פרק שביעי

532 48 7
                                    



היי, אז הנה פרק נוסף...

אם לא שמתם לב אגב, איכשהו הסיפור נעשה קיטשי להחריד, מצטערת על זה... 

*************


נקודת מבט-דניאל:

ישבתי בחדר מהורהר. חוויתי הרבה דברים חדשים היום. תחושות כמו: עצבנות, קנאה, חולשה. התחושה שאני מוגן.

'הייתי שמח', חשבתי. למרות שנזהרתי היום בחברת סטיב עדיין הרגשתי משוחרר יותר, ואולי אפילו מרוצה. מעולם לא היה לי חבר טוב. מעולם אף אחד לא נישק אותי לפני כן. נזכרתי באתמול, אף אחד לא קרה לי 'בייבי' קודם לכן. התכווצתי בפנים, מרגיש כל-כך קטן ופגיע.

בייבי. איזו מילה זו? זה גורם לך להרגיש אבוד. אבוד כמו תינוק. אבוד כמו שאני עכשיו.

החלטתי ללכת לחדר של סטיב שוב, אבל קודם עלי להתקלח.

כשיצאתי מהמקלחת קלטתי את האבסורד. אני עומד לצאת מהחדר עם פיג'מה. התקשרתי מהר לסטיב. הוא ענה בצלצול השני, נינוח.

"הלו?" דיברתי מהר, "סטיב, אני צריך לבוא אליך. אתה יכול לפתוח את הדלת? אני עם פיג'מה עכשיו", ביקשתי.

"מה?" הוא לא הבין, "טוב, אני פותח", הוא אמר וניתק.

הלכתי בלאט אל הדלת, פותח אותה לכדי סדק צר ומביט בחשש החוצה. אף אחד לא היה שם. הדלת ממול נפתחה. קפצתי החוצה מהחדר וסגרתי את הדלת, נכנס במהירות לחדר של סטיב.

הוא הביט בי משועשע. "מה הבהלה?"

"אא... אני עם פיג'מה... איזה בושות..." הייתי נבוך. בחור בין עשרים שחומק מהחדר כמו ילד קטן. הוא הביט בי, מצפה לשמוע מה רציתי ממנו. פתאום קלטתי איזו טעות עשיתי. למה הגעתי בכלל? לכל הפחות הייתי ממציא תרוץ טוב, מה עכשיו אני אגיד לו?

הוא סקר את הפיג'מה שלבשתי, כחולה עם ציור של פילים. הרגשתי מגוחך. הוא הנהן וסגר את הדלת מאחוריי.

"רוצה לראות משהו?" הוא שאל.

הנהנתי. לא היה לי דבר טוב יותר לעשות. הוא התיישב ליד המחשב הנייד שלו והחווה לעבר המסך הלא מוכר.

"מה זה?" לא הבנתי.

"זאת תוכנה שפיתחתי בשעות הפנאי", הוא הסביר והקיש על משהו. "שב", הוא אמר וקם, מפנה לי את המקום. התיישבתי בחשדנות.

"תלחץ כאן-" הוא הורה על אייקון של וידאו. לחצתי.

על המסך הופעתי אני בגודל מלא.

"מה? זה מצלמה?" גיחכתי, מביט על עצמי בפיג'מה.

"לא בדיוק" הסתייג סטיב, "תדבר אתו" הוא החווה בראשו על המסך.

מהעבר השני של הדלת  (סיפור בעברית) BXB *גמור*Where stories live. Discover now