחד את השני.
"יא, ג'קסון," אמר באמבאם ומשך לאחד מהם בשיער. "דיי לאכול את מארק."
הנער שבאמבאם תפס בשיערו הרביץ לו והוא שחרר אותו.
"למה?" שאל הנער שנופף להם מקודם. "אני מעדיף שיאכלו אחד את השני מאשר שג'קסון יאכל לנו את הראש עם השטויות שלו." ואז הוא הבחין ביוגיאום. "הי, ילד חדש?" הוא שאל.
יוגיאום הנהן.
"יוגיאום יצטרף אלינו לשולחן מעכשיו, בסדר?" שאל באמבאם.
ארבעת הנערים הנהנו.
באמבאם ויונג ג'אי התיישבו ובאמבאם סימן ליוגיאום לשבת לידו. יוגיאום התיישב בהיסוס. 
"אוקיי, אז תכיר," אמר באמבאם והחל להצביע על הנוכחים, "זה ג'ייבי היונג, ג'יניונג היונג, מארק היונג, ג'קסון היונג. ואת יונג ג'אי היונג ואותי אתה כבר מכיר."
"לצערו." אמר הנער שבאמבאם הציג כג'קסון.
"אוקיי אני מתחרט שהפרעתי לכם, תמשיכו לאכול אחד את השני." השיב באמבאם.
מארק נישק את ג'קסון נשיקה קצרה על שפתיו, חייך אל באמבאם והשעין את ראשו על כתפו של ג'קסון.
"תתרגל," אמר ג'יניונג ליוגיאום. "מארק וג'קסון הם הזוג הכי דביקי בכל בית הספר."
"אני רגיל לזוגות דביקים." השיב יוגיאום.
"יופי, אז אתה תצליח לשרוד איתנו." אמר ג'ייבי שעד עכשיו שתק.
"למה עברת לבית ספר שלנו?" שאל ג'יניונג.
"עברתי עם המשפחה שלי לסיאול לפני חודשיים."
"אז אתה בסיאול רק קצת פחות זמן ממני," אמר מארק. "עברתי לקוריאה רק לפני שנה, ובסיאול אני נמצא פחות מארבעה חודשים."
"איפה גרת קודם?" שאל יוגיאום.
"אמריקה," השיב מארק. "ההורים שלי נשארו שם."
"למה עזבת את הבית?" שאל יוגיאום.
"כי הוא רצה לפגוש אותי." אמר ג׳קסון.
"היית מת." צחק מארק. "אני לא אוהב את אמריקה."
"רואה?" אמר ג'קסון. "אתה לא אוהב את אמריקה, אתה אוהב אותי. לכן באת."
"שב בשקט." אמר ג'יניונג.
מארק צחק ונישק את ג'קסון על לחיו. ג'קסון סובב את פניו והם התנשקו.
"שמישהו ימצא להם חדר." התלונן באמבאם.
"הי," אמר ג'ייבי. "אף אחד לא הפריע לך להתנשק עם כל מי שרצית. אל תפריע להם."
"אני לא התמזמזתי עם אף אחד בציבור," אמר באמבאם. "חוץ מעם המכוער שאוכל את מארק במקום למצוא אוכל נורמלי."
בתגובה מארק נצמד עוד יותר אל ג'קסון. יוגיאום תהה איך אף אחד מהם עוד לא בלע את השני בטעות.
"אוקיי דיי." באמבאם משך את מארק והתיישב על ג'קסון כדי שלא יוכל לחזור.
"יא!" קרא מארק וניסה לדחוף את באמבאם, אבל הוא תפס בחולצתו של ג'קסון. "באם, אתה כל כך מת." איים מארק.
ג'יניונג משך את מארק והושיב אותו עליו. "שב ושתוק." הוא אמר לו.
"פסיכופתים." מלמל יוגיאום.
"מה שנכון." אמר יונג ג'אי.
"אתה וג'ייבי הרבה יותר שקטים מהאחרים." אמר יוגיאום ליונג ג'אי בעודם צופים במלחמת העולם השלישית שנגרמה על ידיי באמבאם, ג'קסון, מארק וג'יניונג.
"גם ג'יניונג," השיב ג'ייבי. "אבל שלושת המחורפנים האחרים נוהגים לעצבן אותו אז הוא לא תמיד נראה שקט."
"כמה זמן מארק וג'קסון כבר זוג?" שאל יוגיאום.
"חודש וחצי," השיב יונג ג'אי. "הם נהיו זוג כמה ימים אחרי שבאם נפרד מג'קסון."
"ובאמבאם לא כעס שהם נהיו זוג כל כך מהר?"
"ממש לא," אמר ג'ייבי. "הוא כמעט הרביץ לג'קסון כדי שיציע למארק לצאת איתו ויצרף אותו לחבורה." 
"כמה זמן באמבאם וג'קסון היו ביחד?" יוגיאום לא ידע למה הפרטים האלה עניינו אותו, אבל ליונג ג'אי וג'ייבי לא הפריע לענות על שאלותיו, אז הוא שאל כל מה שרצה.
"הם היו ביחד קצת יותר מחצי שנה." אמר ג'ייבי.
"אז למה הם נפרדו?"
"באם החליט שיהיה יותר טוב לג'קסון בלעדיו. באיזשהו מובן הוא צדק, מארק יותר מתאים לג'קסון, אבל עכשיו הוא חזר לקטע המעצבן הזה של הסטוצים."
"כמה זמן הוא בתוך זה?" יוגיאום בחן את באמבאם שהתחבא בדיוק מאחורי ג'קסון בשביל שמארק לא יתפוס אותו. יוגיאום שם לב שרוב התלמידים בקפיטריה הביטו בהם. 
"מאז שהוא עבר לקוריאה." השיב יונג ג'אי. "מאז החטיבה."
"איפה הוא גר קודם?"
"בתאילנד."
"באמבאם תאילנדי?"
"רואים עליו," אמר ג'ייבי. "הוא יפה מדי בשביל להיות קוריאני."
"כן, יש בזה משהו." השיב יוגיאום בהשיח דעת.
"אבל הוא לא תמיד היה ככה." אמר יונג ג'אי.
"יפה או סטוציונר?" שאל יוגיאום והפנה את מבטו בחזרה אליו.
"סטוציונר."
"אמרת שהוא כזה מאז שהוא הגיע לקוריאה. אז בתאילנד הוא לא היה ככה?"
"לא."
"למה הוא נהיה כזה?"
יונג ג'אי התלבט כמה שניות מה לענות אבל אז מארק דחף את באמבאם חזק מדי והוא נפל על יוגיאום ושניהם נפלו על הרצפה. יוגיאום קיבל מכה חזקה בראש ובמשך כמה שניות הוא ראה כוכבים.
כאשר ראייתו התבהרה הוא הבחין בבאמבאם רוכן מעליו, מבט מודאג על פניו. "יא, יוגיאום. אתה בסדר?"
יוגיאום ניסה להנהן אבל הראש שלו כאב מדי.
"ג'קסון," קרא באמבאם. "תעזור לי לקחת אותו לאחות."
יוגיאום הרגיש שמרימים אותו מהרצפה ומובילים אותו לאנשהו, הוא הרגיש את המבטים שכל תלמידי בית הספר נעצו בו. הוא רצה להגיד שהוא בסדר כדי שהם יורידו אותו והוא לא ימשוך תשומת לב, אבל הוא היה עייף וכואב מדי בשביל לדבר.