פרסבת' - החיים ה(לא כל כך) פשוטים

פרק 1 - וולנטיינ'ס דיי מעורב רגשות

כתבתי והעלתי את זה פעם אחת כבר, אבל מחקתי את כל הסיפור בטעות כשעדכנתי את וואטפאד, ברוב טיפשותי, אז אני מעלה מחדש.
אני מקווה שתאהבו, וזה יהיה נחמד אם תצביעו לי ותכתבו את דעתכם בתגובות.
חלק 2 יעלה ממש בקרוב!

נ.מ. - פרסי
אני לא האמנתי שאני ואנבת' ביחד, אפילו שאני כבר איתה ביחד כבר שנים.
כל פעם נזכרתי מחדש בתחושה הזאת, ההפתעה שאני הבן זוג של הנערה הכי מדהימה בעולם.
והשנה רציתי להכין לה את המתנה הכי טובה שאני יכול לכבוד וולנטיינ'ס דיי, שיהיה מחר, ושלא יקרה מה שקרה בוולנטיינ'ס דיי הקודם, כשבטעות הצפתי את ביתן אתנה כשניסיתי ליצור צורת לב ענקית ממים מעל הביתן.
חשבתי שאולי לפייפר יש רעיונות בשביל מתנה לאנבת', כי בני אפרודיטה הם הרי הילדים של אלת האהבה. אז הלכתי לכיוון ביתן אפרודיטה, כשהתקרבתי הרחתי את צחנת הבושם כרגיל. איך ילדי אפרודיטה יכולים להתמודד עם הסירחון הזה?!
סירחון או לא, התכוונתי להיכנס.
נכנסתי לביתן ופתאום שמעתי קולות של בכי חרישי מבפנים, אבל לא ראיתי אף אחד.
העמקתי פנימה והתחלתי להתקדם בכיוון ששמעתי ממנו את הבכי, ובקצה הביתן בפינה ראיתי את פייפר עם הראש בין הברכיים מחבקת את עצמה ובוכה.
רצתי אליה.
''מה קרה?" שאלתי בעדינות.
''עזוב אותי פרסי!'' פייפר צעקה, ''אתה לא יודע איך זה לאבד את מי שאתה אוהב, הרי אתה ואנבת' חיים לכם באושר ועושר בזמן שהוא מת!"
''פייפר, אני כל כך מצטער'' אמרתי, ופייפר התפרקה לגמרי והתחילה לייבב. "זה לא עוזר שאתה מצטער, זה לא מחזיר אותו!"
''אוי פייפר'' חיבקתי אותה, ולאט לאט הבכי שלה נחלש. "אני מצטערת פרסי,'' היא אמרה בלחש, ''לא התכוונתי לכעוס עליך ועל אנבת', אני ממש שמחה שאתם ביחד ואתם מתאימים כל כך אחד לשני, אבל קשה לי לראות את שניכם מאושרים כל כך כשאין לי יותר את ג'ייסון''.
חייכתי בעצב. ''אני גם מתגעגע אליו, ואם יש דרך, אני אעשה הכל כדי להחזיר אותו.''
ואז פייפר שאלה, " גם היית מקריב את אנבת' כדי להחזיר אותו?"
הסתכלתי עליה בתדהמה."את רצינית? את באמת שאלת את זה עכשיו?!"
פייפר התחילה לצחוק. "זה בצחוק פרסי! אני גם לא הייתי מקריבה את החברה הכי טובה שלי בשביל להחזיר את ג'ייסון, עד כמה שאני רוצה אותו בחזרה". היא התחילה לבכות שוב.
''אני מתגעגעת אליו כל כך"
"אני יודע, גם אני"
פייפר נשמה עמוק. "אז למה בעצם באת לכאן מהתחלה?"
'''זה קשור לוולנטיינ'ס דיי , אבל אני פתאום לא כל כך בטוח שכדאי שאני אשאל אותך לגבי זה.''
''לא, זה בסדר,'' היא אמרה, '' אני תמיד אשמח לעזור לכם בעניינים רומנטיים, לא משנה מה מצב העניינים הרומנטיים שלי''.
''אז ככה, אני רוצה להכין הפתעה לאנבת' לכבוד וולנטיין, ואני רוצה שהיא תהיה הפתעה מדהימה, כי אנבת' היא מדהימה, ואני רוצה להתאים את רמת ההפתעות לרמה שלה" חייכתי. ופייפר אמרה עם ניצוץ בעיניים - ''יש לי רעיון להפתעה, אבל היא תהיה יותר רומנטית אם היא תהיה בקיץ, ביום שבו נפגשתם בפעם הראשונה."
''אבל,'' היא הוסיפה, '' אולי אתה יכול לארגן לה דייט מיוחד!"
עלה לי רעיון בראש, שגם היה קשור לפייפר, אבל אם אני רוצה להספיק להכין אותו עד מחר, אני צריך להתחיל להתכונן כבר עכשיו.
''תודה רבה פייפר!'' אמרתי ורצתי מהר לחפש את ניקו, בשביל החלק השני ברעיון שלי.
את החלק הראשון יהיה יותר קל לארגן, אבל השני יותר מסובך, אז כדאי שאתחיל עכשיו.

