זה היה לילה קריר וגשום. בתחילת היער, קרוב לשבילים המובילים לעיירה, הייתה בית קטן, בו גרו זוג נשוי וטוב לב.
מריאן נשמה בכבדות בעודה לוחצת בחוזקה את ידה של בעלה, סיידריי, בעת מנסה לדחוף שוב לפי קריאות העידוד שלו.
"רק עוד קצת מרי, רק עוד קצת, אני כבר מתחיל לראות אותו" אמר סיידריי, בעודו מחייך חויך חם ואוהב כלפי אישתו האהובה מריאן.
"פוש אחרון יפה שלי, הוא כמעט לגמרי בחוץ, רק עוד קצת"
מריאן נתנה עוד כמה פושים, בזמן שהיא מתנשפת מתשישות.
-----------------------------
לאחר מספר רגעים, ועוד כמה דחיפות, התינוק כבר היה בחוץ.
התינוק היה מיוחד בעל עיניים תחולות כמו השמיים, עורו לבן כמו שלג צח ושערו בלונדיני בהיר, כמעט לבן (אני יודעת שלא נולדים עם שיער, על כשחושבים על זה, שום דבר מהסיפור לא אמיתי 🤷♀️).
סיידריי לקח את התינוק, ניקה אותו ועטף אותו בשמיכה חמימה לפני שהעביר אותו בזהירות למריאן, אשר הושיטה את זרועותיה כליפיו במטרה להחזיק בו.
"תראה אותו, כל כך יפה, וכל כל חמוד" אמרה בעודה מקרבת את התינוק הקטן לחיקה עם חיוך חם ואוהב, אך כמובן טיפה עייף ומוטש לאחר הלידה.
"איך נקרא לו?" שאלה. "הממ.....אולי ניקו? הוא נראה כמו חתלתול קטן, וזה גם על האלים שלנו, כדי שיקבל את בירכתם" אמר סיידריי בעוד מביט בתינוק ובמריאן במבט אוהב, בזמן שמתיישב לידם ומחבק את מריאן מאחורה.
"זה נשמע מעולה". אמרה.
"ניקו, ברוך הבא לעולם שלנו ועכשיו גם שלך" אמרו ביחד בעודם מתבוננים בתינוק עם חיוך חם ואוהב.
אך הם לא ציפו למה שקרה. הם לא ציפו למאורה שהגיעה בעוד שנה בדיוק, ביום הולדתו הראשון של ניקו, היום בו השתנו הדברים והימים אותם חיו ברוגע ובשלווה, רק מנסים להנות אחד עם השני וללמוד איך לחיות יחדיו.
אני יודעת שזה קצר, אבל הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים, פשוט הייתי צריכה פתיחה לפני שאתחיל להיכנס לסיפור עמוק יותר.
YOU ARE READING
A God-Like LOVE
Fantasyבמצרים האתיקה, החתולים היו סמל אלוהי ומקודש. ישנה האמונה האגדית כי אחת לכמה מאות שנים ייוולד תינוק אנושי עם אוזני וזנב חתול. זה יהיה שילוב של האדם והחתול האלוהי ויהווה אל-דמי. האל-דמי הוא הכי קרוב לכוחותיו לאל עצמו. יום אחד, תינוק נולד לאישה עני...
