פרסבת' - החיים ה(לא כל כך) פשוטים

פרק 3 - עד שהמוות יפריד בינינו, או שלא

נ.מ - פייפר

היום הזה היה קשה לי במיוחד.
כל הזוגות סביבי היו מאושרים כל כך, והיה קשה שלא לקנא. יותר גרוע, היה קשה שלא לקוות לנס, שאני אוכל לבלות עם ג'ייסון עוד רגע אחד. אבל ידעתי שאין לי למה לצפות, הדבר הכי קרוב שאני אוכל לעשות זה לבקש מניקו לזמן את הרוח של ג'ייסון, ולקוות שהוא יסכים, אבל לא ראיתי את ניקו בשום מקום.
החלטתי ללכת לשבת בחוף, כדי שאני לא אצטרך לראות את כל הזוגות הדביקים מסביבי, בתקווה שאף אחד לא יהיה שם ותהיה לי קצת פרטיות.
התיישבתי על דיונה חולית, ונשענתי עליה בנוחות.
ראיתי שני אנשים מתקרבים אליי מכיוון הים, שמתי לב שלאחד מהם יש שיער בלונדיני.
רגע, יכול להיות שזה ג'ייסון? אולי הוא חזר מהמתים איכשהו?
התמלאתי תקווה. כן,יכול להיות שזה ג'ייסון!
הוא והאדם שלידו התקרבו אליי בהליכה נינוחה, קמתי והתחלתי להתקדם לכיוונם.
אבל זה לא היה ג'ייסון, זאת הייתה אנבת', ולצידה פרסי.
ברור שלא הײתי צריכה לטפח תקוות.
"פייפר! בדיוק חיפשנו אותך!" אמרה אנבת'.
היה על פניה חיוך רחב.
"נראה שנהנתם בדייט שלכם.'' אמרתי בחיוך קצת מאולץ.
''כן, זה היה ממש כיף!'' אנבת' חייכה, ''ישבנו בתוך מערה תת ימית ו- טוב, לא חיפשנו אותך כדי לדבר על הדייט שלנו!"
''יש לנו הפתעה בשבילך,'' אמר פרסי, ''אז בואי אחרינו!"
אנבת' תפסה לי ביד ומשכה אותי אחריה בריצה, בזמן שפרסי רץ לידנו.
הגענו לגבול היער, וניקו עמד שם בגב מופנה אלינו עם מישהו בלונדיני, אולי וויל, החבר שלו.
ניקו סובב את הראש, וכשראה אותנו, הוא התקרב בריצה.
''פייפר! בואי!'' הוא אמר בחיוך מאוזן לאוזן.
''וואו, ניקו,'' אמר פרסי, ''אני לא חושב שאי פעם ראיתי אותך מחייך כל כך.''
''אממ...אוקיי.''
''טוב, בואו!'' אנבת' אמרה, והתחילה ללכת לכיוון וויל, ואנחנו הלכנו מאחוריה.
וויל הסתובב.
רגע. זה לא וויל. זה ג'ייסון.
''איך?" הייתה המילה היחידה שהצלחתי להגיד.
''אבא שלי היה חייב לי טובה, אז הוא נתן לג'ייסון לחזור לעולם החיים למשך שעה.'' הסביר ניקו.
ג'ייסון חייך אליי. העיניים הכחולות שלו נצצו.
חיבקתי אותו ונישקתי אותו, וניסיתי להוציא בנשיקה את מה שלא יכולתי לבטא במילים.
''כל כך התגעגעתי אלייך'' אמרתי.
''גם אני התגעגעתי אליך.'' ג'ייסון לחש.
''אולי כדאי שניתן לכם קצת פרטיות.'' ניקו אמר, ושלושתם התרחקו לכיוון המחנה.
ג'ייסון התיישב, ואני התיישבתי לידו.
''אתה יודע, שאם היית חי, היינו כמעט גומרים קולג', והיינו מחפשים מקום לגור בו.''
ג'ייסון חייך, ''כמה חבל שאני מת.''
''אני שמחה שזה מצחיק אותך כל כך.''
''אני שמח שאת שמחה.''
אני שמחה שאתה שמח שאני שמחה.''
''אני שמח שאת שמחה שאני שמח שאת שמחה.''
''אני שמחה שאתה שמח ש- טוב, איבדתי את זה.'' הנחתי ראש על הכתף של ג'ייסון.
''פייפר,'' הוא אמר בנימה רצינית, ''אני יודע שחזרתי לקצת זמן, אבל אני רוצה שתמשיכי הלאה.''
''מה?"
''אני לא רוצה שתישארי תקועה עליי לנצח, אני רק רוצה שתהיי מאושרת, ואם לא תצאי עם בנים אחרים, תהיה חסרה לך אהבה, ואני מכיר אותך, פייפס, את לא תוכלי להיות מאושרת בלי אהבה, לא לגמרי.''
''אם אתה מכיר אותי, זה אומר שאתה צריך לדעת שאני בחיים לא אוותר עלייך, ואני אמצא דרך להיות איתך.''
''איך בדיוק, פייפר?'' ג'ייסון שאל, ''אני מאוד מקווה שאת לא מתכוונת להתאבד בשביל להיות איתי.''
''ברור שלא!" כעסתי, ''אני אמצא דרך לדבר איתך, אני אבקר בשאול, משהו כזה!"
''אני לא חושב שזה יכול לקרות.''
לג'ייסון היו דמעות בעיניים.
עצרתי לחשוב רגע, אולי ג'ייסון צודק, אולי זה פשוט לא הגיוני שאני אהיה איתו בזמן שאני חיה והוא...מת.
''אתה יודע מה?" אמרתי, ''אתה צודק, עד כמה שקשה לי להשלים עם זה, אני לא אוכל למצוא דרך לחיות איתך.'' עצרתי רגע כדי לתת לו לעכל את מה שאמרתי.
''יש לנו עוד שלושת רבעי שעה, אז בוא נהנה מהן. אני אצטרך להיפרד ממך בסוף, אבל קיבלתי זמן איתך, וכדאי שאני אנצל אותו. וכשיגמר הזמן, ניפרד כמו שצריך, ואני אמשיך לחיות את החיים שלי, ואני אחכה לך, וכשאני אמות, אנחנו שוב נהיה ביחד. אין לי בעיה לחיות את החיים שלי בלי מישהו לאהוב בצורה רומנטית, כשאני יודעת שאתה מחכה לי בסוף.''
ג'ייסון חייך קלושות. ''זה נשמע לי טוב.''
הוא ליטף את שיערי בעדינות.
''אני אוהב אותך, פייפס''
''גם אני אוהבת אותך.''

