פרק תשיעי

501 47 4
                                    


הי לכם!

אז הסיפור כבר מתקדם ואנחנו בפרק התשיעי כבר... 

או טו טו זה נגמר...

************


נקודת מבט-דניאל:

מסתבר שיומיים עוברים מהר מאוד. מצאתי את עצמי עומד עם עוד עשרות מבקרים נלהבים בכניסה ללונה-פארק. התור התקדם יחסית מהר, קנינו כרטיסים ונכנסנו.

פעם ראשונה הייתי בפנים. סקרתי את השטח העצום לפניי. מתקנים גבוהים ונמוכים, שקטים ורועשים, דשא גבוה וירוק והמון צבעים באוויר. נשמתי עמוק.

"ניכנס?" שאל סטיב.

פסענו קדימה. סטיב נעצר ליד מפה גדולה של הפארק. "לאן אתה רוצה שנלך קודם?" הוא שאל.

התקרבתי למפה ובחנתי אותה בדקדקנות. "אולי לנדנדות?" הצעתי. זה היה נראה לי מתאים בשביל ההתחלה. הוא הסכים והוביל אותנו לתור. נראה היה שהוא ביקר עשרות פעמים במקום הזה כבר. עמדנו בתור. הוא היה ארוך, כל-כך ארוך עד שחששתי שאולי הפארק ייסגר ועדיין נהיה תקועים פה.

"התור פה יחסית עובר מהר", סטיב הסביר, "יש הרבה נדנדות כך שבכל פעם עולים הרבה אנשים".

"אהה" הנהנתי בראשי. עד שהגיע תורינו צפיתי בינתיים במתקן בפעולה. הנדנדות היו מחוברות למין קרוסלה גדולה שעלתה לגובה של עשרות מטרים. היו שם שלושים או יותר נדנדות. קיוויתי שהתור באמת יעבור מהר כמו שסטיב אמר.

תורינו הגיע. נכנסו פנימה ומיהרנו לתפוס זוג נדנדות, אחת ליד השנייה. התיישבתי על אחת מהן, סטיב ישב לידי וחגרנו.

לאט לאט המתקן טיפס יותר ויותר גבוה, עד שכבר יכולתי לראות את כל הפארק מתחתיי. הנדנדות החלו להסתובב באוויר, גורמות לרוח להכות בנו בקצב.

"היי!" סטיב צעק אליי, מנסה להתגבר על הרוח, "איך זה?"

"זה כיף!" צעקתי לו חזרה. הסתכלתי למטה וניסיתי לראות על אף המהירות את כל שאר המתקנים, להחליט על מי מהם נעלה בהמשך, אבל מהר מאוד זה גרם לי להרגיש בחילה אז הפסקתי ופשוט עצמתי עיניים ונהניתי מכל רגע.

פתחתי את העיניים כשירדנו למטה. ירדנו מהנדנדות מסוחררים.

"איך היה?" סטיב סירק את שערותיו באצבעותיו, מחזיר אותן למקום.

"היה כיף!" התלהבתי, "בוא נלך עכשיו לסירה הזאת בקצה-" ביקשתי ממנו.

"לטיטאניק?" הוא שאל, "איך אתה יודע עליה?" הוא שאל בחשדנות. זו אמורה להיות הפעם הראשונה שלי כאן.

"עשיתי תצפיות מלמעלה, כשהיינו על הנדנדות..." צחקתי כילד.

הוא צחק. "בוא!"

מהעבר השני של הדלת  (סיפור בעברית) BXB *גמור*Where stories live. Discover now