סולאנג'לו- סיפור שונה

פרק שני

בדרך שלי ושל וויל לקרחת היער נתקלנו במינוטאור שאכשהו פרץ את ההגנה הקסומה. כמובן ששנינו מסתובבים עם הנשקים שלנו:חרב,חץ וקשת. הוצאנו אותם מהר וראינו שהמינוטאור ישן עכשיו אז החלטנו שפשוט ננסה לעבור לידיו בלי שהוא ישים לב. וויל הלך לפניי כשהוא אחז בידי כנראה שהוא פחד קצת וכשהגיע תורי ללכת אני והמזל הגרוע שלי דפקנו את זה ודרכתי על מקל וזה עשה רעש ופתאום המינוטאור קם מהר מאוד ותפס אותי ברגל. אני הצלחתי לדקור אותו בבטן ואז הוא פשוט זרק אותי בחוזקה ואני שברתי כמה עצים באוויר מהעוצמה שהוא זרק אותי. וויל בינתיים ירה עליו בחץ וקשת שלו ופגע בו כמה פעמים ביד בבטן ובשני הרגליים. בינתיים בכוחות האחרונים שלי עשיתי מסע צללים והגעתי חזרה לוויל ןדקרתי בראש את המינוטאור והוא מת, ואז התעלפתי ישר על הזרועות החסונות של וויל.
כשהתעוררתי אני הייתי על מקום שהוא די מוכר לי, ניחשתם נכון המקום הוא המיטה הלבנה והגבוהה של בית החולים שלידי
נמצא לא אחר מאשר וויל. שאלתי "למה אני פה?" וויל ענה "אתה איבדת את הזיכרון אחרי שהרגת את המינוטאור" אז לקח לי רגע להקל ואז הזיכרון חזר אליי. "איך הגעתי לכאן?" "לקחתי אותך על הידיים שלי,למה?" עניתי לו "כלום, אני יכול ללכת?" והוא ענה את התשובה הצפויה "לא, אבל אתה גם לא יכול לעמוד בכללי זה אומר או כיסא גלגלים או להישאר במיטה" אני הייתי חייב לבדוק משהו אז אמרתי לו "אתה יכול לחרוג מהכללים ולסחוב אותי, בבקשה" הוא חייך ונתן לי נשיקה בלחי. ואמר "בשבילך תמיד אחרוג מהכללים" והחלטתי להודות לו אז התקרבתי אליו עם הראש והוא התקדם קצת ואז זה פשוט קרה מעצמו והתנשקנו והשפתיים שלו היו כל כך חמות ונעימות ואז פשוט נשענתי עליו את הראש.