ביום שלישי בבוקר קיבלתי טלפון שאומר שאבא שלי התעורר. קמתי במהירות והתלבשתי הכי מהר שיכולתי. מיהרתי לתפוס אוטובוס ונסעתי לבית החולים. כשהגעתי ישר רצתי לחדר מספר 315, ראיתי את אמא שלי מחייכת בהתרגשות, את ליזי מחבקת אותו ואני עמדתי בכניסה.
״בואי ילדה שלי,״ הוא קרא לי בחולשה. כמעט לא יצא לו קול. התקרבתי וחיבקתי אותן. לא התאפקתי ובכיתי. לא יכולתי לחכות שהוא יתעורר.
״הלכה החופשה?״ הוא שאל אותי והנדתי בראשי.
״יש עוד זמן.״ חייכתי והוא הנהן בראשו.
״כל שנייה חשובה,״ הוא לחש וסימן לי להתקרב. ״אז אל תבזבזי אותה על המייק הזה, ראיתי אתכם מדברים באחד הלילות, אל תתקרבי אליו ילדה שלי.״ הוא ליטף את שיערי וחייכתי אליו. הנהנתי בראשי. חיבקנו את אבא שלי. הרופאה אמרה שמאחר והוא עבר את הבדיקות הנחוצות הוא יכול לחזור הביתה, כמובן שיצטרך לחזור לביקורות מדי שבוע כדי לוודאות שאכן המצב שלו בסדר. הרופאה נתנה לאמא שלי הוראות ואבא שלי היה על כיסא גלגלים. חזרנו עם האוטו הביתה. זה מכבר כמה זמן שהייתה נסיעה משפחתית. אמרתי לכם שאצלנו חופשה משפחתית זה אסון.
״פספסתי את המשחק הראשון שלך?״ אבא שלי שאל והנהנתי ״אבל יש לנו עוד שש, אל תדאג.״ חייכתי והוא החזיר אליי חיוך חלוש. היה קשה לראות את אבא שלי ככה.
ידעתי שהוא מרגיש רגשות אשם על כך שהוא, כמו שהוא אומר ׳הרס לנו את החופשה׳ אבל זה לא היה ממש ככה. כשהגענו הביתה אני וליזי הכנו ארוחת ערב ואמא שלי עזרה לאבא שלי לקחת את התרופות. מעולם לא ראיתי אותו במצב כזה. כל כך ... חלש. אבא שלי כמוני - לא מסוגל להראות את החולשות שלו. שונא להיראות חלש ומסכן. הוא תמיד צוחק על כל דבר ולוקח הכל בקלות. עכשיו הוא נראה חלש ועייף אבל עדיין היה לו את החיוך השובע שלו. אני וליזי ערכנו את השולחן ושמנו את האוכל במרכזו.
״אז מי ניצח במשחק הכדורסל האחרון?״ אבא שלי שאל וצחקתי.
״הלייקרס אלא מי?״ ליזי נראתה פחות משועשעת. היא רק גלגלה את עיניה. היא תמיד טענה שאני ׳הבן שאבא תמיד רצה׳.
״ומה איתך ליזי?״ אבא שלי שאל והיא חייכה שסוף סוף קיבלה תשומת לב. הטלפון שלי צלצל. אבא שלי הסתכל על הצג. הוא ראה שהשם מייק מופיע עליו. הוא תקע בי מבט בוחן כל תנועה שלי. פחדתי לענות. המבט של אבא שלי היה קר וקודר. מעולם לא הכרתי אותו ככה.
״אני אדבר איתו.״ אמרתי לאבא שלי והלכתי לחדר.
״הלו?״ הוא קרא לטלפון.
״אבא שלי התעורר, הוא חזר הביתה.״ אמרתי מנסה לרמוז לו. הוא נשאר שקט לכמה רגעים.
״אה ... אני מבין. ג׳ייק רצה להזמין אותך לקפה איתנו.״ הוא אמר וכחכח בגרונו. ״ג׳ייק גם אמר שהוא ממש רוצה שתהיי שם.״
YOU ARE READING
Summer love
ספרות נועראליסון טומפסון היא נערה בגיל ההתבגרות שקצת שונה משאר הנערות בגילה. בעודה בגיל שבע עשרה מעולם לא היה לה חבר ותמיד העדיפה לקרוא ספר בזמנה החופשי. היא איבדה תקווה לגבי אהבה ונשבעה לעצמה שלא תתן לשום בן לשבור לב את הלב. בדיוק אז היא נוסעת לחופשה בקליפור...
