היי,
הפעם פרק ארוך יחסית (למה שאני מעלה בדרך כלל):
*********
נקודת מבט דניאל:
בבוקר קמתי במצב רוח עליז. השעה הייתה מוקדמת ויכולתי להתארגן בנחת. לא התפלאתי כשסטיב דפק גם היום והציע ללכת ביחד ללימודים.
"אתה נראה במצב רוח טוב היום", אמר סטיב כשיצאנו.
"כן, גם אני לא מבין את זה", התלוננתי.
הוא פרץ בצחוק. "אתה בחור משעשע דניאל", הוא טפח על שכמי.
באוזניות התנגנו הצלילים של 'I really don't care', אחד השירים האהובים עלי. הצעתי לסטיב אוזניה אחת, הוא לקח אותה בתודה.
כך הלכנו עד שהיינו צריכים להיפרד. סטיב החזיר לי את האוזנייה.
"רוצה לאכול צהריים ביחד?" הצעתי לו בקלילות שאפילו אני לא ידעתי מה מקורה. הוא הסכים.
"נפגש בהפסקת הצהריים" סיכמנו.
באחת הוא התקשר אלי. "איפה אתה?" שאל.
"רוצה שנפגש בקפיטריה?" שאלתי אותו.
הוא הסכים.
נפגשנו בקפיטריה. הוא הגיע שתי דקות אחריי. שמחתי לראות אותו.
"מה נזמין?" הוא שאל כשהתיישבנו ליד השולחן.
"אני אקח ספגטי ברוטב בולונז", אמרתי.
"נשמע מתאים לארוחת צהריים" הוא הסכים איתי.
אכלנו בנחת. "מתי אתה מסיים היום?" שאלתי אותו כשסיימנו לאכול. הוא נשען אחורה באנחה. "ארבע".
"מוקדם, "ציינתי.
"עד מתי אתה?" הוא החזיר בשאלה.
"שש".
"אני יכול לחכות לך אם אתה רוצה", הוא קם ממקומו.
"באמת?" קמתי גם אני אחריו.
"אני ממילא צריך ללכת לספריה אחרי הלימודים, אז נפגש שם".
"אוקיי" שמחתי.
הוא חייך לראות שאני משתחרר יותר ויותר, ונעשה חברותי יותר ופחות ציני.
נופפתי לו לשלום ונכנסתי חזרה לכיתתי.
בערב הגעתי לספריה, מחפש אותו בין הטורים הארוכים. מצאתי אותו לבסוף יושב ליד שולחן קטן קורא בעיון ספר. התגנבתי מאחוריו בשקט ובבת אחת כיסיתי בשתי ידי את עיניו.
הוא הרים את ראשו, מגשש.
"דניאל?" הוא שאל.
התאכזבתי שהוא גילה כל-כך מהר. עשיתי סיבוב והופעתי מלפניו.
"מה קורה?"
הוא קם ממקומו, "הכל טוב, דני. איך אתה?"
"כנ"ל. מה אתה קורא?"
YOU ARE READING
מהעבר השני של הדלת (סיפור בעברית) BXB *גמור*
Short Storyדניאל הוא סטודנט צעיר לפסיכולוגיה. בחור רזה ומופנם, שנוהג להתעלם מהסובבים אותו ולעסוק בענייניו. הוא מתגורר במעונות ועסוק עד למעלה מהראש בלימודיו עד שיום אחד, נפתחת הדלת ממול לחדרו. סטיב, בחור נחשק בכל קנה מידה הוא ההפך המוחלט ממנו. לומד הנדסת תוכנה...
