האמת שהתחלתי לצייר פאנארט לתמונה של הפרק אבל כבר נגמרה לי הסבלנות לחכות ולקחתי פאנארט קיים בשביל הפרק עד שאני אשנה את התמונה אחרי שאני אסיים לצייר. פשוט לא יכולתי לחכות יותר להעלות את זה כשהפרק כבר כתוב ומוכן, אז תהנו!
נ.מ. - פרסי
אני מניח שעם כל החלקים הרעים בחיים של חצוי, יש גם הרבה חלקים טובים.
להתעורר כל בוקר עם אנבת' לידי זה בהחלט אחד החלקים הטובים בחיים שלי.
נהניתי לראות אותה כל כך רגועה ושלווה, ישנה עם הזרוע שלה מחובקת סביבי, ואור השמש מהחלון נח עליה, מאיר את השיער הבלונדיני שלה כך שהוא נראה ממש כמו זהב טהור.
עברו כמה ימים מאז שחזרנו מבית החולים, ואנבת' חזרה מהר מאוד ללמוד באוניברסיטה, ולא הסכימה לפספס אפילו יום אחד. וגם אחרי האוניברסיטה נסענו למחנה בלונג איילנד והדרכנו שם שיעורים.
אבל עכשיו היה סוף השבוע, והיה לנו את כל הזמן לעצמנו.
אנבת' התעוררה לרגע, הסתובבה לצד השני וחזרה לישון.
החלטתי לעשות כמוה ולחזור לישון. זה לא היה מאוד קשה.
חלמתי שאני נמצא בתוך יער, שהיה נראה לי כמו היער של מחנה החצויים.
ראיתי ילד רץ לכיווני. כשהוא התקרב, זיהיתי אותו בקלות.
היה לו שיער שחור ועיניים ירוקות. זה היה אני, רק בגיל חמש עשרה בערך.
מישהי רצה אחריו והדביקה אותו. אנבת' בת החמש עשרה.
הם נעצרו מולי.
''אתה נראה לי ממש מוכר.'' אני מהעבר אמר לי.
אנבת' מהעבר תקעה בו מרפק. ''כי הוא נראה בדיוק כמוך, רק קצת יותר מבוגר.''
''כנראה אני בעבר.'' אמרתי להם.
''זה לא הגיוני!" אנבת' מהעבר אמרה, ''זה לא אפשרי שתחזור לעבר, אפילו עם הכוחות של האלים.''
''זה בגלל שאני בחלום.'' עניתי לה.
היא גילגלה עיניים. ''גם פרסי מהעתיד הוא אידיוט.''
''היי!" אני מהעבר אמר.
''אני צריך להתעורר ולחזור לאנבת' שלי.'' אמרתי להם, ואנבת' מהעבר צמצמה את עיניה האפורות בחשד.
''מה הכוונה באנבת' שלי?" היא שאלה בקול חושד.
''התכוונתי לאנבת' מהזמן שלי.'' אמרתי.
''ולמה מכל הדברים, אתה צריך לחזור דווקא אל אנבת', כשתתעורר?" היא שאלה, קולטת לאט לאט.
תהיתי איך הם יגיבו כשהם יבינו.
''אה... אנחנו סוג של-"
אנבת' מהעבר נראתה בשוק. ''בבקשה תגיד לי שזה לא נכון.''
''זה נכון.''
אני מהעבר גם פירש עכשיו את הסימנים. ''זה אומר שאני יוצא עם אנבת' בעתיד?" הוא שאל בהפתעה, וכשהסתכל על אנבת', הוא הסמיק לגמרי.
גם אנבת' מהעבר הסמיקה. ''אין מצב שאני יוצאת עם מוח האצה הזה.''
''לא התנשקתם כבר בתוך הר הגעש?" ניחשתי, לפי הגיל שהם נראו בו.
''לא התנשקנו!'' פרסי מהעבר הגן על עצמו. ''זאת רק הייתה נשיקה קטנה למזל.''
''אהא.'' גיחכתי.
היער התחיל להטשטש. ראיתי את פרסי ואנבת' מהעבר בוהים אחד בשניה במבוכה, ואז התעוררתי.
אנבת' עדיין לא התעוררה. היא נשמה נשימות קטנות מהאף, הצליל הזה היה נשמע לי ממש חמוד.
החלטתי לקום ולנסות להכין משהו לארוחת הבוקר.
היד של אנבת' עדיין חיבקה אותי. הזזתי אותה בעדינות כדי שאני אוכל לקום בלי להעיר את אנבת'.
זה לא ממש עבד, היא פקחה עיניים ופיהקה. ''בוקר טוב, מוח אצה.''
''ניסיתי לקום בלי להעיר אותך.'' אמרתי לה והתנצלתי שהערתי אותה.
''הכל בסדר, פרסי. הצלת את הבית מלהישרף בטעות בגלל שתנסה להכין ארוחת בוקר.'' אנבת' חייכה . ''אבל אתה עדיין חייב לי ארוחת צהריים, ואתה תכין אותה היום בהשגחה צמודה שלי.''
''חוץ מזה,'' היא אמרה, ''בא לי לאכול לארוחת בוקר קורנפלקס.''
