פרסבת' - החיים ה(לא כל כך) פשוטים

פרק 2 - בתוך הים

אני מזהירה מראש, הפרק הזה הוא קיטשי ודביק, אז אתם מוזמנים לדלג עליו אם זה מפריע לכם.

נ.מ. - אנבת'
היינו בתוך המים.
לרגע פחדתי שאני לא נושמת, ואז קלטתי שאנחנו מוקפים בבועת אוויר, ויכולתי לנשום.
''פרסי," שאלתי, ''לאן ההיפוקמפוס לוקח אותנו?"
לא ציפיתי לתשובה, כי זאת הרי הפתעה, אבל פרסי ענה בכל זאת.
''הוא לוקח אותנו למערה תת מימית שמצאתי לא מזמן, היא ממש יפה.''
''אה, הנה היא!" הוא הוסיף.
כשהגענו לכניסה של המערה, ההיפוקמפוס הוריד אותנו, ופרסי נתן לו קצת אצות, שהזכירו במידה חשודה דפי אצות לסושי.
''מכאן אנחנו נמשיך לבד" פרסי אמר.
''רק אל תוריד את הבועה, כי אני, בניגוד אליך, לא יכולה לנשום במים'' הזהרתי.
''אני בחיים, אבל בחיים, לא אתן לך למות, חכמולוגית. בטח שלא מטביעה, כי זה יהיה ממש אידיוטי מצדי.''
''אז זה דווקא הגיוני שזה יקרה, לא?"
''נו באמת, אנבת'!''
''טוב טוב סליחה.'' אמרתי, ולא נשמעתי מצטערת במיוחד.
''אז אנחנו נכנסים או לא?" שאלתי.
''ברור.'' פרסי תפס לי ביד, וזימן זרם מים שנשא אותנו פנימה.
המערה הייתה, כמו שפרסי אמר - ''ממש יפה''.
היא הייתה עשויה מסלע אפור שנדבקו אליו צדפים, כך שכל הקירות היו משובצים צדפים, ומהתקרה צמחו נטיפים לבנים ארוכים, שהאירו את המערה באור לבן וביתי, וכל רצפת המערה הייתה מלאה באלמוגים צבעוניים שצמחו לגובה, חוץ מקרחת קטנה באמצע. ולשם זרם המים לקח אותנו.
התיישבנו על רצפת המערה, אחד מול השני.
פרסי לא היה יכול לבחור מקום טוב יותר לדייט.
הוא נשען לכיווני, והפנים שלנו כמעט נגעו.
''אני יכול לנשק אותך?"
''איזו שאלה''
הוא הצמיד את השפתיים שלו לשלי.
אני לא יכולה להגיד שזאת הייתה הנשיקה התת מימית הכי טובה, לא כמו הראשונה, אבל היא הייתה לפחות השניה הכי טובה.
זה היה מדהים, עד שנחנקתי.
בועת האוויר סביבנו נעלמה, ונכנסו לי מים לריאות. הראש שלי התחיל להסתחרר ואיבדתי תחושה בגפיים, אבל הריאות שלי כאבו, ולא יכולתי לנשום.
פרסי קלט שהבועה נעלמה באיחור, ועד שהוא החזיר אותה, איבדתי את ההכרה.

