פוסידון אבא של פרסי

פלשבאק

נזכרתי בעבר לא יודעת מה פתאום. אבל זה קרה לפני שלוש שנים כשעוד ההיתי בכיתה יב
-הזכרון-
"פשש אני לא יכולה להפסיק להמתין לגמור את הלימודים ולהתחיל ללמוד להיות ספרות יוצרת" אמרתי בשמחה "אז את עדיין רוצה להיות סופרת ולכתוב נובלים?" היא שאלה אותי במבט מופתע "כן!!!" צעקתי "אני אוכל לעזוב כבר את דוד שלי ששונא אותי..." אמרתי עם מעט עצב "באמת הסגת מספיק כסף? שאלה אותי" עם מבט סקרן

היא היתה בין היחידות על כך שידעו שקרעתי לעצמי את הצורה בלהשיג כסף הייתי אפילו מוכנה לפעמים לעבוד אצל מפלצות שכמובן לא ידעו שאני רואה אבל בכל זאת... השגתי מספיק.
"כן" עניתי באושר עוד שנה וגמרנו, אני אעשה בגרויות ואהיה בוגרת באופן רשמי

אבל כמובן שזה לא מה שקרה

" גברת ג'קסון בואי למשרד המנהל" מעניין מה הם רוצים ממני חשבתי והלכתי למנהל ואז גילתי שדודי חולה בסרטן....
ולא יכולתי לעזוב אותו גם אם הוא שונא אותי, זה רק בגלל שההורים שלי נהרגו בתאונת מטוס

...
כעבור שנה וחצי מאותו היום נגמר לי כל הכסף שחסכתי והתחלתי לקחת חובות אבל זה לא חשוב , עכשו דוד שלי סובל ואני צריכה לטפל בו אז חייכתי לעצמי ונכנסתי "שלום דוד מה שלומך? מרגיש טוב יותר?" הוא הסתכל עלי  כאילו הייתי השטן

ואז אמר "תפסקי לקרוא לי דוד אני לא דוד שלך" הוא אמר עם כל כך הרבה שנאה אבל לא הפסקתי "באמת" שאלתי בחיוך ולמה אתה חושב כך?" שאלתי בעדינות "מכיוון שלאחותי מעולם לא היה ילדה!!!"

"מה באמת?" שאלתי בהלם מזוייף  "כן!!" הוא צעק "היא לא יכלה ללדת אבל אז באה האישה הזו והציעה לה לאמץ אותך הם כל כך רצו ילדים והיא הסכימה, אני הזהרתי אותה שאת מסוכנת אבל היא סרבה להאמין ובסוף היא החליטה לברר ולקחה את המטוס הארור ללונדון ונהרגה שם, אני אומר לך הם היו אחרים לזה!!" ואוו נראה שהוא איבד את זה "ואיך אתה יודע ?" שאלתי בריתוק מזוייף "כי אז בא אלי הזקן הזה לבוש כמו קוקו אם זקן עד הרצפה וסיפר לי על האבא האמיתי שלך ותאמיני שאני אומר שהוא היה מפלצת ולא רק מפלצת הוא רצח כ"כ הרבה אנשים זה היה אבא שלך"

סוף פלשבאק

לפני שבוע הדיעו לי שהוא מת ואז ראיתי את הרופא שטיפל וידעתי שזו הייתה אשמתי הוא בא אלי ואמר שהוא מת ואם אני רוצה אני יכולה לתרום את הגופה למחקר שלו הוא רק לא ידע שראיתי את הצורה האמיתית שלו הוא היה מפלצת לא מדומינת אלה האמיתית

בכל מקרה כשניגשתי לבחור שהמנהלת(?) בחרה הרגשתי מעט פחד כי פשוט ידעתי שהוא רב עוצמה ידעתי שהוא חזק וידעתי שהוא מסוכן יותר מכל מפלצת שפגשתי עד עכשו אבל עדין אני חייבת את הכסף חזרה

וזה לא שהוא היה מפלצת אלה פשוט משהו אחר אז ניגשתי אליו ואמרתי "היי קוראים לי סאלי ג'קסון ואני עובדת על כתבה 'אנשים והים' האם אתה מעוניין להשתתף?"

פוסידון
היה לי חשק רב להגיד לה לא אבל כשראיתי מאחוריה את זאוס מסתכל עלי במבט קטלני בעננים ויונים שעפים בצורה של כן (אפרודיטה) וזאוס צייר עם העננים את המילה כן  אז נאנחתי ועניתי "כן אני אשמח להשתתף" 

אז עבר נצח ולא לא נטשתי פשוט אני עובדת על כמה דברים ואני אשתדל להשקיע יותר (עוד שלוש שבועות וזהו אני חופשיה מבגרויות)