קוסמים ומיטולוגיה יוונית. לא, משהו פה יכשל...

4

פרסי

התלבשו, אכלנו בוקר, התארגנו וחשבתי שאנחנו יוצאים כשכל המשפחה נדדה לסלון. ואז לאור המבטים שלי ושל אנבת גברת וויזלי אמרה "הו חמודים. אנחנו הולכים לעבור לאח אחרת אחרת לסימטת הדיאגון, בעזרת אבקת הפלו" ובשביל כולם זה נראה מובן מאליו.
"טוב" אמרתי כי מילא לא ממש הייתי מבין.
רון נכנס לאח וזרק אליה אבקה ירוקה ומוזרה. ואז אמר "סימטת הדיאגון" ונעלם. אני חייב להודות שהיתיי מעט בהלם. אבל לאט לאט כולם עברו ונשארו רק אני ואנבת וגברת וויזלי. הלכתי ראשון ולקחתי אבקה ירוקה משקית שגברת וויזלי נתנה לי. וצעדתי לאח וניסיתי לא להשרף. זרקתי את האבקה וכמו השאר אמרתי בבירור "סימטת הדיאגון"
הכל התערבל סביבי ותחושה מוזרה עפפה אותי. ואז נחתתי במקום אחר ויצאתי מאח מוזרה ברחוב שונה לגמרי.
זה היה מעיין רחוב צר עם הרבה חנויות שונות שנראו ממש מוזר. הריצפה לא הייתה הכי ישרה, אבל חוץ מזה, לא הייתי בטוח שהמוח של האנשים האלא ישר. זה היה מטורף. כאילו, ראיתי דברים הרבה יותר מטורפים, אבל זה לא רק היה מוזר זה היה מגניב קצת. הכל היה שונה. כאילו הגעתי בזמן אחר לעולם. אחרי כמה שניות גם אנבת עמדה ליידי מסתחררת מעט. תפסתי אותה מהצד לכמה שניות כדי שלא תיפול ואז הגיעה גברת וויזלי והנחתה אותנו ללכת אחריה ואמרה שכנראה השאר כבר התפזרו.
ואז אנבת נזכרה ואמרה לה "איך אנחנו אמורים לקנות דברים, אם אין לנו את הכסף שלכם?" והתשובה הגיעה מהארי שהגיך כמו כל השאר מאיפשהו. "אנחנו הולכים לבנק גרינגווטס" ואז הגענו למבנה בעל כמה קומות לבן וחשוב לציין "הוא עקום" אמרתי. ואנבת גילגלה עיניים ואמרה "זה לא אמור להיות משנה, תסתכל על הדרך בניוה המיוחדת שלו" ואני חשבתי לעצמי. 'אי אפשר להפריד את אנבת ואדריכלות'.
נכנסנו וראינו כל מיני יצורים קטנים ואנבת מלמלה "גובלינים" בשקט. התחלנו ללכת ושמענו כמה קולות תדהמה ומיד כמה גובלינים קמו וחלק אפילו השתחוו בפנינו. בדיוק באתי לשאול את הקוסמים אם זה נורמלי וראיתי את המבטים המבולבלים שלהם.
כמה גובלינים מהירו לכיווני ובכיוון אנבת ומילמלו לנו כמה דברים בזמן שמובילים אותנו לגובלין שנראה שחשוב פה, מנהל או משהו בטח.
"הו, שלום לכם אורחים נכבדים שלנו. גברת צ'ייס ואדון ג'קסון. הכבוד הוא לנו לפגוש אתכם. תודה לכם על זה ש-" היה לי ממש לא נחמד לקטוע אותו, אבל לא רציתי ש הקוסמים שעמדו, אחמ אחמ, ממש לידינו יגלו הכל ובטח שלא הצורה כזאת. "סליחה שאני קוטע, אבל אנחנו מעדיפים לדבר בפרטיות וללכת לכספות שלנו ושזה יישאר בפרטיות, אם אפשר" אמרתי בסמכות שלא יודע מאיפה באה. אפילו אנבת הייתה קצת מופתעת. "כן, כן, כמובן, ברור" הוא אמר ואמר לאחד הגובלינים החשובים על הרבה תגים להוביל אותנו לכספות שלנו.
את משפחת וויזלי והשאר נשארו מאחור.
נשפתי בהקלה כשהתיישבנו בעגלה מהפחידה. שדי חשוב לציין, הייתה תלויה מעל תהום. לפחות הם לא גילו את כל הסוד שלנו בנתיים.
גם ככה הם כנראה הולכים לתקוע בנו את כל השרביטים שלהם במבט עקום של. 'מה זה היה?'.
כן. לא הכי כיף.

אנבת.

