המשוררת.

לא בא לי.

אני לא התכוונתי לשיר בצורה אובדנית. התכוונתי ברגש, למשל: לא רוצה לגעת פרושו לא רוצה להרגיש קשר חזק וכדומה.
---
לא רוצה לדבר,
גם ככה זה לא עוזר,
לא רוצה לספר
רוצה בשקט שלי להתחפר.
אבל אם לא אדבר, ורק אשתוק
שום סוד או סיפור מפי לא יחמוק.
לא רוצה לראות.
כי הכל פשוט שטויות,
לעצום את העניים לעד
ולהשאר לבד.
אבל אם לא אראה כלום
לא אראה גם יופי עלום.
ואותי ממטר לא יראו
וכל הבעיות לא ישמרו.
לא רוצה לשמוע, על דא ודא
הכל זה חרא בחיים, זה עובדה.
יותר מידי רעש והמוניות
לא מוצאת בזה שום חיות.
אבל אם לא אשמע גם לי לא יקשיבו
ועל דעותי בזילזול יגיבו,
ואם לא אשמע גם לא אשים לב
שאולי אי פעם משהו ינסה להתחשב.

לא רוצה לדבר, לשמוע, לראות
מי אמר לכם שבא לי בכלל לחיות?
אבל אם לא ארגיש אז זה היגמר
ואז לא היה שום צורך בעולמינו להשאר.
אז אין ברירה, אין שום בחירה,
כי כל מה שירצה לעשות זה בעצם עבירה.

לא בא לי ללכת, לא בא לי לצעוד
לא בא לי להמשיך בחיים האלה עוד
אך אם לא אמשיך ואעמוד לי בדום
אקבל משפט מול היושב במרום.
לא בא לי לגעת
לא בא לי לדעת.
בעולם הזה לא לי לחוש
יש לי פה סיכוי קלוש.
בלי ידים, מנותקת,
על גבי הרוח שורקת
אך היא אותי כמעט ובטוח שתפיל
ואמות בתוכי אם אין יד שאותי תציל.
לא בא לי לנשום
על חיים אחרים כל היום לחלום.
לא בא לי להריח את הסבל
מציץ מין הצד כמו פח זבל.
אבל אם לא אנשום
אנשים יחשבו כי נגמר אצלי יום,
ממני התעלמו לחלוטין
כדי את חשיבות הדבר להקטין.

לא בא לי ללכת, לגעת, לנשום
אולי החיים האלה יגמרו לי היום?
אבל אם לא ארגיש אז זה היגמר
ואז לא היה שום צורך בעולמינו להשאר.
אז אין ברירה, אין שום בחירה,
כי כל מה שירצה לעשות זה בעצם עבירה

אבל מה אני רוצה, מה לי מתחשק?
לא רוצה רק בחיים לשחק
בא לי להרגיש, בא לי לב
בא לי אושר שמתגנב.
סתם ככה, באמצע היום
בלי שום סיבה, ככה פתאום.
אבל שהיה נצחי
אבל שהיה הכי.

מתחשק לי נצח, פתאום ואושר
אבל הכי הרבה, בלי עוצר.
כי אם לא ארגיש אז זה היגמר
ואז לא היה שום צורך בעולמינו להשאר.
אז אין ברירה, אין שום בחירה,
כי כל מה שירצה לעשות זה בעצם עבירה.
--
נ

.ב.- אני יודעת שלא כתבתי את זה בכל השירים שלי אבל תקף גם עליהם.

©אסתר חלמיש.
תודה.