חנות הקסמים בסיאול

פרק שלישי-לפעמים

הוא בהתחלה לא האמין-

אבל זה קרה.
הוא שמע מישהו פוסע במסדרון וצעדיו הדהדו במסדרון שהיה שקט. ככל שאותו אדם צעד יותר ככה ג'ימין הבין שיש עוד בן אדם קרוב אליו. איפשהו. הידית הסתובבה לאט לאט כאילו לא רצתה לשתף פעולה. אפילו הדלת חרקה חזק כאשר אותו אדם משך אותה החוצה.
ג'ימין שישב על קצה המיטה, הרים את עיניו אל עבר דלת מתכת שחצתה בינו לבין העולם שבחוץ.
בפתח הדלת הופיע צללית. מופתע הוא הסתכל וניסה לפקס את העיניים שלו אל עבר צללית האדם שהופיעה.
מבעד לעיניים הרטובות שזה עתה רק שיחררו דמעות- פתאום עמד מישהו.
בקצה עמד לו בחור גבוהה, הגופייה הקצרה הסגירה את השרירים ואת הכתפיים הרחבות שלו- הגופייה בהחלט לא השאירה מקום לדמיון.
היה לו מכנס מדהים, ממש מחמיא לגופייה הלבנה ולנעלי הבלנסטון שבחר. היה לו שיער בלונדיני יפיפיה וארוך אסוף בקוקו.

הוא הרכיב משקפי שמש שחורים, כאלו שממש החמיאו לצורת הפנים שלו- ונראה היה שהוא בוחן את צ'ים.
הוא חייך חיוך- היה נראה שהוא מרוצה ממה שהוא רואה.

הוא הוריד את היד שלו מהידית והתחיל לפסוע קדימה.

צ'ים לאט לאט נרתע אחורה ככל שאותו אדם הלך והתקרב אליו עד שהגיע אל הקיר ולא היה לו לאן לברוח.
הוא שם את ראשו בין רגליו, גבו נשען על הקיר הלבן. ידיו הקטנות תומכות בראשו ושערו מתפזר בין אצבעות ידיו הרכות.

הגבר פרע את שיערו של צ'ים ולאט לאט החל ללטף את שיערו האופרפר לאט לאט. נהנה מכל ליטוף.
השיער של צ'ים היה כל כך רך- רך כמו שיער של בובה.

ומשם לאט לאט הוא ליטף את כתפיו של צ'ים- הכתפיים שלו ישר הזדקרו מגע ידו של הגבר הזר. ג'ימין נתפס לא מוכן כי המגע הזה הפתיע אותו לגמרי. הגוף שלו נבהל והכתפיים אותתו זאת.

מי זה הבחור הזה?! ומה הבעיה שלו לעזאזל?!

למה אני פה בכלל?

הראש עדיין כאב מהמכה שקיבל בראש ממקדם. אבל גם מי עשה לו את זה בדיוק- גם את זה הוא לא זכר. כאילו המוח שלו פשוט נמחק.

ג'ימין הרגיש שהכל מבולבל והוא לא באמת מצליח להבין כבר מה קורה. הוא היה מיואש.

הבחור רק צחק הרבה בלי להגיד יותר מידי, הוא רכן מעל ג'ימין שידו הימנית תפסה בכוח את הראש והיד השנייה דחפה את ג'ימין אחורה בכוח. ג'ימין היה חלש מול הכוחניות של מי שתפס בו בחוזקה רבה מידי.
לא היה לו ברירה אלא לשתף פעולה- הוא היה חייב לחשוף בפני אותו אדם את עצמו- במצב הכי רגיש, הכי פגוע שלו. הברק בעיניים שלו נעלם, זוג עיניים עצובות- שבורות.

אז ג'ימין שם לב שעל החולצה של אותו גבר כתוב משהו בשפה שאותה הוא לא הבין. זאת הייתה שפה זרה לו- הכל היה נראה כמו ג'יבריש. גם רצף המספרים שליד לא עזר לו הרבה לפענח.

אבל הוא ידע שזה רמז- כנראה אפילו רמז חשוב לכל מה שקורה.

הגבר יצא החוצה והדלת נטרקה אחריו.

צ'ים שנשאר שכוב מכודרר בהלם במיטה רק הביט בחלל. ההבנה של מה שהלך פתאום מארץ פנטזיה ישר למציאות נכנסה בו. הוא הבין שגבר זר נגע בו- והוא השתולל. הוא צרח. הוא הבין. אף אחד מעולם לא העז לגעת בפארק ג'ימין! זה היה חוק- אסור היה לאף אחד לגעת בו, גם אם זה ללחוץ את היד, ככה מחלות עוברות הוא תמיד אמר.

למה... למה לעזאזל?! הוא הטיח את הכרית שלו בקיר שוב ושוב. "למה" זה המילה היחידה שפארק ג'ימין הצליח להוציא מפיו. למה.

הוא הטיח את הכרית בקיר עוד ועוד, שוב ושוב, עד שהוא החל להתעייף ולנשום בכבדות. והדמעות הפסיקו שוב לרדת.

הוא נזרק אל המיטה והכרית נשמטה מהיד השמאלית הישר לרצפה.

הוא בהה בתקרה עד שנרדם.

הוא קם בבוקר בבהלה וכשהוא פקח את עיניו הוא ראה את אותו בחור של אתמול עומד לידו.

הבחור תפס בידו של ג'ימין ומשך אותו מהמיטה דרך מסדרונות מפוצלים. הבחור טס וצ'ים? הוא פשוט נגרר. ג'ימין ניסה להסתכל מסביב לנסות לזכור כמה שיותר פרטים שיוכלו לעזור לו.

עד שהם נעצרו מול דלת מסוימת והבחור סימן לג'ימין להיכנס.
ג'ימין תמיד היה בחור צייתן וממושמע אך גם הפחד של מה יקרה אם לא יעשה זאת- השפיע עליו שהוא מיהר לדחוף את הדלת פנימה ולהיכנס.
החדר היה עצום והוא היה מואר בחלקו ע"י מלא נרות שדלקו מסביב. חלונות אפילו לא היה או וילונות- מישהו השתדל מאוד שקרני השמש לא יאירו את החדר הזה.

הוא מתקדם, פוסע לאט לאט על עבר הכיסא היחיד שמוצב בחדר מלבד הנרות. זה אולי בין החדרים הכי מוזרים שג'ימין נתקל בהם אי פעם. ככל שהוא התקרב אל הכיסא ככה הדחף שלו לשבת עליו גבר. ג'ימין הרגיש שזהו הוא חייב לשבת שם ולא משנה מה- הוא התיישב סוף סוף.

בהתחלה הוא צחק כי טוב לא קרה כלום אבל אז-

אז פתאום הכל נהיה חשוך מסביב.

כשהוא פקח סוף סוף את עיניו לאחר זמן לא ידוע- צ'ים מצא את עצמו באמצע מעגל של נרות. לידו יושב עוד ילד כמעט בגיל שלו,בחור חדש שנראה כאילו במצב שלו. צ'ים לא מצליח לזהות מי זה בחשיכה אבל הוא משוכנע גם שזה לא טאה.

הבחור פוקח את עיניו בבהלה וזוג עיניים חצי לבנות חצי אדומות מסתכלות ישירות אל ג'ימין. ישירות אל תוך הנשמה שלו.

אז ג'ימין צרח בהלם-.