פייפר התעוררה ראשונה , היא הניחה שאין למה למהר למה שנראה כמו הסוף של כולם אז היא הסתובבה באזור , תוך דקות היא גילה את גופותיהם של פרסי וניקו שהיו שרועים אחד על השני , הם וכך מה שסביבם היו מגואלים בדם , לצידם נחה סכין בודדה , שחורה מרוב דם קרוש , מבלי משים היא שחררה צווחה עם כל תכולת האוויר שנח לה בריאות , הצווחה הדהדה למרחקים כולם קפצו בבהלה , תפסן נשק ורצו אליה , כולם נעצרו והשתנקו כשראו את המחזה המזעזע , איתי התכופף ובדק להם דופק , כמו שציפה הדופק לא היה בנמצא , פייפר התחיחה לבכות , השאר הרכינו ראש , הם לא ציפו שהצווחה של פייפר תעיר גם כמה אורחים לא רצויים , מכיוון המוצב נשמע קול * פאק * עיניהם של החיילים נפערו , איתי צעק " יציאה תשכבו ! " החיילים נשכבו והחצויים מיהרו לעשות כמותם , זיצלאווי קפץ על ריינה וסוכך עליה בגופו , משמעותו של הקול התגלתה מיד , במרחק 20 מטרים מהם ניטחה בחוזקה באדמה פצצת מרגמה ורסיסה עפו לאחריה נחתה עוד אחת , כולם ניסו להתחפר באדמה כמו שיותר כאילו שזה יעזור להם במקרה של נפילה , עוד * פאק * ואז פיצוץ עז , הצמחיה מסביבם החלה לבעור , * פאק כמה שניות , ופיצוץ , רגעי האימה הץמשכו עוד ועוד , לאט לאט הפיצוצים התקרבו אליהם , עד שהחלו פיצוצים במרחק 5 מטר , ואז הוא נפל , פיצוץ במרחק 2 מטר , הרסיסים החלו במסעם הקצר לכיוון חבורת הלוחמים שמנסה נואשות לא להפגע , הכי קרוב חוטף הכל , מי יהיה חסר המזל ? הרסיסים טסים במהירות , אפשר כבר לשמוע את השריקה שלהם כשהם חותכים את האוויר , אז הנעיצה שלהם בבשר , את ריסוק העתמות , את זעקת הכאב ואת קריאת ה " נפגעתי ! נפגעתי ! " של אושרי , היד שלו שמשה כמגן לכולם , היד רוטשה , התרסקה ! איתי זחל אליו , וכפעילות על אוטומט שם לו חוסם עורקים , חבש את הפצעים והזריק לו מורפיום , כשסיים והניח את אושרי בצד , נאנק מכאב , " חייבים לנטרל את הפיצוצים , אנחנו חייבים להסתער ! אין לנו גיבוי של צלף אז זה יהיה אפילו קשה יותר ! " , באותו זמן הראש של זיתלאווי התעסק במשהו אחר לגמרי , ההבטחה שלו , הוא הבטיח להרוג את אושרי אם הוא יפצע , הוא הסתכל עמוק בעיניו הדומעות של אושרי , אושרי הסתכל עליו במבט מתחנן של " שים קץ לסבל שלי ! " , זיתלאווי הכניס את קת הרובה לשקע הכתף , ידו החזיקה חזק בידית האחיזה , האצבע מונחת על ההדק , יד שניה לופתת בחוזקה את ידית ההסתערות , הוא מסתכל דרך הכוונת האופטית מזיז את הנקודה האדומה שבמרכז הכוונת אל המצח, אושרי במרחק אפס , אין שום בעיה לפגוע איפה שהוא רוצה , כדור אחד ואושרי גמור , הוא לא יסבול יותר , הוא עוצר את הנשימה , האצבע רועדת על ההדק , הוא מכוון , הנה עוד שניה זה נגמר, נשימה עמוקה, מילות פרידה אחרונות עוברות לו בראש ולעבודה... לא! הוא לא מסוגל אושרי הוא חבר , החבר הכי טוב שלו , איך יעשה לו את זה ? המון אנשים השתקמו מפציעות , למה לו למנוע את האופציה לאושרי ? , לא הוא לא עשה את זה , " אני מצטער " הוא לחש לאושרי " תיהיה חזק , אתה הבן זונה הכי גבר שאני מכיר " , הוא התיצב ליד אושרי , מוכן להסתערות , איתי נתן את האות , הם הסתערו בחיפוי המקלעים , הם הגיעו לפתח התעלה הראשונה , היא הייתה בגובה מותן וברוחב אדם אחד , הם התכופפו , ממולם היה