היא התמתחה וקמה מהמיטה. השיער המתולתל שלה היה מבולגן ופרוע והיא שיפשפה את העיניים בעייפות. היא בכל זאת נראתה טוב.
התיישבנו במטבח, ואנבת' שמה לשנינו קורנפלקס כחול שמצאתי בסופרמרקט הקרוב לכניסה למחנה יופיטר. די התמכרתי אליו.
''היה לי חלום הזוי,'' סיפרתי לאנבת' בזמן שהיא זללה את הקורנפלקס שלה. ''פגשתי את עצמי ואותך מהעבר, כשהיינו בני חמש עשרה. ואז דיברתי איתם קצת ואנבת' מהעבר הבינה ממה שאמרתי שאנחנו זוג, והם נהיו מובכים לגמרי.'' שמתי לי בקערה עוד קצת קורנפלקס. ''אני מהעבר אמר שלא התנשקנו בהר געש, ושזאת סתם הייתה נשיקה קטנה למזל שנתת לי.''
''טוב, זה לא שממש התנשקנו, זאת באמת לא הייתה הרבה יותר מנשיקה למזל.'' אנבת' אמרה, ''לפחות זאת הייתה הכוונה של הנשיקה. בסוף היא לא הייתה נשיקה סתמית בלי משמעות.''
''לא יכולת לשאת את המחשבה שאני עומד למות בלי שנישקת אותי, הא?" קרצתי בצחוק לאנבת'.
''אוי, תסתום את הפה שלך.''
''גם אני אוהב אותך.''
משכתי את אנבת' לנשיקה. ''איזה זוג קיטשי אנחנו.'' היא אמרה כשהתנתקנו.
''אי אפשר להגיד שאנחנו זוג רגיל.'' אמרתי.
''אם כבר מדברים על זוגות רגילים, יש לי רעיון!" אנבת' קפצה ממקומה. ''לא באמת יצא לנו לעשות הרבה דברים שזוגות רגילים עושים מאז שהתחלנו ללמוד באוניברסיטה. אף פעם לא ממש יצא לנו לצאת ליום כיף ביחד. אנחנו לא ממש יוצאים לדייטים רגילים, אנחנו עסוקים בלמידה באוניברסיטה ולא יוצא לנו לעשות הרבה כיף.'' אנבת' עצרה כדי להגביר את הרושם. ''אז בוא נצא היום לבילויים של זוגות רגילים! פשוט יום שלם מלא בדברים שבדרך כלל אנחנו לא עושים, אבל זוגות אחרים כן.''
הרעיון הזה מצא חן בעיניי מאוד. ''אז לאן את רוצה שנלך?" שאלתי את אנבת'.
''בוא נכין רשימה של מקומות שאנחנו רוצים לבלות בהם היום.'' היא הציעה, ולקחה דף ועיפרון. ''מה זוגות רגילים עושים?"
''אפשר ללכת לסרט.''
אנבת' רשמה את מה שהצעתי.
''מה לגבי הים?" אנבת' שאלה, ''לא היית בים הרבה זמן.''
הסכמתי והיא הוסיפה את זה לרשימה.
''מה עם מסעדה?"
''אפשר גם לעשות פיקניק.''
''אפשר ללכת לבאולינג.''
''ואפשר סתם להסתובב בחנויות בקניון.''
''אפשר ללכת למוזיאון!"
''או שנוותר על זה ובמקום זה נלך ללונה פארק!"
אנבת' רשמה את כל הרעיונות והחלטנו שנצא ונראה תוך כדי לאן נלך מהמקומות ברשימה.
''איפה נתחיל את היום שלנו מבין כל האפשרויות?" אנבת' שאלה אותי.
''אני אומר שנתחיל בפיקניק איפשהו, ונאכל בפיקניק ארוחת בוקר אמיתית.'' עניתי.
''אפשר לעשות את הפיקניק בפארק כלשהו, נראה לי שהרבה זוגות עושים את זה.'' אנבת' אמרה, ''וחלק מזה יהיה גם להכין עכשיו ביחד אוכל לפיקניק.''
''טוב... הדבר היחיד שאני יודע לעשות זה לחמם אוכל, אז תצטרכי לעזור לי.''
''אל תדאג, זה לא כזה קשה להכין אוכל.'' אנבת' אמרה לי, אבל לא היה לה מושג כמה היא טועה.
שרפתי כמעט את כל מה שניסיתי להכין, עד שבשלב מסויים אנבת' ויתרה והכינה את הכל בעצמה, אבל היא הבטיחה לי שהיא לא תוותר לי בכזאת קלות ואני עוד אלמד לבשל.
אנבת' הכניסה את האוכל שהיא הכינה לתוך
סל שהיא הכינה בעצמה ויצאנו לדרך.
YOU ARE READING
פרסבת' - החיים ה(לא כל כך) פשוטים
Hayran Kurguפרסי ואנבת' סיימו קולג' בהצלחה, אבל מה יקרה אחר כך? איך החיים שלהם יהיו? ספויילרים בפאנפיק: עד גורלו של אפולו 3. משם הסיפור כבר לא הולך לפי העלילה המקורית. הפאנפיק הזה מכיל בעיקר פרסבת', קצת שיפים אחרים והרבה קיטשיות. בעיקרון הסיפור הוא על החיים היו...
