זה שהגן עלי

מתמודדת

נכנסתי למקלחת, התפשטתי הסתכלתי על עצמי במראה ומחשבות רצות בראשי:
"הוא לא שווה את הדמעות שלך"
ומשפטים בסגנון.
אני ממלא לעצמי אמבטיה עם מים רותחים, מורחת מסיכה להרגעה של הפנים וחושבת. אני בתוך האמבטיה כבר שעה וחצי, זה הוריד לי את הלחץ, אני שומעת שאיתי (אח שלי) נכנס הביתה בתריקת דלת אז אני יוצאת מהאמבטיה, מתלבשת בפיג'מה ומתחילה לרדת לקומה הראשונה בבית כדי להגיד לו שלום (יש שתי קומות, למעלה חדרי שינה ומקלחות ולמטה מטבח, סלון, ממד, והגינה שכוללת בריכה ומזרקה. למטה יש גם שירותים אחד) אני מתחילה לרדת במדרגות אבל רואה מהמדרגות את איתי עם עוד מישהי, כמובן, איתי כל יומיים חוזר עם מישהי אחרת, הוא בכיתה יב', חבר של דניאל אבל לא יותר מדי קרוב. אני חוזרת לקומה למעלה וסוגרת את הדלת בחדר שלי. אני פותחת טלוויזיה ורואה סתם תוכניות. ההורים שלי לא יחזרו היום. בסביבות השעה 23:00 אני מחליטה ללכת לישון, אני סוגרת את האור ואת הטלוויזיה ועוצמת עיניים. אחרי שעה בערך אני מתחילה לשמוע גניחות, עוד לילה בלי שינה, אני מבינה.
אני באמת לא יודעת איך בן אדם יכול לשכב עם כל כך הרבה בנות שונות בתקופה קצרה כל כך.
אוקי אני מניחה שהוצאתי אותו ממש רע, הוא לא בוגד באף אחת, הוא פשוט סטוציונר בטירוף.
הצלחתי להרדם רק ב4:00 בערך, כל שאר הלילה היו רעשים.
אני נשארת במיטה, אני לא רוצה לראות אף אחד היום, אין לי כוח למבטים של אנשים.
אני פותחת את הטלפון, ברור שהוא מלא בהודעות, ברובן כתוב: "את בסדר?" או "איזה מנייאק הראל שיו" . את ההודעות של כולם אני מסננת ואז אני רואה הודעה אחת ממספר שלא שמור אצלי, זה דניאל, אני מבינה לפי בפרופיל.
"הגעת הביתה? את בסדר?" כתוב בהודעה
"כן" אני עונה לו וזה טיפה מעלה לי את המצב רוח.
ואז אני רואה ששלי ואלה התקשרו אלי מלא פעמים מוקדם יותר. עכשיו אלה מתקשרת אלי שוב, אני עונה בלי רצון.
"אחותי את בסדר?"
אני משמיעה נפיחה קלה מהפה אבל לא באמת עונה
"למה לא באת לבית ספר? את רק מראה לו שהוא הצליח, שקשה לך"
"אין לי כוח למבטים של כולם" אני עונה בשקט
"עזבי את כולם, כל הבנות שאלו עליך וגם כמה בנים"
"את רואה? כולם מתעניינים בי רק כשיש רכילות"
"אאוץ'" היא אומרת ואני מבינה שהיא צודקת, תמיד היה לה אכפת ממני, היא תמיד מתעניינת בי, לא סתם היא החברה הכי טובה שלי.
"קיצר בואי" היא אומרת ומנתקת.

החלטתי שהיא צודקת, אני צריכה להראות לו שהוא לא מזיז לי, אני יודעת מה קרה שם, לא אכפת לי מה כולם אומרים.

אני משתדלת להתלבש יפה יחסית אבל גם משהו ספורטיבי כי יש שיעור ספורט, אני לובשת טייץ שחור של נייק, טישירט לבנה ונעלי ספורט שחורות עם ווי לבן, גם של נייק.
אני לוקחת את תיק הבית ספר שלי ויוצאת מהבית אחרי שאכלתי קורנפלקס.
אני מגיעה לבית ספר בדיוק בזמן לשיעור שני, כשאני נכנסת לשיעור כל המבטים מופנים אלי, אני מתיישבת ליד אלה והיא נותנת לי חיבוק "אני שמחה שהגעת בסוף.." היא אומרת.
מתחילה ההפסקה, אני הולכת ללוקר שלי כדי להוציא את הספרים לשיעור הבא, יונתן (אחד החברים של הראל) צועק לי מרחוק "את יכולה לעשות לי כמו שעשית להראל?"
"את גם טובה בלמצוץ?" אני על סף בכי אבל אני שומרת שאני לא אבכה מול כולם, אני מנסה להתעלם ממנו אבל אז דניאל בא לפניו ונותן לו אגרוף בפרצוף.