העגלה ירדה וירדה. עמוק ועמוק יותר. נאחזתי חלושות בפרסי בזמן שהרוח פורעת את שערי.
לא היו לי כל כך הרבה פחדים. אבל משהו בירידה הזאת הזכיר לי חוויה נוראית שלא אחזור עליה בחיים.
הטרטרוס .
אחרי כמה זמן העגלה עצרה ליד כמה כספות ענקיות מסודרות אחת ליד השניה. כל כספת התאפיינה במשהו מיוחד וכולן היו שונות.
מיד זיהיתי שמדובר באלים השונים.
הגובלים הוביל איתנו קודם אל הכספת של פרסי. שהייתה מקושטת כולה בצדפים ועוד דברים יפים מהים וכל צבע היה כחול יפה טהדיף ממנה ריח ים ועליה ומסביב לפתח היו מים. בבריכות קטנות או שסתם זרמו בצורה לא טבעית. פרסי נגע בקיר והקיר נפתח בשפריץ מים קטן. וכשנרטבתי פרסי אמר "אופס" ואני רק כילגלתי עיניים בשעשועה וניערתי את עצמי מעט בזמן שהוא צעד לתוך הכספת. ולקח משם מטבעות משונות.
מהר מאוד הוא הבין שאין סיכוי שיוכל להוציא משם הרבה בידיים, אפילו דבכספת עצמה היו המון מטבעות.
ואז ראיתי אותו ניגש לקיר שעליו תלויות משהו כמו שקיות, אבל לא מפלסטיק. זה היה חומר לא מזוהה.
פרסי אסף לשם. מתישהו הוא שם לב שהשק לא מתמלא ואס אני הצעתי את העין של. תיק בלי תחתית. כן זה מה שזה היה.

אחרי כמה זמן הלכנו לכספת של אתנה. פתחתי אותה ומצאתי אותן שקיות על הקיר רק בצבע שונה. אפור. אספתי לשם גם כן הרבה כסף, כמו פרסי ואז עלינו למעלה.

בהחלט ניסינו לחמוק מכל המבטים והשאלות. בסוף עזבו אותנו בשקט עם הרשימה של הקניות וכמעט נתנו לנו להסתובב לבד. אבל הייתה לי הרגשה שהם לא סומכים עלינו וכך באמת היה.
שמו את הרמיוני רון והארי להשגיח עלינו. אוף. אבל, מה לעשות, הם יצטרכו לסבול אותי ואת פרסי ביחד, במיוחד שיש פה כמה בתי קפה נחמדים עם אווירה רומנטית.
הו, כן. הם יברחו מהר. ממש יכולתי לרגיש את המוח שלי מתכנן הכל לפרטי פרטים והרמתי גבה כאילו לעצמי. והסברתי לפרסי ביוונית הכל בקצרה והוא הסכים איתי. ניסינו לדבר כאילו זה סתם שאלות מוזרות ולא תכנון להבריח אותם מאיתנו. אוי, זה באמת נשמע רע יותר ממה שחשבתי, אבל למי אכפת. אם כבר יש לי אפשרות של קצת זמן עם פרסי....... בהנחה שלא יפריעו לנו ובהנחה שפרסי לא יהפוך להיות מעצבן כמו תמיד, אלא ישאר כמו שהוא לרוב. חמוד.

פרסי.

וואו, עדיין לא נראלי הכרתי אנבת כזאת זדונית.
אחלה תוכניות יש לה. מרושע. בהחלט, אבל אני מסכים איתה שזה מוגזם ששמו עלינו "משמר". טוב.
הם הביאו את זה על עצמם.

קנינו את הדברים שהיה צריך במהירות חוץ מ שרביטים וגלימות.
אז הלכנו לקנות קודם גלימות. לא ידענו באיזה בית נהיה, אבל לקחנו גלימות רגילות שאפשר להוסיף שלם את הצבע המתאים.
בזמן שהמוכרת התאמה לא בת את הגלימה ניסיתי לא לכל למראה הגלימה עליה. זה היה ממש מוזר ונראה מצחיק בהתחלה. אבל כשהגיע תורי היא לא התנגה כמוני, היא נקרעה מצחוק על הריצפה. לעיניי כולם. אבל תכלס, גם אני ניסיתי לא לעשות את זה. זה באמת נראה כזה חוזר כלי ועושה אותי ..... חכם 🤔😄.
וואו נראתי יותר מידי רציני. חזרתי לבגדי הרגילים וקנינו את הגלימות והתחלנו ללכת לחנות השרביטים.

תהנו מהפרק.
תכתבו בתגובות.
תעקבו אחרי.
תבקשו המשך או בקשות או כל מיני דברים מצחיקים . בי בי.
איזבל סקי