סולאנג'לו- סיפור שונה

פרק תשיעי

'ניקו'

אני התעוררתי בבוקר בבגדים של אתמול.

קמתי מהמיטה והלכתי לבדוק מה השעה והופתעתי לגלות שהשעה היא 11 בצהריים וואו אני הייתי בהנגאובר. אחרי שסיימתי לעשות את כל ההתארגנות הרגילה של הבוקר ויצאתי לבחוץ.

כשיצאתי מהביתן ראיתי שכולם התקהלו במקום אחד אז אני מן הסתם הלכתי אליו לראות מה זה

וכשראיתי מה זה אני הייתי בשוק, מה שכולם ראו היה ילד שאני משער שהילד היה בגיל 12 והיה  על ידו שלדים אשכרה שלדים והקטע שהוא הצליח לשלוט בהם וברגע שהבנתי את זה אני הייתי בשוק כי זה אומר שיש לי אח למחצה חדש חוץ מביאנקה אחותי שמתה אבל אני לא ממש רוצה לחשוב עליה ממש כי אני יחסית שמח עכשיו ואני לא רוצה להתעצב. 

כשכל החניכים ראו אותי הם פשוט פינו לי דרך ישירה אליו. 

כשהתקרבתי אליו ראיתי לידו את כירון שהסתכל עליי עם שמחה בעניים ואמר לי "ניקו תכיר, זה האח החדש שלך אז תתחיל לארגן לו מקום בביתן האדס, ברור!?" ועניתי המשכתי להסתכל קצת על הילד ואז הנהנתי לכירון והלכתי במסע צללים לביתן שלי.

כשהגעתי לחדרי לא היה לי הרבה מה לסדר כי בכל זאת לא היה לי הרבה חפצים.

אני הזזתי טיפה את המיטה ממש קצת כי בכל זאת זה ביתן אחד שמתאים לחמש עשרה איש וכרגע רק אני הייתי בו.

בעיקרון אני סיימתי לסדר את החדר אז עשיתי מסע צללים לחדר של כירון, וכשהגעתי הייתי ליד אחי למחצה וכנראה הוא לא רגיל לזה שפתאום יש מישהו לידו כמעט כמו כל חצוי במחנה.

כנראה שהוא נבהל קצת יותר מדי כי הוא פשוט קיפץ במקום ונפל עם הכיסא אחורה.

כמובן שעזרתי לו לקום כי יש לי לב למי ולמי שלא מאמין אני איתכם אין לי מושג איך לעזעזל יש לי לב תאשימו בזה את וויל.

אחרי שעזרתי לו לקום כירון אמר לי" ניקו, קח את אחיך ותראה לו את הביתן שלכם, בסדר?" ואני הנהנתי לו ושאלתי את אחי" אתה יודע לעשות מסע צללים?" והוא הנהן לשלילה אז אמרתי" אז בוא, הולכים ברגל"

הוא הנהן והלך אחרי. במהלך ההליכה לביתן ניסיתי להתחבר אליו קצת ולברר עליו כל מיני פרטים 

אז שאלתי אותו" מה השם שלך?" והוא ענה לי בקול חלש"סם" וניסיתי לדעת עליו עוד טיפה אז שאלתי אותו

"אתה יתום?" והוא הנהן לי בראש כבד ולא ואני פשוט נזכרתי בי ונשבעתי שלעולם לא אתן לעוד ילד לחוות את אותו סבל שאני עברתי ובמיוחד לא את אחי. 

 ואני התכופפתי אליו והסתכלתי לו בפנים" אני יתום גם, אל תדאג בכל מקרה שתצטרך מישהו לדבר איתו תקרא לי אני אשמח בסדר" והוא ענה לי" כן" עם חיוך קטן על השפתיים ואני פשוט חייכתי גם אני אפילו לא יודע  איך אבל אני יודע שזה בזכותו.

אנחנו הלכנו בשקט אבל לא מביך בשקט מרגיע.

בדרך סם פתאום שאל אותי" ניקו, יש לך חברה" ואני פשוט צחקתי ואמרתי לו"   לא  חברה, חבר" 

ואז הוא הסמיק מעט לרגע ואמר לי" אה, סליחה ותגיד אני אראה אותו מתישהו?" ואני עניתי לו" ללא ספק כן" 

וראיתי אומר בשקט"יש"  עכשיו הגענו לבקתה שלנו ואני פתחתי לו והראתי לו את החדר.

ואז הוא קפץ על המיטה שלי. ברגע שהוא ראה  ספר שלי עם סימנייה בתוכה הוא אמר לי"גם אני קורא ספרים, החברים שלי בבית היתומים היו קוראים לי 'תולעת ספרים' וכמובן שאני לוקח את זה כממחאה מכיוון שזה אומר שאני יותר חכם מהאחרים אז בקיצר מה אתה קורא עכשיו?" ואני באתי לענות לו אבל פתאום הדלת נפתחה וכל השבעה וויל באו לבפנים מהר וכולם שאלו אותי האם ראיתי את אחי ואז  כשהם הרימו מבט הם ראו אותו וג'ייסון חיבק אותי ואמר לי מזל טוב ופתאום בלי שום הכנה סם שאל אותי בקול רם"זה החבר שלך?" כולם צחקו חוץ מוויל שהיה נראה מעצם המחשבה על זה ואני עניתי לו" לא, זה החבר שלי וויל" והצבעתי על וויל שהיה נראה פתאום קצת נבוך ואז סם בא אליו קרוב ואמר לו" תיזהר איתו זה אח שלי אתה שומע!" וויל מיד הנהן וכולם צחקו חוץ מוויל כמובן.

ואחרי זה סתם דיברנו כולנו איתו ואז הגיע הזמן לארוחת הערב הראשונה של סם.