הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

חצות.

נ.מ הרמיוני.

רון צעד קדימה בשביל ללכת אליהם.
"רגע," אמרתי.
"מה?" שאל.
"הם צריכים פרטיות. אסור שניכנס באמצע." אמרתי.
"נו אל תדברי שטויות-"
"אתה סומך עלי?" קטעתי אותו.
"כן." אמר.
סימנתי לו להתקדם קדימה, כך שלא יכלו לראותו אותנו, אבל אנחנו יכולנו להקשיב.
עכשיו הגיע הזמן שפרסי יגיד את בחירתו. הבחירה שתשנה את הכל.
__________________________________________

נ.מ הארי.

"אז... מה הבחירה שלך?" שאלתי.
"לפני שאני אומר את הבחירה שלי, אני רוצה שתינדרו בנהר הסטיקס שלא תתקפו אחד את השני שאני יגיד את הבחירה, ואחר כך כולנו נלחץ ידיים. אני לא רוצה שזה יגמר בדם, לפני שמתחילים את המלחמה האמיתית. ." אמר פרסי.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"אם אתה נשבע בשבועה הזאת, אתה חייב לקיים את דברי. ואם אתה תישבע ולא תקיים את דברי, טוב...באו נגיד שיש דברים יותר גרועים ממוות."
בלעתי רוק.
"אני נשבע. " אמרתי.
"אני נשבע." אמר וולדמורט גם הוא.
רעם נשמע ברקע.
"אוקי... אז אני בוחר ב..."
נו כבר.
"אני בוחר הבוולדמורט."
___________________________________________

נ.מ הרמיוני.

החזקתי את רון, כדאי שלא התנפל על פרסי.
"ששש!" נזפתי בו. "בסוף יגלו אותנו."
"אני יהרוג אותו! אני ירצח אותו, אני... אני...-"
"פשוט, תיסתכל."
_________________________________________

נ.מ רון.

הארי זעם.
הוא צרח על פרסי, אך לא היה יכול לעשות כלום. הרי הוא נשבע בנהר הסטיקס.
"איך אתה מעז?!" צעק.
וולדמורט נראה קורן באושר מרושע.
"זה החוקים פוטר." אמר.
הארי רעד כולו בכעס.
"תלחצו ידיים." אמרה אנבת'.
"סליחה?!" צעק הארי. "זה מה שמעסיק אותך?! אני לא אלחץ איתו ידיים, חתיכת-"
"תלחץ. נשבעת בנהר הסטיקס." אמרה.
הארי צרח בזעם.
"זה לא נכון, זה לא נכון!" צעק.
וולדמורט צחקק בחיוך מרושע.
"אני נשבע לך בנהר הסטיקס שזה נכון." אמר פרסי.
הוא תחב את ידיו לכיסים.
הארי הושיט יד רועדת בזעם.
פרסי במהירות, הוציא את ידו מכיסו, ולחץ את היד של הארי.
הם לחצו במשך זמן ממושך את היד, ופרסי הביט בהארי במבט מוזר.
הארי תחב במהירות את ידיו לכיסיו והביט בפרסי בזעם.
פרסי נעץ מבט אחרון בהארי, והוא ובן בריתו החדש הפנו את גבם והלכו.
__________________________________________

נ.מ הרמיוני.

הארי פנה משם, והוציא משהו מכיסו. זה היה פתק, והוא בחן אותו.
אני ורון יצאנו ממחבאנו, והלכנו לעברו.
"הארי!" צעק רון.
הארי היסתובב אלינו, וחייך חיוך רחב.
"אתם כאן!" צעק. "אבל איך...?"
"אתה חייב לנו התנצלות!" צעק רון. "אנחנו הותקפנו ו-"
"רון," אמר הארי.
"רגע," אמר רון. "וגם-"
"רון." אמר הארי.
"אני באמצע לצעוק אליך! אתה לא יכול להפריע לי!" צעק רון.
"רון, חכה." אמר הארי. "תוכל לצעוק עלי אחר כך, אבל עכשיו יש לנו משהו חשוב יותר לעשות."
"מה קרה? למה פרסי הלך עם וולדמורט? מה הולך פה?" שאלתי.
"אני יסביר הכל אחר כך, עכשיו יש משהו יותר חשוב לעשות."
הוא פתח את הפתק. שם היה כתוב:

הארי, תקשיב. אני לא באמת משתף פעולה עם וולדמורט, אני מנסה לעזור לך, והדרך הטובה ביותר לעשות את זה, זה מבפנים. וולדמורט הוא חתיכת מרושע, כבר התמודדתי עם רבים כמהו. אני יעניק לכם מידע, ואתם תנצחו את וולדמורט. הוא עבד עלי, והכניס לי חלומות רעים עליך. אין לך סיבה להאמין לי אבל, אני נשבע לך בנהר הסטיקס שזה נכון. האמת שכבר נשבעתי. נכון שאמרתי משהו על נהר הסטיקס ? זה היה מתוכנן מראש. אני נשבעתי על זה. איך שהוא. אני הכנסתי שבועה "במקרה" בנהר הסטיקס. תשמור על עצמך. המידע יגיע בקרוב.
פרסי.
___________________________________________

נ.מ רון

"מה?" אמרה הרמיוני.
"פרסי חכם." אמר הארי. "הוא רוצה להביס את וולדמורט. שלחצנו ידיים הוא לקח את הפתק מכיסו, והכניס אותו לידי.
שהוא נשבע שהוא נשבע 'שזה נכון' הוא התכוון למכתב. לא לאמירה שלי.
ואני למדתי דבר או שניים על פרסי: הוא נאמן לחבריו.
"איך אתה יודע?" שאלתי.
"סיפור ארוך. נתעדכן בהמשך." אמר.
"רגע, אם פרסי בפנים זה אומר ש..." אמרה הרמיוני.
"כן, יש לנו שתול מבפנים. ואין דרך טובה יותר להביס את וולדמורט מאשר חפרפרת. ולמזלנו החפרפרת הזאת היא חצוי."