*נקודת מבט גימין*
לאחר כמה זמן שבהינו אחד בשני, קוקי נרדם ואני המשכתי לבהות בו ופרצוף הארנבי שלו, נהייתי עייף והנחתי את הראש שלי על החזה שלו ונרדמתי.
למחרת
התעוררתי ולא ראיתי את גאנגקוק במיטה ונבהלתי, קמתי מהר למטבח וראיתי קוקי מבשל ונאנחתי קלות. "אה אתה פה" חייכתי והוא חייך גם. "בוקר טוב בייב" הוא אמר לי והחזיק במותניים וקירב את פניו אליי וקירבתי את ראשי. "עוד לא ציחצחתי שיניים" אמרתי בפרצוף תמים. "לא אכפת לי" הוא נישק אותי ונישקתי אותו חזרה והוא הושיב אותי על השיש שליד הכיור ושנינו חייכנו. "מה אתה מבשל? " שאלתי. "פנקייקים" הוא ציחקק וחייכתי. "אפשר לעזור לך לבשל?" שאלתי בטון חמוד והוא הינהן, הוא הוריד אותי מהשיש והתחלתי להכין את הדלילה והוא חיבק אותי מאחורה מהמותניים והסמקתי קשות. "קוקי לגביי טאהיונג, מה איתו? " ששאלתי הרגשתי שידיו יורדות ממני והסתכל אליי וראיתי אותו במבט שואל. "למה אתה שואל? " הוא שאל אותי בטון רציני. "אני רוצה לדעת" אמרתי לו קצת בטון נמוך ודואג. "אתה יודע 'אתה לא חיב להיות איתי אם אתה לא רוצה" הוא התרחק ממני. "אני רוצה מה זה קשור?" נלחצתי ופחדתי שהוא יפרד ממני. "מה אתה שואל לשלומו? הוא לא מעניין אותנו" הוא צעק עליי והתפרצתי עליו בחוצפה. "אני לא רע כמוך! אתה פשוט אגואיסט אני לא, לי אכפת מאנשים! " צעקתי והוא פשוט יצא מהבית ואני לא ידעתי מה לעשות ויצאתי אחריו. "קוקי לא התכוונתי, באמת" לא הספקתי לדבר והוא נכנס לדירה שלו ואני נשענתי על הדלת שלו.
*נקודת מבט גאנגקוק*
הלכתי לחדר שלי וישבתי על המיטה, זה אומר שנפרדנו? אני באמת אגואיסט מכל דבר אני עושה דרמה. נמאס לי לריב איתו.
*נקודת מבט גימין*
התייאשתי וחזרתי לבית שלי, נעלתי את הדלת כניסה והלכתי לחדר ונרדמתי, באמצע השינה שלי אני מריח ריח שרוף ושפתחתי את העיניים קלטתי שהבית שלי נשרף, כנראה שגאנגקוק לא סגר את הגז. "אעעעעעע, הצילו!!!! " צעקתי לעזרה וכבר כל החדר שלי באש, אני עומד על המיטה בתקווה שהאש לא תתפשט בכל מקום. "גאנגקוק!!!! הצילו! הבית שלי נשרף!!!!! " הרגשתי שהאש עולה לי על המצעים ורע דתי והתחלתי לבכות לא היה לי איפה לעמוד. "גאנגקוק! " שמעתי דיבורים מעבר לבית שלי, כנראה שהשכנים הגיעו לפה ושמעו אותי. "תעזרו לי!!" צעקתי ושמעתי בעיטות.
*נקודת מבט גאנגקוק*
שמעתי צעקות מהבית של גימין ובכי וריח שרוף, יצאתי מהר וראיתי מלא אנשים ועשן שחור מבין הפתחים של הדלת שלו, הלכתי לדלת והתחלתי לבעוט בה עד שהיא נפלה, קרשים בתקרה נפלו וחסמו את עברי, כל הבית שלו אש וכל הרהיטים, רצתי לחדר שלו וראיתי מתמלא באש. "גימין!!! " רצתי אליו והרמתי אותו והאש חסמה את הדלת, ניסיתי להוריד אותה ונכשלתי. "גימיני תחזיק מעמד" אמרתי ובעטתי בקרש והיא נשברה ויצאנו מהבית שלו וכבר היו מכבי אש וכולם דאגו לי ולו והרגעתי אותם, הגיע אמבולנס ונתתי להם את גימין והלכתי איתם, אני מטומטם אני שברתי לבן אדם שאני הכי אוהב את הלב אני חייב להגיד לו כמה אני אהב אותו, התחלתי לבכות באמבולנס שהוא מולי עם מכשירים, אני לא יכול לדמיין איך היה איתו לפני שהגעתי, למה לא נשארתי איתו אני מטומטם כל כך!. "הוא בסדר? אני דואג כל כך!" צעקתי והרגיעו אותי. "הכל בסדר הוא רק נחנק קצת" אמרה לי הרופאה ונרגעתי הוא שוכב מולי וכולו כתמים שחורים על הפנים ועל הגוף ושמו לו אנגלציה לנשימה, אם הוא לא יחיה אני לא יסלח לעצמי לעולם בכיתי כל הדרך לבית החולים והגענו התעקשתי להיכנס איתו לבדיקות והכניסו אותי ובדקו לו נשימה