בונקר עם חרך ירי צר , 3 קנים בצבצו , איתי שעמד בראש השיירה , ראה את המוות מול העיניים , אך לשניה שמע קול שריקה מעליו והבונקר התפוצץ הוא הביט אחורה וראה את ליאו עם מטול הרימונים שלו הם המשיכו , פניה , הוא הביט מהעין וראה 2 אנשים בכריעה , הם ירו לכיוונו , הוא צלל בחזרה אל מעבר לפניה חיכה כמה שניות , הוא החליט להביט שוב ולנסות לירות , זה ענין של מהירות , מי שיותר מהיר יוצאחי . הוא הביט עם הרובה וירה בו במקום מספק יריות חצויי האויב נפגעו וקרסו , הם המשיכו להתקדם בפניה , בקירות היו כמה שקעים סמן הסתם שימשו את חיילי האויב לתפיסת מחסה בעת קרב , למה מי שאיתי ירה בהם לא השתמשו בזה ? אולי היו בטוחים שהם יהיו מהירים ממנו , כנראה לא נדע , באותו רגע אש רובים ומקלעים נפתחה לכיוונם , כדורם שרקו מסביבם , כולם צללו אל השקעים , היריות הגיעו מבונקר נוסף עם חרך ירי ארוך , הם התחילו לראות לכיוון , " ואלדס ! תירה ! " איתי פקד , " נגמרה לי התחמושת ! אין לי רימונים ! " הוא צעק , " שיט " איתי מלמל , הם החלו לירות ללא מטרה לכיוון הבונקר , ואז במעשה גבורה הירואי ארז קם מהשקע הבטוח שלו ורץ תחת אש אל הבונקר , חצויי האויב לא הבינו לרגע מה קרה ולא כיוונו לכיוונו טוב , ארז נשרט הרבה מכדורים אבל הכל חתכים שטחיים , הוא שלף רימון מהאפוד , הוציא את הנצרה ושלשל רימון לתוך הבונקר , 1 , 2 , 3 , 4 צעקות בהלה , פיצוץ , הבונקר השתתק , טפיחות על השכם של ארז , הם פנו , מולם הם ראו 2 פניות ל 2 כיוונים , איתי סימן לארז להתקדם איתו , איתי נצמד לשמאל וארז לימין , הם כיוונו את הרובים לכיוונים הנגדיים ( כדי שהם יוכלו לתקוף לכיוון שהם מסתכלים אבל לא יוכלו להתקף מאחורה כי יש קיר ) , ארז ראה קבוצת אנשים דרוכים , הוא העביר במהירות את הנצרה לאוטומט ושחרר צרור ארוך שקטל את כולם , איתי לעומתו ראה בונקר נוסף , המרחק היה 3 מטרים , אם יצא וינסה לזרוק רימון לבפנים הוא לבטח יהרג , אבל יש סיכוי קטן , קטן עד בלתי אפשרי שהוא יצליח להשחיל רימון , זה אמנם יעחו לו בחייו אך כל השאר ינצלו הוא הביט אל השמש , זו אולי הפעם האחרונה שהוא יסתכל עליה , הוא חשב מחשבות אחרונות והגיע להחלטה . לא הוא לא נורמלי , איך הוא לא ראה את זה קודם , לימדו אותו בקורס קצינים לחשוב מחוץ לקופסא אבל הוא פספס את הנקודה , אמנם מתוך התעלה הוא יהרג אך אם יצא החוצה סיכוייו לשרוד גבוהים בהרבה , ולכן סימן לכולם להיות בשקט , חזר כמה מטרים אחורה וטיפס מעל לחומת האבן , התעלה במקום הזה הייתה שקועה באדמה וכך גם הבונקר , אך גג הבטון שלו היה גלוי , הוא זחל בשקט מופתי עד לשפת גג הבונקר , ומלמעלה כשהוא נסתר מהעין הוא שלשל רימון דרך חרך הירי , 4 שניות , פיצוץ , הבונקר היחיד שנשאר , מסתבר , ניסה לירות לכיוונו אך פספס , הוא קפץ בחזרה לתעלה , הוא דיווח לכולם שכשהיה למעלה ראה שבפניה הברה יש עוד בונקר אחד ומשם ממשיכים לבנין הגדול , " אז הם ראו אותך , אז הם ממש מוכנים , ברגע שנפנה כולנו גמורים " אמרה קלאריס , כולם הנהנו , לאף אחד לא היה רעיון , " חכו שניה " היא אמרה ורצה אחורה בתעלה , תוך דקה היא חזרה כשהיא סוחבת גופה , " מגן אנושי " היא הסבירה , היא השאירה אותם עם מבטים מבולבלים ורצה קדימה , החיילים