הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

הענק.

אחרי חודש.
______________________

נ.מ פרסי
ישבתי על הספה ואכלתי בתאבון עוגיות כחולות, בבית.
"אח, עוגיות כמה שאני אוהב לאכול אתכן." אמרתי ברכות לחלל האוויר.
ואז שמעתי בום.
המשכתי לאכול.
עוד בום.
אוקיי...
עוד בום.
קמתי מהספה ונגעתי באנקלוסמוס שבכיסי.
עוד בום, אבל הפעם יותר חזק.
"מי שם?"
נשמע נקישה בדלת.
"מי שם?" חזרת על השאלה.
עוד נקישה.
נגעתי במנעול בחשש, וסובבתי אותו לאט.
פתחתי את הדלת, ונחשו מי היה שם?
ענק.
כן, כן ענק.
גבוה בגודל של איזה עץ וגם... טוב קצת שמן, ונראה חזק.
צרחתי.
"מי אתה?!" צעקתי באימה.
"אוקיי תרגע." אמר הענק. "אני לא רוצה לפגוע בך, אני האגריד ואני רק רוצה להביא אותך לבית הספר הוגוורסט בגלל שאתה מוגלג ולא יודע מה עושים."
ואז נזכרתי.
הוגוורסט.
הבית ספר שכירון סיפר לי עליו.
המסוכן, שהוא הזהיר אותי ואת אנב'ת לא ללכת לשם.
רצתי לחדר.
הוצאתי את הסכין שכירון הביא לי ולאנב'ת להגנה עצמית ורצתי חזרה לסלון.
שהוא ראה אותי עם הסכין, הוא פער עניים.
"אוקיי, באו לא ניהיה פזיזים." אמר.
תקפתי.
חתכתי אותו במפרק ונתתי לא בוקס בלחי.
ניסיתי לתת לו גם בוקס לחזה אבל... הוא היה... איך אומרים?, יותר מדי מוצק, ושנתתי לו בוקס בחזה... באו נגיד שזה כאב יותר לי מאשר לו.
"אוקיי בחור צעיר," אמר, "זה מספיק. אנחנו צריכים להביא עוד מישהו, ואני לא רוצה שתפריע לי." הוא העיף לי את הסכין מהיד והרים אותי מהרצפה, אחז בי חזק בבית השחי וירד במדרגות למטה.
"תעזוב אותי!" צרחתי ונאבקתי באחיזתו.
הוא נותר אדיש.
בסופו של דבר נכנעתי ונתתי לו לגרור אותי לבית הבא.
שהגענו, זיהיתי את הבית.
זה הבית של אנב'ת.
התחלתי להאבק עוד פעם.
נאבקתי חזק יותר.
הוא נקש על הדלת.
"לא!!!" צרחתי.
אנב'ת פתחה.
היא ראתה אותי.
היא ראתה אותו.
היא צרחה.
"מה אתה עושה לו?!" צווחה.
"אני יודע שזה נראה רע אבל את חייבת לבוא איתי." אמר הענק.
היא ניסתה להכות אותו.
הוא חסם את המכה.
היא נתנה לו סטירה בפרצוף.
"תעזוב אותו." צרחה.
הענק נאנח.
הוא תפס את אנב'ת,
והלך.
גם אנב'ת נאבקה, אך גם היא נכנעה.
הסתכלתי עליה בפחד.
היא סימנה לי להיות בשקט.
הענק המכונה אגריד נכנס לחנות כלשהי שלא ראיתי בחיים, הלך להאח הקרובה נכנס עליה, הוציא מהכיס דבר שנראה כמו חול, לקח חופן ממנה ביד וצעק: סמתת דיאגון!
בין רגע היינו במין שוק ענק עם המון חנויות.
הוא הכניס אותי ואת אנב'ת למקום ענק שנראה כמו בנק, עם מלא יצורים קטנים ומוזרים, שנראים כמו גובלינים.
"אנחנו רוצים להוציא כסף." אמר אגריד.
"פרופסור דמבלדור כבודו נתן לנו אישור להוציא כסף מהבנק שלו." אמר אגריד.
הגובלין הרים את הראש, הוא הסתכל על פנינו ופער עניים.
"באו איתי בבקשה."
אגריד התחיל לצעוד.
"אתה תישאר כאן." אמר הגובלין.
