נגמר היום.
שרכתי רגליי אל מעונות הסטודנטים. השעה הייתה די מאוחרת וכל מה שרציתי לעשות היה לישון.
'אחלה יום...' חשבתי בעייפות, 'מתחילים בתשע בבוקר. שלוש הפסקות בסך-הכל, שלוש שעות הרצאה על פסיכולוגיה קוניטיבית ולקינוח תרגול מעשי שעתיים'...
כשהגעתי לחדר, הנחתי את התיק בכניסה והתכוננתי לסגור את הדלת, אבל בדיוק אז נפתחה הדלת ממול. הרמתי חצי עין בסקרנות. ראש שחור-שיער הביט בי בחזרה ועינינו נפגשו.
"הי," אמרתי. הוא חייך. הוא היה גבוה ומוצק ובעיניו היה מין מבט שובב כזה וסמכותי בו זמנית.
"הי," הוא החזיר לי, פונה ללכת. הנהנתי וסגרתי סוף-סוף את הדלת.
'בטח יוצא לבלות. ממש אב-טיפוס של אהוב הבנות... מעניין עם כמה בנות הוא יצא כבר...' חשבתי בעייפות. לי בעצמי לא הייתה חברה מאז שאני זוכר את עצמי, חוץ מקשר בלתי מחייב בכיתה ט' שעלה על שרטון, בין השאר כנראה משום שאני לא הטיפוס הזה. לשחק אותה גבר, לשנס מותניים בשביל מישהי ובגלל זה להסתבך עם כל העולם. בקיצור, לא בשבילי. אה, כן. ובנוסף לכל המעלות אני גם רזה, דק כזה. ואם יום אחד אני אצטרך להרים אותה- המשכתי להרהר על אותה חברה וירטואלית דמיונית- כנראה שאני אהיה זה שאפול. 'לפחות אני גבוה' ניחמתי את עצמי.
***
קמתי בבוקר, כמו בהרהור טורדני נזכרתי בסטודנט ממול.
'מעניין מה הוא לומד...' חשבתי. אתמול הייתה הפעם הראשונה שראיתי מי גר ממול. 'מתאים לו ללמוד רפואה...' הרהרתי בציניות, (ואולי בקנאה?). אם כך-אני בטוח שהוא האדם הכי מגניב בעולם.
ארזתי את האוכל ואת הספרים בתיק ויצאתי מהחדר. הסתובבתי לנעול את הדלת, ואז כמו על פי תזמון מדויק מראש, נפתחה הדלת ממול. נעלתי את הדלת והסתובבתי חזרה. הסטודנט עמד שם, בג'ינס מחטב וחולצה זרוקה. הוא היה נראה עייף.
"בוקר טוב" אמרתי בשקט. הוא הרים את עיניו. "אה, זה אתה, בוקר טוב" הוא נראה כמתעורר. לרגע השתרר שקט והרגשתי נבוך מעט. "אה... נפגש" הוא אמר ופנה ללכת משם. הפטרתי משהו ופניתי אף אני לדרכי.
יצאנו מהמעונות, משתדלים ללכת בקצב שונה. לא היה לנו על מה לדבר, אם כן-מוטב שנפרד כל אחד לדרכו. המביך היה כשקלטנו כשאנחנו צועדים כבר חמש דקות זה לצד זה באותו הכיוון.
"הי..." הוא כחכח בגרונו.
"מה?" שאלתי במבוכה קלה.
"לאן אתה הולך?" הוא שאל, מתאים את קצב פסיעותיו הגדולות לפסיעותיי.
"לבניין A3" עניתי. הוא גיחך.
"ואני לבניין A1, אנחנו לאותו הכיוון..." צחקתי בנימוס. זה די מביך לצעוד עם אדם שאינך יודע אפילו את שמו.
YOU ARE READING
מהעבר השני של הדלת (סיפור בעברית) BXB *גמור*
Short Storyדניאל הוא סטודנט צעיר לפסיכולוגיה. בחור רזה ומופנם, שנוהג להתעלם מהסובבים אותו ולעסוק בענייניו. הוא מתגורר במעונות ועסוק עד למעלה מהראש בלימודיו עד שיום אחד, נפתחת הדלת ממול לחדרו. סטיב, בחור נחשק בכל קנה מידה הוא ההפך המוחלט ממנו. לומד הנדסת תוכנה...
