המרצה שלי 💘 [♡bxb♡] *גמור*

המרצה שלי חלק 5 (הסוף)

הגעתי לאוניברסיטה והשיעור התנהל כרגיל, האמת היא שממש רציתי לדבר עם מארק אבל הוא לא חייב לי דין וחשבון.
__________________________________
כל השיעור בהיתי בו מן הסתם הוא המרצה אני חייב לתת לו את כל תשומת ליבי, זה היה משהו אחר..
__________________________________
מחשבות על אשתו לשעבר החלו לרחף בראשי, מעניין מה היא עשתה שם?
למה מארק לא סיפר לי?
"אידיוט למה שהוא יספר לך?"
"כן בן אתה רוצה לשתף את הכיתה?" פאקק מארק שמע אותי? אמרתי את זה בקול? אידיוט!
"אהממ לא.." אמרתי מובך מגרד בראשי.
שוב חזרתי לפקס את מבטי עליו, הלב פעם, המחשבות עליו, אני מתחיל לפתח רגשות למרצה שלי? או שאני פשוט מעריץ אותו יותר מדי? כואב לי הראש כבר.
__________________________________
סוף סוף הולכים הביתה היום לא החלפתי עם מארק מילה על מה שהיה בבית שלו.. אוי כמה שרציתי.
"לא נורא" אמרתי לעצמי, טוחב את האוזניות שלי באוזניים ומתהלך בפארק האוניברסיה העצומה על מנת לצאת.
מי? מה? זו לורן? חשבתי לעצמי מתקדם כשדמותה ניראת באופק, היא עמדה על הדשא על יד אחד העצים.
"בן?" קראתי את שפתייה היא אמרה את שמי?
הסתכלתי לאחור לראות אולי היא התכוונה למישהו אחר.
הסתובבתי חזרה אליה.
"אני?" אמרתי ללא קול מצביע על עצמי.
היא הנהנה עם חיוך קטן.
היא לבשה שימלת קיץ עם פרחים, ושיערה השחור נפל על כתפיה העדינות, היא נעלה נעלי עקב אדומות ותיק אדום נתלה על הזרוע הדקיקה שלה, אני לא חושב שהיא הייתה מאופרת אבל בחיי שהיא יפה, מדהימה איתי כל פעם מחדש.
"כן?" אמרתי מוציא את אחת מהאוזניות שלי.
"בן.." אמרה לורן בקול טיפה שבור תופסת את הזרוע שלי, היא חייכה אך הדמעות שהתאספו לה בעיניים הסגירו אותה.
הסתכלתי עליה במבט שואל.
"בבקשה אתה יכול להפסיק.." הא את מה?
"אל תגיע לבית של מארק ואל תתראה עם סופי.. בבקשה.." היא אמרה וקולה מתחנן, אחיזתה בזרוע שלי התחזקה.
"מה?" אמרתי לא מבין..
"אני יודעת איך אתה מרגיש כלפי מארק" היא אמרה עדיין לא משחררת את האחיזה שלה.
מה איך היא יודעת? מה היא יודעת?
"בבקשה, בן תעשה לי טובה ראיתי איך הסתכלת עליו באותו יום, אני יודעת שאתה נמצא עם סופי.. כל יום הבת שלי!"
הבת שלך?? איפה היית כל השנים האלה שה"מארק והסופי שלך" סבלו הא?!!
רציתי כל כך להגיד לה את זה..
"אבל מה זה קשור אליי, איך הרגשות של המרצה קשורים אליי?.." אמרתי משפיל את המבט שלי.
"כי הוא גם מרגיש ככה כלפיך" היא ירקה את המשפט הזה מהפה שלה, הדמעות התייבשו מזמן, והיא כאילו החליפה אישיות, פתאום היא כבר לא כל כך מעוררת רחמים אלא מעצבנת אבל מאוד!
"שטיות.." אמרתי, מנסה לשחרר מאחיזתה המתחזקת.
"תפסיקי את זה מיד!"
___________________________________
*נק מבט מארק*
"תפסיקי את זה מיד!" צעקתי לעברה.
"מה את חושבת שאת עושה?" אמרתי משחרר את האחיזה שלה מבן.
מאיפה היא באה עליו עכשיו? ידעתי שזה יקרה..
"מארק מממה אאתתה עושה פה?" היא אמרה משחקת את עצמה תמימה נו באמת.
"מה היא אמרה לך?" אמרתי לבן מעסה את הזרוע שלו שהייתה כחולה כבר.
"לא זה כלום.." אמר בן מחייך הוא לא היה כנה והחיוך שלו לא היה אמיתי. אוי בן מה אני אעשה איתך?
___________________________________
*פלשבאק לאתמול בערב*
"ביי" אמרתי ללורן שסוף סוף החליטה ללכת.
