קוסמים ומיטולוגיה יוונית. לא, משהו פה יכשל...

3

כל כך מצטערת שחיכיתם כל כך הרבה זמן. פשוט קרו לי הרבה דברים שעיכבו אותי מלפרסם. סורי. מקווה שהבנתם.

אנבת

לא יכולתי להכין להתווכח עם גברת וויזלי. היא גם ככה מארחת אותנו. אבל זה באמת היה לילה קשה. אני לא מנסה לעשות דרמות. זה פשוט תמיד ככה מאז בטרטרוס. זה השאיר בי ובפרסי הרגשה נוראית לכל החיים. ואנחנו עוזרים אחד לשניה להתמודד.
מאז כשהגענו לא הרגשתי לא הכי רצויה. בכל זאת הם ציפו רק לפרסי. שכן זה מצחיק כי הם קראו לו כל הזמן פרסאוס ואני ראיתי את הבעת הפנים שלו וממש ניסיתי לא להתפרץ בצחוק. הרמיוני התגלתה כנערה ממש חכמה ונחמדה לעומת השני הנערים האחרים שנראו כאילו פרסי הוא פצצה מתקתקת והם רוצים לזרוק אותו מחוץ לחלון. כן, כן. הרמיוני סיפרה לי הרבה דברים חשובים שעלי לדעת ונתנה לי כמה ספרים עבים לקרוא. זה היה טיפונת מביך. אני ממש אוהבת לקרוא, אבל זה לוקח לי 1000 שנה בשפות שונות מיוונית. אפילו את השפה הרומית למדתי חלקית והיא לא ממש נוראית. אבל לקרוא באנגלית זה ממש נורא. ואני אוהבת לקרוא. אוף. טוב אני אלך להציק לפרסי.
ראיתי הוא שמח שאני סוף סוף באתי לדבר אתו. ואז הוא קם במהירות, כנראה באמת ממש נמאסו על הנערים האלא. הכנסתי לו בוקס קטן בבטן וציחקקתי והוא חייך באהדה כלפי וראיתי שהוא מנסה לא לגלגל עיינים בצחוק. הוא היה מקבל עוד בוקס אם המצב הרוח שלי היה יותר טוב. "תנסה לא להפחיד אותם יותר מידי בלילה" צחקנו יחד ואז הוא הרצין. "אני מקווה שזה באמת היה ככה. או יותר נכון שלא יהרגו אותי בלילה, בטעות" חשבתי לרגע מה היה הכי טוב להגיד ואז אמרתי "אז תקום לחיה אחרת אני אהרוג אותך לפני", הופתעתי ממה שאמרתי. אוי, די הוא משפיע עלי כמו תמיד. הוא חיבק אותי ואני הנחתי עליו את הראש מוכנה להרדם, אך ידעתי שלא היום.
אבל היה נראה שפרסי נרדם עלי. עכשיו היה תורי לגלגל עיניים ולהדוף אותו מעלי ולהעיר אותי לפני שנרדם סופית כמו מת פה על הרצפה. הוא התעורר תוך שניה ואמר ממש בקול "זה לא הייתי אני!" ואני צחקקתי ואז הלכנו לישון.

