18#

816 67 22
                                    

טאהיונג

המשכתי לדבר עם סאן והיה לי נורא נחמד, הרגשתי סוףסוף לא לבד. אפילו שהרבה עזבו אותי.

פתאום ראיתי את ג׳אנגקוק וגימין רצים אליי.

מיד כעסתי עליהם.

״טאה!, אני מצטער שלא האמנתי לך!! אני כזה מפגר אני—״

״תחסוך את הדיבורים... ואל תקרא לי טאה, אני טאהיונג בשבילך... אתה לא האמנת לי כשאמרתי לך , למה פתאום אתה כן מאמין לי?? ובכלל ,״
הסתכלתי על גימין.
״גימין! איך יכולת!! אתה מכיר אותי מאז שאני זוכרת את עצמי!״ עייני הורידו דמעות כאב.

״אני—״ גימין ניסה להגיד אסל קטעתי אותו.

״תודה סאן״ אמרתי לסאן, קמתי, והלכתי.

השארתי מאחוריי את גימין וגאנגקוק המומים ומתוסכלים, אני לא סולח להם. עד, שהם לא יתנצלו בכנות.

_________________________

המשכתי ללכת והרגשתי רע כל כך, רציתי לחבק אותם חזק ולהגיד להם שאני סולח . אבל לא יכולתי.

אני ממש הייתי זקוק לחיבוק, לחיבוק ממישהו, מישהו אחד, אבל אף אחד לא היה לי, וסאן לא ממש בחור של חיבוקים.

התיישבתי מתחת למגלשה שאני וגימין היינו משחקים פעם כשהיינו קטנים, ופשוט נזכרתי במה שהיה לי לפניי שהם החליטו שהם כועסים עליי.

בתכלס , הם אלו שצריכים להרגיש רע עכשיו, שירגישו את מה שאני הירגשתי. ההשפלה, הכאב, האי נוחות. לא מגיע להם שאני יסלח להם.

אני זוכר איך שג׳אנגקוק היסתכל עליי ברגע שנכנס לכיתה. אני נראתי לו.. מיוחד, אפילו שאני הילד הכי מנודה והכי שמן בבית ספר— הוא עדיין רצה ליהיות איתי...

גימין היה איתי מאז שהייתי קטן וצחקנו מכל שטות... מה עשינו בזה??

ישבתי שם ואז שמעתי צעדים.

לעזאזל למה החיים שלי כל כל נגדי ?? הם כאילו רוצים שאני ימות בכח ... יצאתי מהמקום לראות מי זה, ראיתי חבורת שיכורים.

״היי תראו אותו!״ אחד מהם אמר בצורה מאוד מסטולית.

ניסיתי להתרחק באיטיות והקצב של הלב שלי התגבר.

״היי יפיוף, לאן אתה הולך? בוא לפה! תדבר איתנו קצת...״ אחד מהם אמר לי ואני רק התרחקתי יותר ...

אמד מהם רץ אליי ותפס אותי, היה להם ריח של... אלכוהול...

״נו יפיוף, מה כמוך עושה פה?״

שתקתי, אני לא מכיר אותו ....

״נו תענה אני איתך!״ אמר לי אותו אחד.

״א-אני סתם חושב-״

״על מה אתה חושב ילדון?״

״ע-על החיים....״ עניתי לו כדי שיעזוב אותי.

first love || VKOOK ✓Where stories live. Discover now