המרצה שלי 💘 [♡bxb♡] *גמור*

המרצה שלי חלק 1

*2018*
היי אני סטודנט באוניברסיטת ייל ואני עושה בייביסיטר לבת של המרצה שלי.
____________________________________
"בוקר טוב תלמידים" אמר המרצה מארק בעודו נכנס אל אולם התלמידים, אנחנו שלושים סטודנטים בכיתה.
מארק הוא דמות שאני מעריץ הוא צעיר יחסית הוא בן 27 גדול ממני 8 בשנים.
וכבר יש לו קריירה כזו הוא מרצה פופלארי ואהוד באוניברסיטה בעיקר על ידי הסטודנטיות שלא מפסיקות להזיל עליו ריר וחוץ מזה הוא הגיבור שלי.
______________________________________
"כולם בבקשה להוציא את חוברת התרגול לפתוח בעמוד 45 ולפתור את התרגילים" אמר מארק.
הכיתה שקטה וכל אחד עסוק בתרגיל שלו.
מארק עלה במדרגות של אולם הכיתה אל כיוון השולחן שלי שהיה בשורה האחרונה.
"בן.." הוא לחש אליי והרמתי את ראשי מהתרגיל שאני מנסה לפתור קרוב לרבע שעה.
"מממ" המהמתי לשאלה ושמתי את העיפרון מאחורי האוזן.
"אל תשכח היום לאסוף את סופי ב16:30 מבית הספר, היום אני אחזור מאוחר אז תשכיב אותה גם לישון" מה חדש? יופי שהיא רואה אותו בכלל, כל יום הוא חוזר מאוחר סופי מתגעגעת. אשתו של מארק עזבה אותו ואת ביתו בת השמונה לטובת גבר אחר לפני 4 שנים.. אני שונא אותה מבלי להכיר אותה, איך אפשר להשאיר ככה את הבת שלך ובעלך לבד.
"סגור" לחשתי חזרה.
"מוחרם" אמר מארק חוטף לי את העיפרון ממאחורי האוזן.
"מה אבל למה..?" רציתי להגיד אבל הוא כבר התנדף הרחק ממני.
_____________________________________
*2016*
"אתה, באמת אוהב אותי?" שאלתי את הבחור היחדי בבית הספר שלי שהיה כמוני הומו בבית ספר של בנים.
"כן.." הוא אמר מלטף לראשי ומנשק את המצח שלי.
____________________________________
מהומה נשמעה מאחת הכיתות התקרבתי לאט לכניסה של הכיתה ההיא.
שם עמדה חבורה של נערים סביב הבחור שאני אוהב, הם כולם צועקים עליו וצוחקים עליו.
"הומו.. לך תחפש לך עם מי להיות"
"מה אתה מקולקל?"
"חברה הוא מדבק כדי שתתרחקו!" הם קראו מצחקקים דוחפים אותו עם כל משפט.
ענינו נפגשו אבל לא יכולתי לעזור לו אני פחדן מדי.
"זה הוא! הוא הדביק אותי!" הוא קרא מצביע לכיווני נשארתי עומד קפוא ומפוחד לא האמנתי.
הם הסתובבו אליי באחת התקרבו אליי והבחור אותו אהבתי אפילו לא העיז ליצור איתי קשר עין.
"יא! חתיכת פאגוט תתרחק מפה או שאנחנו נרחיק אותך!" אחד מהם קרא בקול וחובט בפניי מפיל אותי לרצפה נדחקתי לפינה והם בועטים בי.
_____________________________________
הצלחתי לברוח מהם חבוט לגמריי ברחתי לבר הכי קרוב שיכולתי למצוא..
"תביא אלכוהול" אמרתי לברמן..
"תעודת זהות" שיט אני עדיין קטין.
"אשלם לך בדרך אחרת, אם אתה יודע למה אני מתכוון" אמרתי נגעל מעצמי הברמן נראה משועשע וסיפק לי 8 שוטים או כמה שיכולתי לפחות..
____________________________________
"לאן אתה חושב שאתה הולך?" שאל הברמן כשהתחלתי ללכת אל היציאה הכל מטושטש ואני מסוחרר חסר שיווי משקל.
"תן לי ללכת בבקשה.." אמרתי חסר אונים.
"ממש לא אתה תשלם" הוא אמר גורר אותי לשירותי הגברים.
"לא.. בבקשה" אמרתי, עוד שנייה מקיא.
הוא התחיל להפשיט אותי ואני לא מודע למעשים שלי.
"מה קורה כאן?" פתאום צץ בחור משום מקום.
"בן כמה אתה?" הוא שאל אותי מעיף את הברמן ממני.
"שששבע עעששרה" אמרתי מסוחרר ומצחקק.
"אין לך בושה ועוד עם קטין?!" הוא צעק לברמן.
"הככל בסדר גם אני רצצציתתי" אמרתי.
"כן שמענו, אמר הבחור מגלגל את עיניו.
"אחי תעיף את עצמך מפה שמעת הוא רוצה את זה" אמר הברמן מעיף ממני את הבחור שכיסה אותי בגופו.
הוא החטיף לברמן אגרוף מפיל אותו לרצפה.