"מה?! אבל-" אמר אגריד.
"בלי אבל," אמר הגובלין, "ותוריד בבקשה את מיס צ'ייס ואת מר ג'קסון."
האגריד הניח אותנו על הרצפה באי רצון.
"באו איתי בבקשה." אמר הגובלין.
הלכנו איתו למקום תת קרקעי, ששם היו כספות גדולות מאוד.
הגובלין הוציא מפתח מכיסו ופתח את אחת הכספות, בתוך הכספת היה הר של מטבעות זהב.
פערתי עניים ואמרתי: "מאיפה יש לנו את כל הכסף הזה?"
הגובלין חייך.
"אביך ידע שתבוא ונראה לנו איך אתה נראה."
"אה." אמרתי.
אבא שלי תמיד יודע הכל אלי.
"עכשיו באו, אדון אגריד מחכה למעלה."
"עלינו למעלה, ואז אמרתי לאנב'ת בלחישה:
"זאת ההזדמנות שלנו לברוח."
"אנחנו לא יכולים." אמרה, "אתה יודע כמה הוא חזק אין לנו סיכוי, וגם אם נצליח לברוח אנחנו נעורר מהומה שלמה."
הנהנתי.
והמשכנו ללכת.
עצרנו ליד חנות מלאת קופסאות,
"כנסו."אמר אגריד.
נכנסנו.
"שלום."הסתובבתי וראיתי בן אדם זקן מאוד מחייך אלינו.
"אני מניח שאתם רוצים לקנות שרביטים." אמר.
אנב'ת הסתכלה עלי במבט שאומר: מה?
משכתי בכתפיי.
"ובכן באו נראה, שהנערה הצעירה תתחיל קודם."
הוא בחן את אנב'ת.
הוא הוציא קופסה קטנה והגיש אותה לאנב'ת,
היא פתחה אותה והיה שם איזה מקל מוזר עם כל מיני סמלים מוזרים.
אנב'ת לקחה את המקל והסתכלה עליו.
"נפנפי בו!" אמר הזקן.
אנבת נפנה, בום! נשברה המנורה.
"לא..." אמר הזקן.
הוא הגיש לאנב'ת עוד שרביט.
היא נפנפה בוא, הקיר נסדק.
"ממש לא!" אמר הזקן.
ואז הוא הגיש לה שרביט עם ינשופים חרוטים עליו.
היא נפנפה בו, אור יצא ממנו.
"כן, כן זה טוב." אמר הזקן. "ליבת ינשוף וחתיכת עץ זית טהר."
הגיע תורי.
הוא הגיש לי שרביט, נפנפתי בו, פרחים עלו באש.
הזקן כיבה את האש. "לא, לא בהחלט לא." אמר.
הוא הביא לי עוד שרביט שחרות עליו קילשון.
נופפתי בו, אור בצבע כחול יצא ממנו.
"יפה, יפה, בהחלט יפה, זה שרביט חזק ביותר, ונדיר ביותר."
"עץ ממעמקי הים, וחוד הקלשון של אל.
השתמש השרביט בחוכמה." אמר הזקן.
אוקיי...
שילמנו והלכנו.
וקנינו את כל שאר הציוד הדרוש.
"אני צריך לעשות משהו, אני כבר חוזר." אמר אגריד.
הוא הלך.
"זאת ההזדמנות שלנו לברוח!" אמרתי.
"בסדר." אמרה אנב'ת, "בוא נזוז."
רצנו בשביל, ואז אגריד ראה אותנו.
"היי, מה אתם עושים?!" צעק.
"רוצי!"
אמרתי.
התחלנו לרוץ ואגריד מאחורנו.
הוא התחיל להשיג אותנו.
הגברנו את הקצב.
הוא עוד רגע תופס אותנו.
עוד שניה.
הרגשתי שמישהו מרים אותי מהרצפה
"אתם!" צעק. "אל תעשו את זה שוב! היינו יכולים לעשות את זה בדרך היפה יותר עם כולם אבל נעשה את זה בדרך הקשה."
הוא הלך תוך כדי שהוא מרים אותנו לאח כלשהי הוציא עוד חול מוזר וצעק: "שערי הוגוורסט!"
בין רגע היינו מחוץ לטירה מפוארת וגדולה,
"ברוכים הבאים להוגוורטס" רטן אגריד.
ונכנסנו דרך השערים.

___________________________

וואו, 847 מילים!!!