פרק כפול!
פרק 17: התוכנית בפעולה
כשקמתי בבוקר הראש שלי היה על הכתף של מייק והאיש הקירח נרדם על השולחן. הערתי את מייק בשקט. אתמול בלילה תכננו תוכנית לברוח מפה ולא לתת להם לסחוט את ההורים שלנו. אצל מייק נשארה סכין כל הלילה בידיים (מסתבר שהמוח שלו לא היה כגודל גופו והוא ברב טיפשותו הפיל את הסכין על הריצפה) כי האיש הקירח שמר שלא נברח, ועכשיו כשהוא ישן היה הזמן המושלם. הוא קודם חתך את החבלים שלי ואז את שלי ולאחר מכן את של כל האחרים. ניסינו לעשות את זה כמה שיותר מהר. שרלוט גם הצטרפה אלינו אתמול לאחר הטיפול שנתנו לה. הם לא רצו אותנו מתים, רק חטופים. במשך כל הלילה האיש הקירח תקע מבטים מבולבלים במייק - אף אחד לא הבין למה. בכל מקרה, יצאנו משם בשקט ובזהירות, מנסים לא לעשות רעש, אפילו לא צלצול קטן. ברחנו משם מבלי שהוא יתעורר, אבל בחוץ חיכו לנו שני אנשים, הם היו יחסית גדולים. מייק הוציא אקדח ואיים על אחד שהרים ידיים בעוד שאני, ג׳ייק, מייסון ושרלוט שיתקנו את השני לרצפה (הוא היה גדול, היה צורך בהרבה אנשים) נזכרתי באיך אבא שלי לימד אותי להתמודד נגד אנשים שיותר גדולים ממני. לקחנו את החבלים שאנחנו היינו קשורים בהם וקשרנו אותם לעמוד ברזל. נדהמתי לגלות שלמרות שהייתי במחסן מכוער למראה, המראה בחוץ היה הרבה יותר מרשים. היו שם עשבים ירוקים יפים ביותר ופרחים עיטרו אותם ונתנו להם צבעוניות. היה שם גם מזרקת מים קטנה שעליה היה פסל של קופידון שמתוך פיו יצאו המים. לא דמיינתי לעצמי שהמקום שבו נחטפתי יראה ככה. טוב, לא דמיינתי שאני אחטף בגלל תוכנה שמעולם לא הבנתי מה המשמעות שלה בכלל.
בעודנו שמחים שהצלחנו בשלב השני המשכנו בדרך לצאת מפה בחזרה הביתה. אני חושבת ששרלוט הייתה ממש מרוצה מעצמה שהיא הצליחה לקשור את האנשים האלה, מאחר ואלה תפסו אותה אתמול. כל התוכנית הייתי מלאת תקווה אבל לא ציפיתי ליותר מדי, פחדתי שמא התוכנית תיכשל. כמובן שלא התקדמנו במהירות בגלל הרגל של מייק ובינתיים, התחבאנו מאחורי חומה וקלטנו שני אנשים גדולים. הם שמרו על היציאה.
חבשתי את הרגל של מייק עם פיסת בד שהייתה שם, זה היה דבר שלמדתי במחנה הישרדות. אחרי שסיימתי מייק הוציא את מכשיר הקשר של האיש הקירח שהוא לקח כשיצאנו מהמחסן.
״בואו מהר למחסן, הננסים עושים בעיות.״ מייק אמר בחיקוי עלוב ביותר של האיש הקירח. כולנו חששנו שהתכונות תיכשל, אבל הופתענו לגלות שהקול שמייק חיקה היה דומה לקול של מישהו אחר מהאנשים הגדולים שחטפו אותנו.
״מייגל זה אתה? מה אתה עושה עם סברין?״ כולנו בלמנו את צחוקנו. התאפקנו לא לצחוק למשמע השם של האיש הקירח. תמיד דמיינתי שם מפחיד וסמכותי בשבילו, אבל סברין? בחיים לא!
מייק המשיך להיצמד לדמות שלו.
״כן, אתם באים או לא?״ הוא אמר בקול עצבני.
YOU ARE READING
Summer love
Ficção Adolescenteאליסון טומפסון היא נערה בגיל ההתבגרות שקצת שונה משאר הנערות בגילה. בעודה בגיל שבע עשרה מעולם לא היה לה חבר ותמיד העדיפה לקרוא ספר בזמנה החופשי. היא איבדה תקווה לגבי אהבה ונשבעה לעצמה שלא תתן לשום בן לשבור לב את הלב. בדיוק אז היא נוסעת לחופשה בקליפור...
