קוסמים ומיטולוגיה יוונית. לא, משהו פה יכשל...

1

(זו השנה החמישית של הארי וחבריו בהגוורטס ופרסי וחבורתו בני 17,רובם,אחרי המלחמה בגאיה )
פרסי

אני ואנבת החלטנו לבנות יחד כמה ימים ברצף. הינו במחנה, בים, בבית  שלי  ועוד מקומות שבהם נהנינו, התחברנו, דיברנו והגנו מפלצות.
עכשיו עמדנו קרוב לים ואני חיבקתי את אנבת מאחורה והיא נשאה עלי מעט. נתתי לה נשיקה קטנה. התלבטנו איפה לישון. אצלי או במחנה. לאמא שלי לא הייתה בכלל בעיה איתנו ובמחנה גם היה נחמד, כך שיצא שזה לא ממש משנה. אני כנראה אתן לאנבת להחליט. הייתי די בטוח שהיא תבחר ביית שלי כי אתמול ישנו במחנה. תכלס זיגזגנו ככה מלילה ללילה. עפנו על בלאקגק לבית שלי. וכשבאנו להכנס דרך החלון שמעתי קולות מדברים. אנבת עצץשתה כמוני כשהוציאה את הסכין שלה והייתה מוכנה. העט בידי היה מוכן לפעולה. אך בלאקגק איכב אותי בזה שדרס סוכר. מצאתי משהו ונתתי לו בזמן שאנבת כבר נכנסה. שמעתי פתאום אותה אומרת בקול "מה קורה פה?" רצתי מהר אליה. עצרתי לידה וקלטתי כמה אנשים מאוד מוזרים בסלון שלנו. הם היו לבושים גלימות ואחד מהם דמה בצורה מוזרה עוד יותר לגנדלף משר הטבעות. צימצמתי עיניים במחשבה מה הם עושים כאן. ואז גנדלף אמר "אני מניח שאתה פרסאוס ג'קסון" ואני הייתי כאילו 'גד דאם איט, קוראים לי ככה רק כשאני מסתבך'. (השאר פועלים מהר וזורקים עלי משהו).לא יודע למה הרגשתי יותר בטוח כשחיבקתי את אנבת מהצד במותן ונשאנו אחד על השנייה. אמא הגיחה מהמטבח והביאה עוגיות כחולות. מהר לקחתי אחת לעצמי." מי אתם?" שאלה אנבת ברוב כוחמתה. ילד בן בערך גילינו אולי קצת פחות עם שיער שחור ועיניים שחורות וצלקת מוזרה על המצח אמר "אנחנו קוסמים, באנו לדבר איתך על משהו חשוב ופרטי". הוא פנה אלי ולא התייחס לאנבת. "אם אתם רוצים משהו דברו עם אנבת, היא תבין יותר טוב ממני, מאשר אני לבד" אמרתי כמגן עליה. היא גיכחה והחליקה יד על הכתף שלי. הנער נראה עצבני ואני בדיוק באתי להגיד לו שיתחיל לספר שמעתי קול נחיתה רך בחדר שלי ואז קולות." איפה אנחנו?, ניקס?" הקול היה מוכר. הבעיה שהקול השני היה מוכר יותר מידי."שיט, זה החדר של פרסי, למה הגענו לפה?.לא,אל תשאל למה אני יודע איך נראה החדר" ואז הקולות העמומים נהיו מדיוקים יותר כי פתחתי את הדלת ושתי דמיות עמדו שם. ניקו ווויל הנבוכים צעדו פנימה. על פניה של אנבת נפרס חיוך כאילו היא עוד שניה תפרוץ בצחוק. "אה, היא פרסי, היא אנבת, והי... מה?, מי אלא?" וויל פנה אל כולם כדי להביך את עצמו פחות. ניקו רק עמד סמוק לידו. "משא צללים לא מוצלח?, רוצה עוגיה?" הכל יצא מפי כל כך מהר שהכל היה מחובר והתבלבל אפילו בשבילי. אנבת כאילו נתנה לעצמה סתירה קטנה עם ידיה בניסיון להמחיש מה היא חושבת עלי ועל הבחירות שלה בחיים. ואני רק משכתי כתפיים וזללתי עוד עוגיה. המצב נראה לי ממש מוזר כרגע. יש בבית שלנו אנשים מוזרים. ו... אה... עוד אנשים מוזרים?, לא יודע. ניקו פצה את פיו ואמר "אנחנו נילך". ואז הוא בא כנראה לעשות משא צללים ואז הבחין באנשים והם הלכו לחדר ואחרי בערך דקה הייתי בטוח שהם כבר לא פה.