הרמיוני

אפילו שלא בטחתי בפרסאוס ממש, אנבת התגלתה כנערה מבריקה וממש חכמה. דיברנו המון והסברתי לה מלא על הגוורטס ועל עולם הקוסמים. היא גם ממש התעניינה באדריכלות והקשיבה לכל מילה שלי בעניין. נדיר למצוא מישהי כמוה.
ראיתי שהיא אוהבת לקרוא  אך כשנתתי לה ערימת ספרים היא נראתה נבוכה פתאום. קיוותי שלא עשיתי משהו לא נכון.
כשהגיע זמן לישון ראיתי שהם יותר מסתם חברים טובים. הם החברים הכי טובים ואולי אפילו.... לא.. אנבת לא. בכל מקרה הם רצו לישון יחד. אולי הם פשוט לא בוטחים בנו בכלל (משהו אפשרי) או שזה בגלל שהם רוצים פשוט לישון יחד (גם אפשרי). אולי שניהם. הם דיברו והתחבקו. קצת אחרי זה שמעתי את פרסי אומר בקול "זה לא הייתי אני", ואו זה נשמע ממש מטומטם, אבל מה כבר אני יכולה להגיד על מוזר?, קרו לי הרבה דברים מוזרים. משהו כמו לפגוש את שני הקוסמים הדפוקים ההם (הארי ורון) ועוד להיות חברה שלהם. סתם, אני מחבבת אותם, אפילו שלפעמים הם יכולים להיות כל כך... טוב עדיף שלא.
ניסיתי להיות שמחה שעכשיו יש לי חברה חדשה ללימודים ובכלל והיא ממש דומה לי לפחות. לא יודעת למה אבל איכשהו הרגשתי שהכל הולך להשתנות. משהו בזוג הזה היה מוזר. ובכלל.... בני כמה הם?

פרסי

"אז... אולי כדי שתחליף.. כן.. אנחנו נצא מפה" במילים האלא הסתלקו רון והארי הלא ממש מרוצים מסידור החדרים שקיבלו. אני נשארתי כדי להחליף לשינה. אז החלפתי ונשכבתי על המזרון. הייתי מאוד עייף, אך גם היה לי יחסית קשה בלי אנבת. אחרי כל כך הרבה זמן שהתרגלנו להיות יחד רוב הזמן.
נרדמתי תוך שניות. אבל זה ממש לא אומר שישנתי טוב כל הלילה היו לי סיוטים ואפילו התעוררתי.
התעוררתי וראיתי שהשעה עדיין מוקדמת. אבל לא מספיק מוקדת כדי לחזור לישון.
אז ירדתי למטה לעשות..... כלום.
למזלי מצאתי את אנבת למטה מכינה קפה.
חיבקתי אותה מאחורה בהפתעה.
כמובן שלא הייתי צריך לעשות את זה.
חלפתי בעיטה והדבר הבא שאני זוכר זה אני מרותק ויש סכין ליד הצוואר שלי. אופס.
"הי, הי. זה אני. אני יודע שאת רוצה להרוג אותי, אבל הפעם דווקא באתי בצורה חיובית" אמרתי בצחוק. אבל ממש קיוותי שהיא לא תהרוג אותי בטעות. לטובת שנינו.

היא שיחררה ואמרה בקול מעט משועשה "מוח אצה. אל תעשה לי יותר ככה, יכולתי להרוג אותך" ואני אמרתי בחולמנות "כמו שיכול לעשות המבט שלך כל פעם שאת מסתכלת עלי" ואז נישקתי אותה. יכולתי ממש להרגיש שהיא מנסה לא לגלגל עיינים.

באותו הרגע נכנס רון למטבח. לא חשבתי שהוא מסוגל להתעורר באמצע הלילה עם כל הנחירות שלו. הוא בהה בנו ואז אמר "אני כרגע ממש לא מצאתי אתכם במטבח שלי באמצע הלילה מתמזמזים ואני בכלל לא הולך לספר את זה למלא אנשים" ואני אמרתי "זאת בסך הכל נשיקה" ואנבת דרכה לי על הרגל ואני ניסיתי לעצור מלצעוק בכאב "אאוץ'" היא יודעת איך להכאיב.
היא הלכה לשתות קפה בסלון ואני נשרכתי אחריה ונתתי מבט והרמת כתפיים לכיוון רון כשיצאתי כמו 'כאילו יש לי אפשרות לבחור'.

רון חזר למעלה ואני ואנבת ישבנו שם עוד כמה זמן לדבר.
כשהשעה התקרבה לשעת בוקר שבה אנשים נורמליים קמים הלכנו למעלה להתלבש ולהתכונן ליום שמחכה לנו.

בבקשה. סלחו לי על העלילה הגרועה הזאת. עוד מעט הכל הולך להשתנות.
"אני נפתח סוף" סניץ'. ככה אצלי גם הסיפור