"קדימה, נסיכה מקלחת ולישון" אמרתי לבתי הקטנטונת.
"אבא?"
"מממ מתוקה?" המהמתי לשאלה מנגב את שיערה של סופי שעמדה על שרפרף על מנת לצחצח את השיניים.
"היום ילד אחד בכיתה לא הפסיק להציק לי הוא משך לי בצמות כל הזמן" אמרה סופי עצבנית אל המראה מצחצחת את שיניה באגרסיביות.
סובבתי אותה כך שפניה יהיו למולי עדיין מנגב את שיערה.
"הוא בטח מחבב אותך הוא רוצה את תושמת הלב שלך" אמרתי מחייך אליה ונוגע באפה הקטנטן.
"אבא, אני הולכת להתחתן עם בן" היא אמרה בקול החלטי משלבת את ידיה.
"את לא יכולה" אמרתי.
"למה?" היא שאלה כשפניה מציצות מהמגבת.
"אבא הולך להתחתן איתו יום אחד" סופי חייכה וחיבקה אותי חזק חזק, הייתי בשוק מתגובתה וחיבקתי אותה חזרה.
"אני אוהבת אותך אבא"
"גם אני נסיכה שלי"
___________________________________
*חזרה למציאות*
"אם את לא תפסיקי את זה אני אתחיל בהליך משפטי ואז לעולם לא תיראי את סופי" אמרתי כשגבי לבן כמגן עליו.
"יודע מה נמאסת עליי קח את הבת שלך ותעשו מה שאתם רוצים תחפשו לכם" היא אמרה מטיחה בי מבט מזלזל, אני נשבע שהיא פשוט דו פרצופית.
"אתה בסדר?" אמרתי מסתובב אל בן שהיה גפוף משחק בידיו והמבט שלו היה תקוע בדשא, הוא נפל למצב לא נעים.
לקחתי את כף ידו מלטף אותה ומרוויח מבט מופתע מבן.
"היי בן" אמרתי מחייך אליו.
סומק עלה על לחיו החיוורות.
אחזתי בידו מעיף מבט שאין אף סטודנט באזור ואכן לא היה.
ונישקתי אותו קלות, גונב נשיקה, מתקרב אליו עד שגבו נשען על העץ.
"אין לך לאן לברוח" אמרתי נשען אליו מתכופף טיפה לגובה העיניים שלו העיניים הגדולות שלו הביטו בי בתמיהה.
הגוף שלו כנוע ברגע זה, כמה שאני רוצה אותו.
___________________________________
*נק מבט בן*
היי מה הוא עושה אנחנו באמצע פארק האוניברסיטה, למרות שאף אחד לא היה שם כרגע עדיין..
הוא נשען אליי עיניו נעצמו הוא מתכוון לנשק אותי שוב?
"לא לא" אמרתי מניח את ידי על שפתיו המגורות.
עיניו נפתחו באחת וחיוך מיואש עלה על פניו.
"אבל למה?" הוא אמר בקול ילדותי.
"תעיף מבט איפה אנחנו?"
"אין בעיה אני פותר את זה" אמר מארק ומתחיל ללכת, הא? לאן הוא הולך?
"לאן אתה הולך? יש עוד שיעור היום!" קראתי אבל הוא לא ענה התחלתי ללכת אחריו, הוא נכנס לרכב שלו..
נכנסתי אחריו מתיישב לידו.
"ידעתי" הוא אמר מחייך.
"מה?"
"תשים חגורה"
"מה לאן הול-" ובין רגע הרכב מתניע ומארק נוסע הכי מהר שיכל.
"היי מה נסגר? תאט" אמרתי מפוחד מחזיק חזק בחגורה העוטפת אותי.
__________________________________
הגענו לשכונתו, הוא יצא מהרכב, יצאתי אחריו, הוא פתח את דלת ביתו והזמין אותי פנימה.
הוא המשיך לחדרו ואני נשארתי עומד בסלון מוריד נעליים.
"תגיד מארק מה קרה אתמול? למה לורן הייתה פה?" שאלתי מקווה שישמע.
"עזוב את זה" הוא אמר, יוצא מחדרו כשהמכופתרת שלו הייתה מחוץ למכנסיו ופתוחה, לא צנוע בעליל אבל אלוהים הוא כל כך סקסי.
"מארק מה.." אמרתי, אני מאה אחוז אדום עכשיו אוי שאלוהים יעזור לי.
"מה אף פעם לא ראית גבר עם חולצה פתוחה?"
"או בלי חולצה?" הוא אמר מוריד לגמרי את המכופתרת, נכנס למטבח.
משאיר אותי בשוק ליד דלת הכניסה של הבית, שאגב עדיין לא זזתי ממנה.
