מה שלולה צריכה

chapter 7

"ותשים עליה עין בבקשה היא נוטה לקום הרבה מהמיטה כשאסור לה"
שמעתי את קייל מחוץ לדלת ושנייה אחר כך בן נכנס.
"בן..." חייכתי אליו והוא רץ אליי וחיבק אותי.
"לאן נעלמת?" אני שואלת כאשר אנחנו מתנתקים.
"ריי ריי היה חולה אז לא יכולתי לעזוב אותו בכלל" הוא אומר ונאנח.
"איך הוא עכשיו?" אני שואלת בדאגה.
"הוא בסדר עכשיו,לחלוטין כמו חדש" הוא אומר וצוחק צחוק קל.
"קייל עדכן אותי במצב" הוא אומר וזע באי נעימות.
אני נאנחת ונשענת לאחור.
"אני מקווה שזה אומר שאתה תוציא אותי מפה עכשיו" אני אומרת ומסתכלת עליו בציפייה.
"מה פתאום! זה המקום הכי בטוח בשבילך עכשיו! אף אחד לא יודע על המקום הזה וככה זה יישאר!" וואו סליחה בכלל ששאלתי.
כבר אין בי כוחות להתווכח.
"בסדר" אני אומרת ומדליקה את הטלוויזיה.
מאסתי במלחמות, בוויכוחים, או בנסיונות לצאת מפה.
הבנתי שהדרך הכי טובה שלי לצאת מפה זה לנוח, להשתקם ואז כשאני אחזור לעצמי אני אמצא את הדרך החוצה.
"תנוחי בובה אני צריך לחזור הביתה" בן אומר ומלטף את פניי.
"מה זהו?" אני שואלת ומסתכלת עליו במבט כועס.
"אתה פשוט תשאיר אותי לבד איתו?" אני שואלת בכעס ומחווה בידי לכיוון הדלת.
"לולה הוא רק רוצה בטובתך את מדברת כאילו הוא מענה אותך" הוא אומר.
"הוא מענה אותי בנוכחות שלו ליידי!" אני אומרת בכעס.
"תפסיקי! הוא אוהב אותך! תסתכלי על זה מנקודת מבט ניטרלית. אני יודע שנפגעת אבל תתעלי על עצמך! הלולה שאני מכיר הרבה יותר אינטילגנטית" אני חושבת שקיבלתי כרגע כאפת התעוררות מאחי.
הוא צודק, הרגשות שלי מפריעות לי לראות מה שבאמת קורה פה.
אבל איך אפשר לשים את הרגשות בצד? איך אפשר לסלוח לאדם שפגע בך כל כך...
"אתה צודק..." אני אומרת.
"אני צריכה לחתוך אותו לחלוטין! זו הדרך היחידה שאני אפסיק את הסבל..." אני אומרת ברוגע ובן מסתכל עלייי במבט כואב.
"לא לולה! לאהוב בן אדם זה דבר טוב.... כעס זה חלק מהדברים שאתה מקבל כאשר אתה אוהב מישהו, אך הכעס חולף והאהבה נשארת.
אני יודע שאת אוהבת אותו לול, אני ראיתי אתכם ביחד. הוא אוהב אותך אפילו יותר... את לא מבינה אפילו כמה הוא עשה כדי לשמור אותך קרוב אליו. את לא ראית אותו אחרי שקיבלת את הכדור הזה, אני כן! לא ראיתי בן אדם דואג כל כך בחיים שלי! כאילו שאם לא הייית שורדת הוא היה מת ביחד איתך..." הוא אומר ומסתכל לי בעיניים. דמעה עומדת לי בקצה העין אך אני מסרבת לתת לה לצאת.
"הלוואי וכל בן אדם בעולם היה זוכה לחוות אהבה כמו שיש לכם... לא כל אדם מוצא את האחד שהייקום ייעד לו..." הדמעה שלי נפלה כאשר ההבנה חלחלה בי.
הכעס שלי כפול כי אני אוהבת אותו...
הכאב שלי כפול כי אני אוהבת אותו...
את כל הכאב שאני חוויתי הוא חווה איתי...
הוא הכריח את עצמו להתעלות מעל הרגשות שלו כדי להגן עלי...
ועכשיו כשהוא סוף סוף שלך תוותרי עליו?
תברחי כמו כל פעם?
את חושבת שאת חזקה כשאת בורחת רחוק ממנו...
את חושבת שלהיות חזקה זה לנתק את הרגשות שלך?
לא! להיות חזקה זה לא לברוח כל פעם שאת קצת מתקשה .
להיות חזקה זה לא לברוח מהרגשות שלך אלא להתמודד איתן.
את חלשה לולה....
"אני אוהב אותך לול ותסמכי עליי שאני תמיד אעשה את הדבר שהכי טוב עבורך... את תישארי פה עד שננטרל את הבעיה ואם תרצי לעבור אחר כך אני אדאג לזה. אוקיי?" הוא שואל ואני מהנהנת.
"אל תבכי" הוא אומר ומוחה את דמעותיי.
"אני תמיד זמין במידה וקורה משהו" הוא אומר ומנשק את ראשי.
"תמסור נשיקות לריי ריי בשמי" אני אומרת בגיחוך קל.
"אני אמסור" הוא אומר בחיוך ומתקדם לכיוון היציאה.
"ו...בן" אני אומרת כאשר הוא אוחז בידית.
"ממ?" הוא שואל ומסתכל עליי.
"תודה" אני אומרת והוא מחייך חיוך מנחם אליי.
"את לא צריכה להודות לי אחות קטנה" הוא אומר ויוצא עוד לפני שהספקתי לומר משהו נוסף.