הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

הקרב.

נ.מ פרסי.

עצמתי עניים.
ואז שמעתי קליניק!
פקחתי את עניי וגיליתי שאני לא מת.
"מה לכל הר..." התחלתי לומר.
ואז הסתכלתי על החרב.
הייתה עוד חרב שמוצלבת איתה, והחרב הזאת הייתה של....
כירון.
בהיתי בו.
"אל תנסה אפילו." אמר כירון בקול שקט אך תקיף.
ואז פרצו דרך הדלתות המחנה כולו.
כולם רצו עם כלי נשק, לעבר הקוסמים.
הקוסמים שלפו שרביטים וירו.
היה בלגן שלם.
חרבות הועפו, שרביטים נשברו, ודם נשפך.
ראיתי את רון, הרמיוני והארי, ורצתי עליהם.
"רוצו למקום מוגן ואל תצאו משם!" צעקתי.
"אתה," אמר רון. "אתה, הרסת הכל! למ-"
"רון, בוא." אמרה הרמיוני.
"תודה הארי." אמרתי.
הוא הנהן ורץ משם.
_______________________________

נ.מ אנבת'.

נלחמתי בפרופסור אמבריץ.
היא הייתה נוראית, והיא הטילה עלי כשפים.
"שתק!" צעקה.
כשף עף עלי ופגע בביטני, עפתי אחורה והתגלגלתי.
שאגתי בזעם ותקפתי.
נתתי לה מכה עם החלק השטוח של החרב בחזה והיא איבדה את ההכרה.
__________________________________

נ.מ הרמיוני.

רצנו ככל יכולתנו לעבר היציאה, ועלינו במדרגות.
"לא-יכול-לנשום." אמר רון.
נכנסנו לאחת הכיתות וסגרנו את הדלת.
"הם היו בסדר?" שאל הארי.
"אני לא יודעת." אמרתי.
______________________________
נ.מ פרסי.

פרופסור דמבלדור הסתער עלי.
הוא היה לוחם טוב יחסית לאדם זקן.
הוא תקף אותי ונפלתי על הרצפה.
"אההההה!" שאגתי.
תקפתי אותו והפלתי אותו.
הוא צעק: "שתק!"
ואני עפתי אחורה.
"אתה רוצה לדעת למה אני באמת שונא חצויים?!" צעק דמבלדור. "בגלל שאחד מהם הרג את אח שלי, מול עניי!"
"לא כל החצויים אותו הדבר!" עניתי בזעם.
"כפי שאני רואה כל החצויים אותו הדבר!" שאג.
שאגתי בזעם ונתתי לא אגרוף בפרצוף, הוא עף אחורה והתעלף.
מזווית העין ראיתי את ניקו די אנג'לו, בקרב אם פרופסור סנייפ.
____________________________

נ.מ ניקו.

איש גותי וגבוה הסתער עלי.
הוא הניף את השרביט שלו וצעק: "אקספלירמוס!" (נראה לי שככה כותבים את זה.)
החרב שלי עפה רחוק מידי.
לא יכולתי להגיע אליה כי היא הייתה רחוקה מדי.
נאנחתי.
וויל הולך להרוג אותי.
הרמתי זרועות, ושלדים יצאו מהאדמה.
"לתקוף!" צרחתי.
ואז הבחור הגותי גם הרים זרועות וגם שלדים יצאו מהאדמה.
פערתי עניים, יכול להיות שגם הוא בן האדס?
"רגע," אמרתי. "אתה בן האדס?"
הוא נאנח.
"כן," אמר בנוקשות.
הורתי שלדים לעצור.
"אז למה אתה תוקף אותי?" שאלתי.
"כי אתה תקפת אותי." אמר.
"אוקיי הפסקת אש." אמרתי.
הושטתי לו יד.
"ניקו די אנג'לו." אמרתי.
הוא הרים גבה, נאנח והרים את ידו.
"סוורוס סנייפ." אמר. "אבל אולי אתה מכיר אותי כנסיך חצוי הדם."
_________________________________