ודופק הפרצוף שלהם היה נראה קצת לחוץ. "מה? מה קרה?!! " הלחצתי את כל הרופאים יותר. "הוא נשם יותר מידי עשן והוא לא יכול לנשום, תישאר איתו פה נקרא לעוד רופאים" הרופאה אמרה לי ויצאתי עם שאר הרופאים מהחדר ונשארתי עם גימין והחזרתי לו את היד וראיתי שהוא מפסיק לנשום מיד עליתי עליו והתחלתי לאנשים אותו ואז הרופאים נכנסו וירדתי ממנו. "לא לא! אל תרד ממנו האוויר שלך טוב, פחדנות לבקש ממך לאנשים אותו" הרופאה הגיעה ודיברה איתי. "נראה לך! אני הבן זוג שלו" עליתי עליו שוב והנשימה עוד פעם דרך הפה והוא הצליח לנשום וחייכתי וירדתי ממנו. "וואו! אני בהלם שזה עזר" הרופאה חייכה וחיברה לו שוב אנלציה וישבתי ליד גימין. "הוא יתעורר עוד כמה דקות, תישאר איתו יש לנו עניינים דחופים" אמרה הרופאה וחיברה לגימין אינפוזיה ויצאה וסגרה את הדלת אחרייה. "תודה" ראיתי שגימין עושה פרצוף כאב וציחקקתי וראיתי שהוא לאט לאט מתעורר ועליתי עליו שוב ונישקתי אותו נשיקות על הפנים והוא פתח את העיניים. "בוקר טוב בייבי" חייכתי והורדתי לו את ההאנלציה ונישקתי את שפתיו. "מה? מ-מה? מה קרה?" הוא שאל אותי והשתעל הרבה, לקחתי מגבון וניקיתי לו את הפנים. "איך אתה מרגיש? " שאלתי אותו בעודי מנגב אותי מכל הכתמים. "אני בסדר.. מה קרה לי?" הוא שאל בבילבול והשתעל. "הבית שלך נשרף ונשמת הרבה עשן ונחנקת וקצת התלכלכת" ציחקקתי והוא חייך. "אבל רבנו, לא? " הוא הוריד את החיוך. "אמ.. סוג של אבל אני לא רוצה לעזוב אותך, יודע למה? " אמרתי והוא הינהן. "תעזוב את זה שאני אוהב אותך, שאתה החיים שלי ובינינו משפחה שלמה ביחד... אני בחיים לא אעזוב בגלל דבר כזה בזכותך אני מעריך את עצמי יותר. כי כשחושבים על זה... קשה יותר לאהוב את עצמך מאשר מישהו אחר. הסטנדרטים שאני שם על עצמי הרבה יותר גבוהים מהסטנדרטים שלי מחברה ומהסביבה שלי. אבל אתה לימדת אותי לסלוח לעצמי... החיים ארוכים מידי בשביל שאני אזרוק ככה את עצמי לתוך העבודה הקשה, בזכותך אני מאמין בעצמי. ורק בזכותך, במקום להסתכל על עצמי ברחמים במראה ולרצות שהאדמה תבלע אותי, אני מסתכל עליה בחיוך אפילו בגאווה... וג'ימין שלי הכל בזכותך. " חייכתי חיוך גדול ונישקתי לשפתיו והוא נישק אותי חזרה והעמיק את הנשיקה ליטפתי את הלחיים שלו בעדינות ונישקתי אותו חזק יותר וישבתי עליו והוא חיבק במותניים, ירדתי לצווארו ונישקתי אותו והוא הוציא גניחות מאוד חלשות ועצם את עיניו, חזרתי לנשק אותו והוא התנתק. "קוקי גם אני... גם אוהב אותך, אני מצטער על מה שהיה היום, באמת טאהיונג לא אמור לעניין אותי" גימין השפיל מבט וחייכתי. "אני צריך להצטער, בגללי נשרף לך הבית וגם בגללי רבנו, אני באמת אגואיסט" השפלתי את הראש. "בזה אני לא יכול להתווכח" גימין ציחקק והרמתי את הראש ונישקתי אותו והוא נישק אותי חזרה ואז נכנס הרופא. "הפרעתי?" הוא שאל והסתכלתי עליו והינהנו והוא ציחקק. "אני צריך לבדוק אותך" הרופא ניגש לגימין וירדתי ממנו והוא בדק את הנשימה שלו והוא הוריד לו את האינפוזיה. "זהו, תישאר עוד קצת והשתחרר" אמר הרופא ויצא וחייכתי וראיתי את גימין מתקשה לנשום. "בייבי אתה בסדר? " נלחצתי והיד שלו נפלה.
YOU ARE READING
Fake Love (jikook) "boy×boy"
Romance"אני הומו".עיניי הושפלו לרצפה. "אז למה אתה לא מנשק אותי?" .צחקקתי צחקוק קל. גימין נער בן 18 שגר בבוסאן לבד בדירה משל עצמו וגאנגקוק השכן הטוב שלו....שניהם בני 18 ושניהם הומואים ואף אחד מהם לא יודע...גאנגקוק מתאהב בגימין וגימין שם לב לזה אך מתעלם ואז...
