והנה הוא שוב, אדם עם גלימה שעולה על ראשו, מבנה גוף מוצק ונשימה עמוקה, אי אפשר לזהות אותו מכיוון שהוא עומד בצורה שבה השמש מסתירה את פניו. "את חייבת להשתמש בה כדי להתחזק!" הוא נוהם כלפי ג'וליס, בקול שנשמע מאוד מוכר.
"את חייבת להתעורר!" נהם רוד לג'וליס,
ג'וליס מתעוררת בהפתעה, "ישנת חזק הא?" צחקק ג'ק.
הם התארגנו בזריזות, אכלו ושתו בחטף ומהר המשיכו כלפי מעבר הגבול הבא. ג'וליס לא יכלה להוציא את החלום המוזר מראשה, היא נראתה מוטרדת כל הדרך, "מה קרה?" שאל ג'ק, "אני חושבת שאני ננטשת" אמרה ג'וליס,
"זה די הגיוני, הרי אביך גם כן ננטש... אבל זה די מוזר, הרי אמורה להיות לך עין כסופה..", "אני יודעת, אבל משהו בי מרגיש ככה" אמרה ג'וליס והמשיכה לצעוד בשתיקה
בירסדורף הלך במהירות באולם הכספות של הקרטל כשאותו מוביל אחד מהמכשפים הזוטרים לכיוון הכספת בה שמורה את הזודור וכעת גם אבן הג'וליס, פניו כאילו איבדו כל סימן של שמחה שהיו בהן כשמצא את האבן הקסומה.
הוא החליט למצוא פתרון לחידת השרשרת המסתורית שמצא בתקיפה על בניין הקרטל.
"הגענו!" הכריז המכשף הצעיר, "אבל אני לא יכול לפתוח את הדלת, אני לא בסמכות הזו, רק אתה עם כישוף הזיהוי שלך תוכל לפתוח את הדלת..." כישוף זיהוי היה ייחודי לכל אדם שנולד עם יכולות כישוף והוא היווה חלק מגופו של מכשף כמו טביעת האצבע הייחודית לכל אדם.
מכשף העל נופף בידו כלפי טבעת שהייתה מולחמת על דלת הכספת ושימשה לזיהוי כשפים ופיענוחם. הדלת נפתחה בפני המכשף וחשפה בפניו שתי תיבות עץ קטנות שהיו מונחות על מדף פלדה צר, "הגיע הזמן לבחון כמה תאוריות" אמר המכשף, שלף את שתי התיבות והקיף אותן בכישוף מגן שנועד להגן על האבנים בזמן שהוא ילך איתן לכיוון המעבדה הפרטית שלו, "תודיע לממונים עלייך שהאבנים נמצאות אצלי בימים הקרובים",
המכשף הזוטר הנהן בזריזות ושלח כישוף נעילה לדלת הכספת הכבדה.
המכשף זימן רוח שאול שתישא אותו לכיוון המעבדה שלו, רוחות שאול היו רוחות אוויר רגילות מלבד זה שהן היו מלאות ביצורים מבחילים שלאחר שמתו נשלחו נשמותיהם לשרת את הרוח ובכך לכפר על מעשיהם הרעים בחייהם, לפעמים היצורים אהבו לשטות באלו שנישאו על ידיהם ולהוביל אותם למקומות אחרים לכן נדרשה שליטה ואימון ברכיבה על רוח שאול.
המכשף הגיע בזריזות אל המעבדה ולא המתין אף לא רגע אחד, הוא שלף את אבן הזודור מהתיבה כשהוא נזהר לעשות זאת רק בעזרת כישוף ובלי יצירת מגע פיזי עם האבן מחשש שהיא תפגע בו. האבן שלחה אליו גיצים זועמים ככל שהוא קירב אותה כלפי השרשרת שהייתה תלוייה על הקיר, לאחר שהוביל את האבן למרחק זעום מהשרשרת הוא החל להרגיש התנגדות מצד האבן ולפתע מתוך התיבה השניה פרצה אבן הג'וליס והסיטה את האבן האדומה ותפסה את מקומה בתוך החלק שהיה אמור להיות תפוס על ידי אבן חן בתוך השרשרת, אבן הזודור לפתע קיבלה חיים ויצאה מכוח השליטה של המכשף וכאילו היא אינה מרוצה ריחפה מול אבן הג'וליס באוויר כששתי האבנים שולחות קרני אנרגיה אחת לשניה בזעם כאילו אומרות:
-"תפסת את מקומי!"
-"נכון, אבל אני אמורה להיות כאן לעומתך!"
המכשף הנדהם מגודל המחזה התקרב אל שתי האבנים, הוא ניסה לאחוז בשרשרת בידיו אך שתי האבנים שלחו אליו קרניים קטלניות שעילפו אותו במקום.
"אני די בטוח שלא נספיק להגיע אל הגבול השלישי היום" התריע בן, "זה נכון, אבל יש פה כפר נוודים באיזור" הכריז רוד. "הגיע אולי הזמן שתגלי את הכוחות שלך אם את באמת ננטשת" אמר ג'ק לג'וליס, "אני לא יודעת איך... אני חושבת שאני צריכה איזה שהוא מדריך או משהו כזה" תהתה ג'וליס. הם צעדו עד לצאת הכוכבים ואז הגיעו לכפר הנוודים המדובר.
ג'וליס וג'ק פרקו את משאם וצעדו ברחבי המחנה בניסיון למצוא מקום שבו יוכלו לעורר את כוחותיה הנסתרים של ג'וליס, הם מצאו שטח רחב ידיים בקצה המחנה שבו נמצאו מספר אוהלים נטושים.
- "תנסי לשרוף אותם!" הציע ג'ק בקול נלהב
- "אני לא חושבת שזה עובד ככה"
- "נו באמת? אז מה כל העניין שווה אם אין דברים שנשרפים?"
ג'וליס נאנחה בייאוש ועצמה את עינייה בניסיון להתרכז, היא הרגישה מעין עיקצוץ בחזה וראתה בעייניה הסגורות מעין אורות צבעוניים, התחושה נעלמה באותה מהירות בה הופיעה וכך גם האורות.
ג'וליס התייאשה והציעה לחזור לרוד ובן, הם צעדו בשקט בזמן שג'וליס תוהה על כוחותיה ויעודה.
בירסדורף התעורר בבהלה, החזיון שראה בעילפונו לא היה נראה כמו שום דבר שראה בחייו...
YOU ARE READING
האדמה האחרונה
Fantasyג'וליס מאסה בחיי הפחד תחת הקרטל, ולכן מחליטה לברוח משטח הקרטל אל עבר מקום אחר, בדרכה היא מבינה שהיא נועדה למשהו קצת יותר גדול מחיי נוודות. הזכויות שמורות לי. כל פרק נכתב לפי המחשבה שלי באותו רגע.
