תל אביב, סיפור אהבה

הדרך הביתה

'מה?' , הסתכלתי עליו והטיתי את ראשי הצידה.
'אתה לא מיכאל....', בהיתי בבחור החתיך באימה.

'לא...'

' מה...מה אתה עושה כאן? לא אמרת שאתה חוזר פנימה?'

'אמרתי...'

'אז למה אתה כאן?'

'עמדתי להכנס אבל ראיתי אותך מתיישבת באמצע המדרכה ורציתי לראות שאת עדיין מסוגלת לתםוס מונית.'

'אהה... ', קטעתי אותו. 'כן. בטח שאני מסוגלת. סתם עצרתי לרגע לנוח.'

'לנוח.', הוא חזר אחריי והביט בי במשך כמה שניות ארוכות.
'תקשיבי, את לא נראית לי בסדר. אולי בכל זאת תיכנסי איתי פנימה ונמצא את ידיד שלך? כדאי שיהיה מישהו לידך עכשיו.'

'לא...', נענעתי את ראשי להמחשה.

'בואי, אני אעזור לך לחפש אותו.', הוא הושיט לי את ידו.

'לא לא. תודה.', הפעם נענעתי גם את ידי לשלילה.
'אני לא רוצה לחזור. אמרתי לך. אני רוצה הביתה. אני אנוח כאן עוד קצת ואז אני אלך.'

'אבל זה לא טוב שתשבי ככה לבד באמצע המדרכה ככה. אם את לא רוצה להכנס פנימה אז בואי אני אעזור לך לתפוס מונית'

'רגע ...אז כל מה שאמרתי עכשיו כשחשבתי שאתה ידיד שלי. את כל זה, אתה שמעת?', הבטתי בו שוב ופתאום נפל לי האסימון באיחור לא אופנתי.

'כן. אבל אל תדאגי, לא באמת הקשבתי. קדימה קומי. בואי נמצא לך מונית.' ,הוא שוב הושיט את ידו אליי כדי לעזור לי לקום.

'רגע. אני אנסה לקום לבד.', ניסיתי להתרומם והצלחתי לעמוד לבד. לבדיוק... שתי שניות שלמות לפני שהסתחררתי ועמדתי ליפול.

'תזהרי', הוא בתגובה תפס אותי.
אני לא יודעת אם זה היה בגלל האלכוהול אבל הרגשתי עקצוץ חשמלי בגב שלי בשניה שהוא נגע בי.'

'אתה...', פלטתי והצצתי לו בעיניים לשניה.

'בואי..', הוא המשיך להחזיק אותי עד שהגוף שלי הרפה ופשוט הנחתי את ראשי בשקע שבין זרועותיו לחזה שלו ונשענתי עליו.
בשניה שהרפתי הוקל לי. פתאום, הזרועות שלו הרגישו לי כמו סלע איתן בים של החוסר היציבות שהרגשתי.
ואז לאפי הגיע ניחוח ש...וואו.
מה זה הריח הזה ? זה ממנו? כן...זה ממנו. היה לו ריח...שהזכיר לי ריח של...ריח של...לא הצלחתי להבין מה אבל זה היה טוב וטעים וגרם לי לחייך.

התחלנו ללכת לאט לכיוון הכביש כדי לתפוס מונית. הוא הוביל אותי תוך כדי שאני נשענת עליו ואני המשכתי בלי שהוא שם לב להסניף אותו. מזל שהוא לא ראה את הפרצוף המטופש שבטח היה מרוח על פניי.