שבבונקר ירו , הקליעים ננעצו בבשר הגופה שקלאריס החזיק , היא החדירה את קנה המאג שלה לתוך הבונקר וירתה לכך הכיוונים , היא הסתכלה לבפנים וראתה רק גופות , היא צעקה לכולם לבוא , " יש לך בעיות " הכריז זיו , היא הנהנה בהסכמה , הם ראו במרחק כמה מטרים את הפניה שמובילה אל הבנין , היריות לכיוונם כבר התחילו אך הם השתופפו בתעלה והיו יחסית מוגנים , ואז הגיעו הרימונים , מספר רימוני רסס נזרקו לתוך התעלות , הם החלו להעיף אותם החוצה , מזווית ניצב עוד רימון , לא אמור להשאר עוד הרבה זמן עד שיתפוצץ , זיו היה היחיד שראה אותו ממרחק , הוא ראה את המנוף נופל , שמע את רעש הנקישה שלפני הפיצוץ , הוא רץ , קפץ ונשכב מעל הרימון כשהרימון מונח לו מתחת לבטן , באותו רגע חומר הנפץ התפוצץ , והרסיסים קרעו לזיו המסכן אצ כל האיברים החיוניים , חור נפער בגופו מהבטן לגב , קצוות מעיים התנופפו מעל גופו , חלקי כליות , קרעי ריאות , פיסות מהלב ושלל איברים פנימיים שכבר לא לא היו במקומם , וזיו שכב ללא תזוזה , בפנים חסרות הבעה , כל מי שמסביב לא נכנס לשוק , זה מה שהדאיג אותם , הם התרגלו כל כך למוות , זיו הוא עוד אחד ברשימה אינסופית של גיבורים , איתי הודיע בקשר שמי שמפנה את אושרי הפצוע שיפנה גם את זיו , הוא כרע לידו , ועצם לו את העיניים , לנצח. זיתלאווי הציץ מעבר לשפת התעלה , הוא ראה את החצויים שיורים מהחלונות , הוא ירה ירייה בודדת לעבר חלון , החצוי שירה משם נפגע ונפל מהחלון , נמרח בקול מחליא על האספלט שכיסה את הרחבה שממול הבנין , התסריט חזר על עצמו , שאר הלוחמים שאיתו הצטרפו וירו לחלונות , באיזשהו שלב " נגמרו " החיילים שהגיעו לחלונות , כנראה הבינו שהם גלויים הרבה יותר מאשר לוחמים שכל גופם שקעו בתעלה מלבד מצח ועיניים וקנה של רובה , החצויים יצאו מהתעלה ורצו אל הדלת , הבנין היה חלול כולו , בגובה של כל קומה היה מעין מדף בטון באורך 3 מטרים שהווה קומה , והקיף את קירות הבנין , מדרגות קישרו בין קומה לקומה , בקומות היו חצויי אויב שירו , לכיוונם , ערימות שקי חול רבים היוו עמדות הייתה כזאת גם צמודה לכניסה והלוחמים צללו אליה , הם החלו לירות , האויב יורה ברובים ומקלעים והם יורים בחזרה , " תחפו עלי " הכריז איתי ורץ קדימה , כל שאר החיילים יראו אל כל הכיוונים , היחידים שירו לכיוונו היו אלו שעמדו על מדף הבטון שמעל הכניסה , אך איתי היה זריז , הוא רץ בזגזג מה שהקשה על הפגיעה בו , לבסוף השתחל אל הקומה הראשונה וצלל אל העמדה הראשונה , מקלען ו1 חיילים היו שם , איתי שלף סכין קומנדו , הוא דקר בעורף את החייל הקרוב תוך כדי ירייה בזה שלצידו , המקלען הסתובב וזכה לדקירה במרכז המצח , זיתלאווי , פרנק , פייפר , וליאו רצו אליו , קלאריס , ארז , וריינה חיפו , הפעם איתי יכל לחפות גם על הקומות שמעל הדלת עם מקלע M2 Browning ( בראונינג ) , הם הגיעו , הם התקדמו בקומה וכבשו 2 עמדות נוספות , החצויים המחפים רצו גם כן והגיעו לקומה הראשונה , הפעם כולם שילבו כוחות ותקפו את שאר העמדות , יתרונם המספרי עמד לצידם ( מפני שבכל עמדה היו רק 3 - 5 אנשים ) , זיתלאווי הגיע למדרגות , עלה כמה , ירד לכריעה וכיוון לקומה כחיפוי למי שעולה , ארז עלה אחריו , הוא עשה אותו דבר רק כמה מדרגות יותר