"בטח רצה את זה, הוא שיכור מהתחת"
"מה עם התשלום?!" צעק הברמן מהרצפה מחזיק בלסת שלו שכרגע סובלת מכאבים.
הבחור הוציא דולרים בודדים מהארנק שלו וזרק אותם על הברמן, אוחז בידי לכיוון היציאה.
"מממי אאתתה" שאלתי.
"מארק" הוא ענה.
___________________________________
*2018*
"בןןן!" קראה סופי הפצפונת רצה משער בית הספר אל ידי המחבקות והרמתי אותה.
"סופי, איך היה היום?"
"היום ציירנו משפחה ציירתי אותי את אבא ואותך אח גדול" ככה היא אוהבת לקרוא לי מאז שנכנסתי למשפחה הקטנטונת הזו לפני שנתיים.
"נשמע כיף" אמרתי.
"מה אוכלים היום?" שאלה סופי בקולה הצווחני.
"שניצל וצ'יפס" אמרתי צובט את לחייה השמנמנות, סופי דומה לאביה לשניהם יש עינים ירוקות ושיער חום אבל לא ממש כמו דבש וצבע עור שחום יפיפיה.
"אבל אבא לא מסכים!" אמרה סופי מסמנת עם האצבע הקטנה שלה ללא.
"אבא לא חייב לדעת" אמרתי מושך באף הקטן שלה.
"ישש!" היא לחשה מאגרפת את ידה כסימן ניצחון.
____________________________________
"סופי לא צריך עוד צלחת.." אמרתי כשהיא ביקשה לשלוש.
"אבא גם היום לא בא?" היא שאלה ופנייה לבשו עצב.
"לא.." אמרתי מלטף לראשה.
"לא נורא, עדיין אולי הוא יבוא" היא אמרה מהר מנסה לצאת מהעצב ודורשת עוד צלחת בכל זאת, אני מת על הילדה הקטנה הזו.
____________________________________
"אל תשכח היום ב16:30" אמר מארק שוב.
"אוקיי" אמרתי.
"אהממ מארק?"
"כן?"
"אתמול בלילה סופי לא הרגישה טוב, אולי תחזור היום מוקדם אני בטוח שהיא תרגיש יותר טוב אחרי שהיא תראה אותך" אמרתי מקווה שהוא יגיע.
"אשתדל" הוא אמר מלטף את ראשי.
הזעפתי פנים ושלבתי את ידי מה אני נראה לו ילד..
____________________________________
"סופי יהיה בסדר אני מתקשר לאמבולנס!"
אמרתי כשסופי לא הפסיקה להקיא.
"הלו?"
"כן תבואו דחוף לרחוב ###"
"היא לא מפסיקה להקיא, האמת שהיא לא מרגישה טוב מאתמול"
___________________________________
היא כזו קטנטונת ישנה נגד המיטה הענקית של בית החולים והזרוע העדינה שלה שמחוברת לאינפוזיה.. התעצבנתי כעסתי ורציתי לבכות באותו הזמן, הוא עדיין לא הגיע.
השעה 2 בלילה והוא עדיין לא פה איזה מין אבא הוא.. מצאתי את עצמי נרדם על מיטתה כשישבתי לידה.
"בן.." שמעתי לחישה בתוך האוזן שלי ויד ליטפה את גבי.
התעוררתי והתמתחתי.
"ממ.." אמרתי.
"מארק?" לחשתי מנסה לא להעיר את סופי.
קמתי מיד מהכיסא מושך אותו מחוץ לחדרה.
"נזכרת להגיע!" אמרתי מסתכל בטלפון והשעה כבר 3 וחצי לפנות בוקר.
"לא מספיק שכל יום היא לא רואה אותך והיא מתגעגעת לאבא אין לה אמא לפחות עכשיו היית בא! היא פאקינג חולה! אמרתי לך היום!" דמעות החלו להתאסף בעיני.
חבטתי בו עם כל מילה. הוא תפס אותי וחיבק אותי אליו, מנסה להרגיע את החבטות שלי
"היא הקיאה כל הלילה ועכשיו היא מחוברת לאינפוזיה.." אמרתי אל תוך החזה שלו.
"היי, אני יודע שלא הייתי בסדר" הוא אמר מתנתק מהחיבוק אבל עדיין מחזיק בכתפיי.
"נכון!" אמרתי, מקנח את אפי עד ידיי.
"היי אל תבכה" הוא אמר שוב מלטף את ראשי מוחה את דמעותיי.
"אתה נראה כמו עגבנייה" הוא אמר מצחקק.
"היית מת.." אמרתי מנסה להסתיר את החיוך.
"בת שלי, אין לך מושג כמה אבא אוהב אותך" אמר מארק לסופי הקטנטנה מלטף חלק מהשיער שנחת על פנייה הישנוניות.
____________________________________
סופי חזרה לבית ביום למחרת ועכשיו היא בסדר.
"בן..?"
"כן, כן היום ב16:30"
"לא היום אני בא.." מארק אמר ועיני נפערו.
"אה אוקיי אז היום אני לא בא?" שאלתי, סוף סוף יהיה לי זמן לעצ-
"לא מי נראלך יכין צהריים, בטח שאתה בא" אמר מארק מחייך קוטע את מחשבותיי.