נ.מ.- אנבת'
*היום למחרת*
היום בבוקר קמתי עם חיוך רחב, כי כבר חיכיתי להביא לפרסי את המתנה שהכנתי לו, ובכללי, חיכיתי ליום הזה שיגיע, ובחיים לא הייתי מספרת את זה לפרסי, אבל אני ממש אוהבת לחגוג איתו את העובדה שאנחנו ביחד, כבר כמה זה? 4 שנים?
רגע לפני שיצאתי מביתן אתנה, הסתכלתי למעלה, כדי לוודא שלא יפלו עליי מים בגלל צורת לב מעל הביתן שנהרסה, כמו בשנה שעברה (אהמ פרסי).
התעוררתי לפני כל המחנה, מה שאומר שאני יכולה ללכת להעיר את פרסי ולהביא לו את ההפתעה שלי, אז התחלתי ללכת אל ביתן פוסידון בשקט, כדי לא להעיר אף אחד אחר ונכנסתי פנימה, פרסי ישן שם לבד. השיער השחור שלו מעוך על הצד, והוא נחר נחירות חרישיות. זה היה מתוק כל כך, והצטערתי שלא הבאתי מצלמה ותיעדתי את זה.
התקרבתי אליו, התכופפתי ונתתי לו נשיקה רכה על השפתיים, והוא מצמץ ופקח עיניים.
''הנסיכה אמורה להעיר את הנסיך מתרדמת בנשיקה, לא?" אמרתי והוא ענה, ''אני די בטוח שזה להפך חכמולוגית".
''בוקר טוב אנבת', '' הוא הוסיף.
''בוקר טוב מוח אצה. אתה יודע איזה יום היום?''
''יום שישי?"
''כן ולא, היום וולנטיינ'ס דיי! יום האהבה!"
פרסי זינק מהמיטה שלו, ''נכון! היום יום האהבה! אני חייב לקום!''
''מה אתה כל כך ממהר?" צחקתי.
''אני רוצה כבר להתחיל עם המתנה שלי!" הוא התלהב, ''בואי אחרי!''
''אבל לא אכלנו ארוחת בוקר"
''אה, נכון, אז נעשה את מה שתכננתי אחרי הארוחה!"
הוא נשמע ממש מתלהב, חשבתי, אז זאת בטח הפתעה ממש טובה, אבל היא לא יכולה להיות יותר טובה משלי!
ובאמת, ההפתעה שארגנתי לו הייתה ממש טובה, בהנחה שהוא יסכים לקבל אותה בכלל.
כנראה שראו את הדאגה על הפנים שלי, כי פרסי חייך אליי ואמר, ''אין לך מה לדאוג, אנבת', זה יהיה יום מדהים! אני לא הולך להרוס לך את הדבר שהכנתי לך כמו שנה שעברה, השנה יש לי מתנה יותר טובה!"

הלכנו לאכול ארוחת בוקר, שהייתה יותר טעימה מהרגיל, מה שכבר שיפר לי את ההרגשה. לאחר שסיימנו לאכול, פרסי משך אותי ביד אל החוף.
שמתי לב שהיום הים היה שקט ולא סוער, ושהים היה בצבע ירוק יפהפה, כמו צבע העיניים של פרסי. לא שאני הולכת להגיד לו את זה.
פרסי הביט בריכוז על הים.
לפתע, ראיתי משהו צבעוני מתקרב מתוך הים, וקלטתי שזה היפוקמפוס שוחה אלינו, ואת פרסי מחייך באושר.
''הנה ההפתעה שלי!'' הוא אמר ועלה על הגב של ההיפוקמפוס.
''את באה?"
עליתי על ההיפוקמפוס, התיישבתי מאחורי פרסי וחיבקתי לו את המותניים, וההיפוקמפוס צלל לתוך הים.