Harry
אני בבית
אני בסדר
מה עשיתי? התפללתי שהוא יכתוב חזרה ואז הוא נותן לי תשובה כזו. הוא אף פעם לא כל כך ישיר כשמתכתבים או עומדים מולו. הוא לא בסדר!
הסתובבתי בחדר שלי וניסיתי לסדר את רגשותיי.
כל מה שג'יין אמרה היה נכון. מעולם לא הרגשתי בדרך הזו כלפי אף אחד חוץ מלואי.
מעולם לא אהבתי בת לפני כן. היה אכפת לי מלואי יותר ממה שאכפת לי מכל אחד אחר.
ככה לחבב מישהו מרגיש? זה משמיד את המוח שלך ומנפח את הלב שלך?
העברתי שוב את אצבעותיי בשערי. אני אבוא לביתו מחר. אני מתגעגע אליו.
༄
"הו, היי, מותק." ברכה אותי ג'והאנה כשנכנסתי. "לואי בקומה העליונה."
"אה, תודה, גברת טומ-"
"ג'והאנה." היא תיקנה.
"נכון. ג'והאנה." חזרתי.
"ותעשה לי טובה, תביא אוכל ללואי. הוא לא הגיע לארוחת הבוקר." לקחתי את הצלחת. "איזה ילד שהוא בקראש עליו כנראה שבר את ליבו." היא מילמלה, מספיק רועשת בשביל שאוכל לתפוס. "ילדים."
היא חייכה אליי אבל היה בעיניה הבהוב יודע. הסתובבתי ועליתי במדרגות.
דפיקה
"לואי?"
טוק טוק
"בבקשה תפתח את הדלת."
היו כמה רשרושים וחבטות.
"אתה בסדר שם?"
...
"לואי!"
לבסוף נפתחה הדלת. שערו של לואי נראה כמו קן ציפורים והוא לא לבש חולצה. מתחת לכל הצלקת הישנה שלו היה פלג גוף עליון וזרועות מעוצבות שעוצבו במיוחד על ידי האל עצמו-
"מה אתה רוצה?" הוא אמר באדיבות כאילו בדיוק התעורר מתנומה. (כנראה היה) מצאתי את זה חמוד באופן מוזר.
"אני יכול להיכנס?" שאלתי.
הוא הציץ סביב. "בטח," הוא ניסה במהירות לשטח את שערו.
הנחתי את צלחת האוכל על שולחנו כשהוא לבש חולצה. הוריתי לו לאכול, וזה מה שהוא עשה.
לא דיברנו עד שהוא אכל הכל. הייתה שתיקה מביכה.
העיניים שלי רצו לנדוד לכל מקום חוץ מאליו.
לא הייתי בטוח מה לומר אבל הייתי צריך להגיד משהו. כל דבר.
"למה לא ענית לאף אחת מההודעות שלי?"
הוא ישב על מיטתו ופנה לתקרה. הוא משך בכתפיו. נאנחתי.
"יום אחד, הארי, אתה תמצא לעצמך בחורה יפה לחתונה." אבי אמר לי כשהייתי קטן. בהיתי בספר האגדות. "הנסיכה תהיה שלך."
"אבל אני לא נסיך."
הוא צחק מכל הלב. "אתה כן, אם אתה מאמין בכך."
סקרתי את אפי בתמונה עם הנסיכה שבדף. "בנות הן מגעילות. בנים טובים יותר."
"מגעילות?"
"כן! הבנות בכיתה שלי הן מגעילות ומוזרות! אני אוהב את הבנים יותר."
"זה מה שאתה חושב עכשיו בגלל שאתה צעיר, אבל כשאתה תתבגר תמצא בחורות מעניינות יותר." הוא השכיב אותי במיטתי.
בנות. האמנתי לו. חשבתי ברצינות שמשהו בראשי ישתנה אז רציתי בנות. זה עדיין לא קרה. למעשה הלכתי בכיוון ההפוך.
לואי. לואי, לואי, לואי. מה עשית לי?
"אתה שונא אותי, הארי?" לואי שאל. קולו היה כמו זכוכית שבורה.
"לא! אני- אני-"
"אני פאגוט, הארי. אני- אני-"
"לואי!" קראתי. "אל תגיד את זה על עצמך- אין בך שום דבר רע!"
"אני כל כך שמח שהחלטת להיות חבר שלי. מבין כל האנשים בחרת את הנער הזר עם הפצעים המסתוריים,"
"לואי..."
"זה בסדר אם אתה שונא אותי, לא הייתה לי זכות לנשק אותך,"
"אני לא שונא אותך,"
"באמת?"
"א-אני אוהב אותך," אמרתי בלי לחשוב.
"אתה מ-מה?"
נישקתי אותו. נישקתי בנות בעבר, בעיקר בגלל העזות או בקבוקים מסתובבים, אבל זה לא היה כמו זה.
אהבתי אותו,
ההורים שלי ישנאו אותי אחרי זה,
אבל זו לא הייתה הבעיה שלי כרגע.
הם לא צריכים לדעת.
༄
YOU ARE READING
Blue » LS
Romance[הושלם] עצמתי את עיניי והרגשתי אושר. וזו הייתה רק ההתחלה. פאנפיק מתורגם @starryid תחילת פרסום: 22.3.20 סיום פרסום: 5.5.20