"מאיפה זה בא פתאום?" לחשתי לעצמי יושב על ספת הסלון.
"מה אני עושה פה בכלל?" אמרתי לעצמי.
"בשביל זה" אמר מארק לאחר שסיים ללגום מכוס המים הצוננת שלו, אפילו כשהוא שותה הוא ניראה טוב זה לא חוקי.
"כן?" אמרתי מחייך אליו, הוא ניגש אליי מחייך גם הוא.
ומתחיל לנשק את הצוואר שלי.
"ממארק ממה אתתה עוששה" אמרתי מתענג מתחושת השפתיים שלו על עורי החיוור.
"מה שבאנו לפה בשבילו" הוא אמר ממשיך לנשק אותי עולה לקו הלסת שלי.
"ממארק אניי" אמרתי מרגיש אובר עונג.
"אתה רוצה שאפסיק?" אמר מארק בקול דואג מפסיק כל תנועה.
"לא, תמשיך.." אמרתי מובך למוות, אך נהנה מכל רגע.
"אוקיי בן בן" אמר מארק וחוזר לנשק אותי הפעם בשפתיי, מוצץ אותן מבקש אישור להיכנס לחלל פי עם לשונו המיומנת.
ואני כמובן נכנעתי אליו שוב רק רוצה ממנו יותר.
ידיי עלו מצווארו אל שיערו פורע אותו בתשוקה.
"אויי.. השיער הרך הזה" לחשתי אל הנשיקה, הרגשתי את החיוך שהתפרש על פניו באותו רגע, הוא הצמיד את המצח שלי לשלו בעדינות מסתכל לי עמוק בעיניים.
הנשיקה פסקה כמובן ואני הייתי טיפה מצוברח.
"כל כך מתוק" הוא אמר שוב מחייך ומבלגן את שיערי.
"כן, כן, מתוק" אמרתי ושפתיי נחתו על שלו צמאות לעוד והפעם אני לא אוותר.
הידיים החמות שלו נכנסו תחת חולצתי מחממות את עורי הקר ומפשיטות אותי מחולצתי בשנייה.
"לא רגע" הוא אמר שוב נוטש את גופי הרעב, רק בשביל להרים אותי בסגנון כלה אל חדר השינה שלו.
הוא הניח אותי בעדינות על המיטה, עולה מעליי.
"אתה בטוח?" הוא שאל מלטף את שיערי שוב דואג.
"כן.." אמרתי משפיל מבט אבל בפנים מחייך כמו מטומטם.
"אוקיי.." הוא לחש רוכן אליי כשידיו נשענות על המיטה ואני תחתיו משתדל לא למחוץ אותי.
הוא נישק אותי בעדינות עובר לאוזניי וגופי מתחמם אוזניי מאדימות והחבר שלי התעורר לחיים.
הוא עובר לקו הלסת שלי ומנשק אותו יותר מוצץ אותו.
"אהה.." גנחתי בלחש עקב העונג שתקף אותי.
הוא שומר איתי על קשר עין מלקק את החזה שלי ועובר לפיטמה השמאלית שלי, מחריב אותה עם פיו ובימנית משחק עם אצבעותיו או גאדדד.
"אההה.. אההה" גנחתי בלחש לא רוצה לעשות רעש.
לאט לאט הוא עבר לאזור מעל למפשעה שלי. הוא תפס במפשעה שלי לא הייתי מוכן לזה,
"אההה" גנחתי טיפה יותר בקול.
"תשתחרר בן בן" אמר מארק מחייך, פותח את כפתור מכנסי ומוריד אותם ממני.
"או הלו פרינד" הוא אמר כן כן החבר שלי כבר עמד גבוהה וגאה.
הוא החל להעביר את ידו עליו כשהוא עדין בבוקסר, עולה, יורדדד, עעעוללה, יייורדד.
"אההה..אההה" גנחתי נושך את שפתיי גבי התקמר לצורת גשר וידיי אחזו בסדינים בחוזקה, אני חושב ששש
"אאנני גומ" אבל אז הוא הפסיק, הא? מה נסגר איתו?
הוא החל להוריד את מכנסיו והבוקסר שלו כמובן חושף חבר מפואר להפליא.
"עכשיו המשחק האמיתי מתחיל" אמר מארק.
הוא הריד לי את הבוקסר בעדינות, פיסק את רגלי נעמד ביניהם כשהוא על ברכיו, רוכן אל אזור מפשעתי ומחל לנשק אותו, עובר אל ירכיי החמות, כשהוא מגיע אל פי הטבעת שלי הוא ליקק אותו.
"אההה.. גאדדד..."
לאחר מכן הוא ליקק את שתי אצבעותיו גאדדד הוא כל כך ס-ק-ס-ייי.