התעוררתי, והפרצוף של פרסי היה, איך אני אגיד... דבוק לשלי.
''אתה מנסה לעשות לי הנשמה מפה לפה?"
הראש שלו זינק בהפתעה.
''כן, ואני רואה שזה הצליח.'' הוא אמר.
''אז אתה די חייב להודות עכשיו שאתה אידיוט, כי כן העלמת את הבועה.''
''זה היה בטעות!" הוא אמר, ''אני איבדתי ריכוז."
ואז הוא קלט פתאום מה הוא עשה.
''אנבת', אני כל כך מצטער, לא שמתי לב שהבועה נעלמה, ואני גרמתי לך לטבוע.''
צחקתי. ''אני חושבת שהמסקנה היא - אני מנשקת יותר מדי טוב.''
''המסקנה שלך נכונה.''
''אז אולי כדאי שכרגע לא נתנשק''
''אוף!'' הוא אמר, ואני לא בטוחה שזה היה בצחוק.
''אז,'' אמרתי, ''מה תיכננת לנו לדייט?'
''אממ, קודם כל, הבאתי לך מתנה,'' פרסי אמר, והוציא מכיס מכנסי הג'ינס שלו קופסה כחולה קטנה, והושיט לי אותה.
פתחתי את הקופסה, ובפנים הייתה שרשרת עם תליון נחושת בצורת עלה,  עם פנינה אפורה באמצעו.
''אמא שלי הביאה לי את זה, הפנינה בתליון מאפשרת למי שעונד אותה לנשום מתחת למים. היא קיבלה את זה מפוסידון פעם, והיא רצתה שאני אתן לך את זה.''
''פרסי, תודה, זה יפהפה.''
''לא יותר ממך.''
הסתובבתי. ''אתה יכול לענוד לי את זה?"
הוא לקח לי מהיד את השרשרת וסגר אותה סביב הצוואר שלי. ואז הרגשתי את השפתיים שלו על העורף שלי.
''פרסי, סיכמנו על בלי נשיקות!''
''סליחה, לא יכולתי להתאפק,'' הוא אמר במבוכה, ''אבל עכשיו יש לך את התליון, אז את לא יכולה לטבוע אם אני אאבד ריכוז.''
''זה לא אומר שאני רוצה שיהיה לי היקי!"
''זה היה עדין!  וחוץ מזה, את קצת רוצה.''
''טוב, אולי רק קצת, אבל לא עכשיו!"
נאנחתי. ''אולי נעבור נושא?"
''יש עוד משהו שתכננת לדייט, חוץ מהשרשרת ולהתנשק איתי?" שאלתי.
''לא ממש, האמת. אבל אם יש משהו שאת רוצה לעשות, אז אני אשמח.''
''האמת, שיש לי משהו בשבילך, אבל אני מעדיפה לא לעשות את זה כאן''.
''אבל יש משהו שבא לך לעשות, לא לתת לי, חכמולוגית?"
''האמת שיש לי, אבל זה לא קשור לדייט שלנו.''
''תספרי לי.'' הוא אמר בשקט.
''בגלל שג'ייסון מת, פייפר ממש עצובה ומתגעגעת אליו, והיום זה יום האהבה, אז עכשיו היא עצובה יותר מתמיד, כי כולם חוגגים עם בני הזוג שלהם ושלה מת. אני רוצה למצוא דרך שהיא תוכל לדבר איתו. אולי ניקו יוכל להעלות את הרוח שלו או משהו כזה, ואז פייפר תשמח כל כך והיא תוכל, גם אם ג'ייסון לא ממש שם, להיות איתו בוולנטיינ'ס דיי.''
פרסי חייך חיוך רחב. ''האמת שדי תכננתי את זה כבר, אחרי הדייט שלנו.''
''באמת?" שאלתי.
''כן,'' פרסי אמר, ''חיפשתי את פייפר אתמול כדי שהיא תוכל לעזור לי לחשוב על רעיון בשביל הפתעה בשבילך, ומצאתי אותה בוכה. היא אמרה לי שהיא מתגעגעת לג'ייסון כל כך, ואז עלה לי רעיון עם שני שלבים לוולנטיינ'ס דיי. הראשון, לקחת אותך לכאן ולהביא לך את השרשרת, והשני, אחרי הדייט שלנו, למצוא דרך שפייפר תוכל לדבר עם ג'ייסון.''
''ומצאת דרך?"
''כן, דיברתי עם ניקו והוא אמר שאבא שלו חייב לו טובה, אז הוא יכול להביא את ג'ייסון מהשאול למשך שעה, כדי שפייפר תוכל לפגוש אותו. ואני מתכוון ממש אותו, לא את רוח הרפאים שלו.''
ניסיתי לעכל את זה. ג'ייסון יהיה פה, למשך שעה, כאילו הוא לא מת, לשעה.
פרסי הסתכל עלי. "מה את חושבת לגבי זה?" הוא שאל בסקרנות.
''מה אני חושבת... אני חושבת שזה רעיון ממש גרוע."
"את רצינית?!" פרסי צעק, "את חושבת שזה שיהיה פה את ג'ייסון לשעה זה דבר רע?! יש לך בעיה עם זה שהוא יחזור?! אני יודע שאת לא כל כך חיבבת אותו, אבל זה ממש מוגזם!"
המערה התחילה לרעוד.
נבהלתי, ואז כמעט נחנקתי שוב מרוב צחוק.
''אני צוחקת, פרסי! אני באמת לא כל כך חיבבתי אותו בהתחלה, אבל מה שהצעת זה לא רעיון גרוע, להפך, זה רעיון מדהים!''
נישקתי אותו על הלחי. ''אתה מדהים!"
''חשבתי שאסור נשיקות,'' פרסי אמר בפרצוף זעוף.
''נשיקה בלחי זה לא נחשב.''
''רגע,'' אמרתי, ''אתה לא כועס עלי, נכון?"
''אממ,'' פרסי אמר, ''ממש נבהלתי לרגע, וכן כעסתי עליך לרגע, אבל אני לא כועס עכשיו.''
''יופי, כי יהיה לי קשה לחזור למעלה בלי העזרה שלך.''
''באמת כדאי שנחזור, אם אנחנו רוצים לבלות עם ג'ייסון, ואת אמרת שיש לך הפתעה בשבילי.'' פרסי אמר.
''אז אולי תקרא להיפוקמפוס כדי שיקח אותנו למעלה.''
''האמת,'' פרסי אמר עם ניצוץ בעיניים, '''יש לי רעיון כיפי יותר.''
הוא שילב את היד שלו בשלי.
''תחזיקי חזק!"