למעלה , השאר עלו בהליכה אחורה , עם הפנים כלפי הקומה , כדי שלא ירו להם בגב , קלאריס עלתה עם הפנים קדימה כדי לוודא שגם משם לא מגיעים אנשים , 3 חיילים רצו אל המדרגות וניסו לירות בקלאריס , היא רססה לכיוונם והם נהדפו אחורה נטולי רוח חיים , כולם עלו , העמדות שהיו באזור היו ריקות , חצויי האויב התרכזו בעמדה שמולם , הם פתחו באש , החצויים הסתתרו ב 3 עמדות קרובות , כל אחד יורה לכיוון השני אך כולם מוסתרים טוב מדי , הכרעה לא מושגת , איתי מסמן לארז וזיתלאווי לבוא אחריו , הם מתקדמים בזחילה ובשקט מופתי לאורך מדף הבטון לכיוון הצד השני , החצויים מהמחנה יורים בלי הפסקה ואף אחד לא מעלה בדעתו ש 3 לוחמים עזבו את העמדות הם עברו את הפניה האחרונה הם ראו את החצויים יורים בלי לשים לב שהם לידם , " אל האויב אש ! " מכריז איתי ושלושתם קמים ויורים ללא רחם על כולם , כלל החצויים נהרגים תוך שניות , " קומה שניה מטוהרת ! תגיעו לכאן ! " איתי מורה לחצויים , הם מגיעים בריצה , פרנק מזהה ארגזי תחמושת , כולם משלימים את החוסרים ועולים במדרגות כמו שעלו לקומה שניה , איך שכף רגלה של קלאריס דורכת בקומה השלישית נפתחת עליה אש מעמדת המקלע , הם כבר ציפו להם , קלאריס נשכבה על הרצפה וזחלה אל פיר המדרגות , היא שלפה רימון הוציאה לו את הנצרה ספרה 1 , 2 , 3 וזרקה , השניה הרביעית קרתה בדרך אל העמדה כמו שהיא תכננה , הרימון התפוצץ באוויר והרסיסים עפו אל 360 המעלות שסביבו והחיילים נהרגו , מלבד אחד שנפצע קשה וחרחר בקול , כולם עלו למעלה , קלאריס בצעה בפצוע וידוי הריגה על ידי כדור למרכז הגולגולת , ליאו ירה רימון על העמדה הרחוקה מהם , היא השתתקה , החיילים התקדמו לכיוון ימין בזחילה תוך כדי אש רתק לעמדות , חצויי האויב לא יכלו לקום והם הסתתרו מאחורה שקי החול הבטוחים עד שהחצויים ולוחמי הסיירת הגיעו אליהם , הם הבינו שהם לידם רק מאוחר מדי , כשקליעי עופרת חדרו לגופם וגרמו לכאב חד בל יתואר , הקומה כולה טוהרה , הם פנו אל המדרגות אל הקומה הרביעית אך מהר שמו לב לתנועה מהמדרגות שורת אנשים ירדה משם , נשקם לא היה עליהם וידיהם היו מונפות ומונחות מאחורי הראש , הם נכנעים , כולם כוונו אליהם את הנשק , איתי סימן לקלאריס ללכת לקשור אותם , היא בעטה לאחד ברגליים , הוא נפל והיא קשרה אותו , נוהל דומה התרחש גם על שאר השבויים , כולם עמדו סביבם , כועסים , איתי הסתכל לחניכים ולחיילים בעיניים , הוא ראה את הרצון לנקום , הוא הבין שנקמה תעשה להם טוב , זה בניגוד לנהלים , אבל מי ידע , גם הוא , למרות שלא יודה בזה לעולם רצה לנקום על מות חייליו , " תעשו בהם מה שאתם חושבים " הוא הורה , " אתה מתכוון ממש ? " שאלה קלאריס , " כטוב בעיניכם " הוא הנהן , הוא הספיק לראות את ריינה וזיתלאווי גוררים אחד מהם אל שפת מדף הבטון , את קלאריס מצמידה את קנה המאג שלה אל מפשעה של חצוי אויב ואת פייפר מצמידה את הפגיון שלה אל העורק הראשי של אחד מהם , הם ירד במדרגות , הוא לא רצה לקחת חלק בטבח , אך מספר שניות אחריי שסובב את הראש שמע צווחות איימים , הוא יכל רק לשער איך הם מתקרנפים על השבויים , הוא לא הצטער על ההחלטה , גם לא ששבוי עבר לידו , באוויר , בדרך למטה .
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