את שאר הזמן העברנו בשיחת נפש שלא ידעתי עד כמה הייתי צריכה אותה עד שדיברנו.
הייתי מוכנה להיפרד.
השעה נגמרה, ואנבת', פרסי וניקו חזרו.
''אני אתגעגע אלייך, אחי.'' אמר פרסי, וחיבק את ג'ייסון.
ג'ייסון ניגש אליי, ורכן אליי כדי לנשק אותי נשיקת פרידה.
''להתראות, פייפס.''
''להתראות, ג'ייסון.''
הוא נעלם בהבזק אור. לשם שינוי, לא היו לי דמעות בעיניים.
חיבקתי את ניקו, את אנבת' ואת פרסי.
''תודה לכולכם על המתנה הכי טובה שאי פעם הייתה לוולנטיינ'ס דיי.'' חייכתי אליהם.
חזרנו כולנו למחנה החצויים, והפעם, לא היה חסר לי כלום.

נ.מ. - אנבת'

שמחתי לראות שפייפר הייתה כל כך מאושרת, לא ממש היה אפשר לשים לב, אבל אני הכרתי אותה, והיא הייתה יותר שלווה עכשיו.
אבל היום עוד לא נגמר, היה לי עוד דבר אחד לעשות.
''פרסי,'' שאלתי, ''אנחנו יכולים לדבר בביתן פוסידון בפרטיות?"
''ברור.'' הוא ענה, ונכנסנו לביתן.
התיישבנו על המיטה של פרסי, ופרסי נשכב והניח עליי את הראש שלו.
העברתי את היד בשיער השחור שלו.
''אחרי היום הארוך הזה, בטח לא שמת לב שאני לא הבאתי לך מתנה, ואחרי המתנות שהיו פה היום, הרף די גבוה. אבל יש לי גם משהו בשבילך.''
פרסי הזדקף.
''אתה יודע, אנחנו כבר יוצאים כמעט 6 שנים, וזה עבר כל כך מהר, שאני מתבלבלת לפעמים וחושבת שיצאנו רק 4!'' עצרתי לנשום. ''שנינו בני 21 ואני חושבת שהגיע הזמן שנעבור לשלב הבא במערכת היחסים שלנו.''
כרעתי על ברך אחת, והוצאתי קופסה קטנה מהכיס שלי.
''אנבת', את מציעה לי נישואין עכשיו?'' פרסי היה עם פנים המומות.
''לא, אני אוהבת אותך, מוח אצה, אבל לדעתי אנחנו קצת צעירים מכדי להתחתן, אנחנו אפילו לא גמרנו קולג', יש לנו עוד 4 וחצי חודשים!''
''מה שאני מנסה להגיד, זה שאנחנו כבר בשלב מתקדם במערכת היחסים שלנו, ואנחנו לומדים באוניברסיטת רומא, ובכל מקרה יהיה נוח לגור קרוב לשם.''
פתחתי את הקופסה, בפנים היה מפתח.
''פרסי, האם תעבור לגור איתי יחד ברומא החדשה?"
פרסי שתק. הוא היה המום.
''פרסי?"
הוא לקח נשימה עמוקה.
''כן! ברור שכן!" הוא חייך, ''לעבור לגור איתך זאת המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש.'''
פרסי חיבק אותי. הבטתי בעיניי הים שלו, וחשבתי שמעולם הוא לא היה נראה טוב יותר.
''אני אוהב אותך, חכמולוגית.'' הוא אמר.
נישקתי אותו נשיקה ארוכה, שנמשכה עוד ועוד ועוד.
לבסוף התנתקנו, ופרסי חייך חיוך מטופש.
''מה?"
''אני פשוט חושב על זה שכנראה תצטערי שעברתי לגור איתי, אחרי שתראי את כישורי הבישול שלי. כנראה שאת תצטרכי להכין את רוב הארוחות.''
''או שאני אלמד אותך, זה לא כזה קשה.''
''אז תתכונני לאפשרות שישרף לנו האוכל. והבית!"
''כבר התמודדנו עם דברים יותר גרועים.''
התכרבלנו מתחת לשמיכה של פרסי ביחד, מחובקים.
אני בהחלט יכולה להתרגל לזה.

האמת שאני לא ממש נהנתי לכתוב את הקטע של ג'ייסון ופייפר, אני ממש לא אוהבת את ג'ייסון, פייפר ובכללי את השיפ שלהם, אבל זה חלק מהסיפור.
אבל מאוד נהנתי לכתוב את החלק האחרון!
וכל הקטע של ''אני שמח שאת שמחה שאני שמח...'' מבוסס על שיחה אמיתית שלי עם חברה מהאינסטגרם, שאולי קוראת את זה עכשיו.
סליחה שלא העלתי פרק די הרבה זמן, אני אשתדל להעלות לעתים יותר קרובות.