שנייה לא עברה והוא הכניס אותן בעדינות לחור שלי, מוציא, מכננניסס, ממוציאא.
"כואב לך?" הוא שאל.
"לא" אמרתי, האמת כאב טיפה אבל לא רציתי שיפסיק.
"אוקיי תתכונן אני מכניס שלישית"
הנהנתי אליו חסר אוויר.
"אהה.. מממ... כן.." גנחתי גבי ממשיך להתקמר מהעונג וידי אוחוזות במצעים לא מוכנות לשחרר.
"אוקיי, אני חושב שאפשר עכשיו" אמר מארק ונכנס לתוכי באחת.
"אהההה..." גנחתי כשאיברו נכנס לגופי הרגשתי כאילו והוא היה חלק חסר בפאזל שעכשיו הוא מושלם.
"מממ.." מארק, הגניחות שלו אוףף.
קולות הפימפום של גופינו מלאו את החדר יחד עם קולות העונג שלנו.
"אני גוממרר" אמרתי כשנוזל לבן נשפך על בטיני.
"עכשיו תורי" אמר מארק מחייך מגביר את דפקותיו בחדרי החור שלי.
"אוקיי" אמרתי מחייך לא מאמין למה שאני כולך לעשות עכשיו, השכבתי אותו מתיישב עליו.
"בן מה את-" התחלתי לרכב על גופו, מתענג על כל רגע כשידיו עוטפות את מותני באחיזה מושלמת.
"ממ.. אהה" קולות העונג שלו הקול זלו כל כך עמוק זה הורג אותי, רק מזה אני יכול לגמור.
"אהה.." גנחתי קלות..
"בן אננני"
"זה בסדר" אמרתי חסר נשימה ושנייה אחר כך גופי התמלא בנוזל החם של מארק.
נפלתי על חזהו עקב תשישות. והוא חיבק אותי מצחקק.
"אני אוהב אותך" הוא אמר מלטף את שיערי, עיניי נפערו בפליאה.
"גם אני" אמרתי מרים את ראשי על מנת לפגוש במבטו האוהב.
"עכשיו מקלחת" אמר מארק כשיצא ממני בעדינות.
___________________________________
ישבנו אחד אל מול השני,
באמבטיה משחקים בבועות סבון.
מארק נשען כלפיי מנשק אותי במצח ומכתים את אפי בסבון.
"תודה" הוא אמר.
הסתכלתי עליו במבט שואל.
"שאתה נתת לי אותך היום, היית שם באופן מלא, אני מעריך את זה בן" אמר מארק משחק בידיו, אני כל כך רך לצד הזה שלו הביישן והפגיע.
נישקתי את הלחי שלו ולטפתי את שיערו הרטוב.
"את הוא זה שנותן לי תחושת ביטחון להיות איתו, אז תודה לך ששמרת עליי כל כך טוב"
____________________________________
ישבתי על ספת הסלון כאשר מארק יושב בין רגליי ישיבה מזרחית ואני מנגב את שיערו במגבת, ממש ילד קטן.
"בן?"
"הא?"
"תתחתן איתי?" הוא אמר מסובב את ראשו אליי, המגבת מזמן נפלה מידיי מכסה את פניו באופן די מצחיק.
"בעוד שנתיים, אתה יודע כשתסיים את האוניברסיטה, בכל זאת אני עדיין המרצה שלך" אמר מארק בשיא הרצינות מוריד את המגבת מפניו.
"ניראה מה יהיה עוד שנתיים" אמרתי מחייך, אני לא מאמין שמארק ירצה להישאר איתי שנתיים.
____________________________________
*כעבור שנתיים*
*נק מבט כללית*
"אבא" נשמע קול ילדה קטנטונת.
"אתה מוכן מופע הכשרונות מתחיל אני אאחר!!" היא אמרה שוב.
"כן, כן אני מוכן" אמר מארק מרצה אוניברסיטת ייל.
"אבא שני ההורים צריכים להגיע אל תשכח!"
"כן אני יודע מתוקה" צעק מארק מחדרו.
"אתה מוכן?" שאל מארק.
"כן"
"יופי, יצאנו"
"אבא מארק, אבא בן, קדימהה"
"אנחנו יוצאים מתוקה" אמרו אבא מארק ואבא בן כשטבעות זהב מבצבצות על אצבעותיהם המחזיקות את ידיה הקטנטנות של סופי מכל צד.
"סוף, סוף" אמרה סופי מחייכת.
________________________________
כמעט 2000 מילים😱 מקווה שנהנתם לקרוא, כי אני נהנתי לכתוב🙋🏻‍♀️❤.
האם הייתם רוצים שאמשיך לכתוב עוד בסגנון זה?
אשמח לשמוע את חוות דעתכם.